מתנה או נחלה - ירושה | פרשת יהדות

מתנה או נחלה – ירושה

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת: וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן: (פרשת חוקת כא. יז’ – כ’).

וממדבר מתנה הבאר ניתנה להם מאז שהחלו לילך במדבר. וממתנה נחליאל אחרי שהיתה הבאר הולכת עמהם במדבר כל הזמן, הגיעה עד נחל ארנון כדי להראות להם הנס הגדול שעשה עמהם הקדוש ברוך הוא, שנכנסה לתוך המערות שהיו בנחל והוציאה משם האיברים של שונאיהם.
ומנחליאל במות אחרי שבאה מן הנחל עלתה למקום גבוה ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ומשם לראש הפסגה שהוא מול ארץ ישראל, ואחרי שנפטר משה רבינו נעלמה הבאר הזאת שהיתה בזכותו, וכיום נמצאת בים טבריה. וכל מי שרוצה לראותה הוא עומד במקום הנקרא ישימון ומסתכל בים רואה באמצע הים סלע עגול כמין כברה. והיא בארה של מרים. וזהו שנאמר כאן: ונשקפה על פני הישימון.
ובזה שאומר הכתוב: וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות ומבמות הגיא נרמז לעסק התורה. וממדבר מתנה כל מי שהוא בעיניו כמדבר הזה, שהוא הפקר לכל, שכולם דורכים בו ואינו חושב עצמו כלום, תתקיים התורה בידיו וניתנת לו התורה במתנה. וממתנה נחליאל אחרי כן יסייע בידו הקדוש ברוך הוא שיוכל לידבק בשכינה, כמו שנאמר: ואתם הדבקים בה’ אלהיכם חיים כולכם היום. ומנחליאל במות, שאם תדבקו בשכינה אני נותן לכם גדולה.

ומבמות הגיא ר”ל אם אחרי הגדולה תבואו למדת הגאווה על חכמתכם, אז הקדוש ברוך הוא יוריד אתכם מגדולתכם ותפלו בגיא. ואם תחזרו בתשובה ותניחו גאוותכם ולא תתגאו, הקדוש ברוך הוא ירומם אתכם שוב, כמו שנאמר כל גיא ינשא.
על פי האמור שמה שנאמר בפסוק: וממדבר מתנה, שהכוונה היא על התורה הקדושה, דהיינו קיבלנו את התורה במדבר סיני במתנה, ומי שזוכה ושם עצמו כמדבר וממית עצמו על התורה זוכה לנחליאל, מלשון נחלו א-ל שהקדוש ברוך הוא ינחיל לו את התורה כנחלה.

ולכאורה יש להבין

ויש להבין, אם התורה ניתנה כמתנה אז למה נחלה – ירושה? ואם נחלה – ירושה אז למה מתנה? וכי אם זכה אדם לדבר מסוים מה לי אם זכה בו משום מתנה או זכה משום נחלה – ירושה בכל מקרה זה שלו? מדוע אם כן מציינים כאן שאם זכה האדם לתורה במתנה וידע לשמרה ולקיימה סופו שיקבלה כנחלה – ירושה? אם כן יש להבין מה בין מתנה לנחלה – ירושה?
אולי ניתן לתרץ על פי סיפורו המצמרר של נבות היזרעאלי והכרם אותו חמד אחאב מלך ישראל. במלכים א’ פרק כא.
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן: וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה: וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ: וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם: וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם: וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי: וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי: וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח (הספרים) סְפָרִים אֶל הַזְקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת: וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת: וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם: קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת: וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ: וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ: וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה:

ולכאורה מדוע סרב נבות היזרעאלי להצעתו הנדיבה של המלך לתת לו את הכרם תמורת חלקה אחרת או תמורת פיצוי כספי נדיב ככל שיבקש למרות שידע נבות שסכנת חיים מרחפת על ראשו כפי שקרה באמת?
התשובה גלומה במילותיו של נבות: …חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ: זהו מרד כלפי שמים אם אני מוותר על נחלת אבות תמורת נוחות אישית שלי אומר נבות. לו הייתי מקבל כרם זה במתנה, או לו הייתי רוכש כרם זה בכספי או אז יכולתי לוותר תמורת כסף או להמיר אותו בחלקת שדה אחר כדי לרצות את המלך, אך עתה שזו נחלת אבותי כיצד אוכל לעשות זאת?
יהושע בן נון וראשי אבות המטות לבני ישראל ואלעזר הכהן הגדול חילקו בזמנו את ארץ ישראל בנחלה לשבטים ומהשבטים הלאה למשפחות, ומשפחתי היא שזכתה בכרם זה בעמק יזרעאל, לוותר על נחלת אבות זה כמו מרד בחסדי ה’, ועל זה הנני מוכן להקריב ולמסור את נפשי דוגמת חייל המחרף נפשו במערכה להגן על העם והארץ, ולכן אני מסרב ליתן לך כרם זה שהוא נחלת אבותי.
אם כן רואים אנו כי יש הבדל עצום וגדול בין מתנה לנחלה – ירושה. ממתנה אפשר והרבה יותר קל להיפרד גם אם זה לא כל כך נעים כלפי הנותן, אך מנחלת אבות אסור להיפרד ולכן בפרשתנו אומרת התורה מי שזוכה לתורה במתנה יכול לעלות מדרגה ולזכות בה לא רק במתנה אלא נחליאל, נחלו אל, נחלה כזאת שממנה לא יפרד לעולם, ויקוים בו: “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ומפי זרע זרעך אמר ה’ מעתה ועד עולם אמן”.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

יען לא האמנתם | פרשת יהדות
יען לא האמנתם

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:

קרא עוד »
שירת ישראל | פרשת יהדות
שירת ישראל

חידוש תורה נפלא ומעניין מאת הרב דוד הכהן – בספרו אור דוד – על שירת ישראל בפרשת השבוע פרשת חוקת, עם הסבר עוצמתי על התגלגלות הדברים.

קרא עוד »
חטא ועונשו | פרשת יהדות
חטא ועונשו

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
פרשת מסעי | פרשת יהדות
פרשת מסעי

פרשת מסעי פרשת מסעי המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לג’ ראשון א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ

פרשת מטות | פרשת יהדות
פרשת מטות

פרשת מטות פרשת מטות המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק ל’ ראשון ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, לִבְנֵי

פרשת פנחס - פרשת יהדות
פרשת פנחס

פרשת פנחס פרשת פנחס המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כה’ ראשון י וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא

פרשת בלק | פרשת יהדות
פרשת בלק

פרשת בלק פרשת בלק המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כב’ ראשון ב וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן צִפּוֹר, אֵת כָּל

פרשת חוקת | פרשת יהדות
פרשת חוקת

פרשת חוקת פרשת חוקת המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק יט’ ראשון א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות