מידה כנגד מידה

מידה כנגד מידה | פרשת יהדות

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: (פרשת שמות א. א')

אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן] , להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. (רש"י)
'שמות' ראשי תיבות – שבת, מילה ותפילין. שלש מצוות אלו שציוונו בורא עולם וקראן 'אות' בינינו.
'שבת' – במעמד הר סיני ציוה הקדוש ברוך הוא את עם ישראל: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: (שמות פרק כ. ח'). וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל 'אוֹת' הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: (שם טז'-יז')
'מילה' – וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: (בראשית יז. יא')
'תפילין' – וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: (שמות יג. ט').

מצוות אלו בהם קשר מיוחד בין האדם לבורא עולם, אשר בקיימו אותם מעיד הוא עליו קבל עם ועדה, כי בן הוא לאלוקיו וגאה הוא בזה שבן הוא לאלוהיו. ובאותה מדה שאדם מודד כך מודדים לו משמים. כאשר האדם שומר על אותות אלו שציווהו בוראו ממילא מושך עליו חוט של חסד ושמירה משמים באותה מידה.
במשנה באבות על הלל הזקן נאמר: "אף הוא ראה גלגלת אחת שצפה על פני המים. אמר (לה), על דאטפת, אטפוך. וסוף מטיפיך יטופון":(אבות ב. ו') ורבי עקיבא מברטנורא פירש שם בזה הלשון: "רשע היית ומלסטם את הבריות ומציפן בנהר, ובאותה מדה מדדו לך שגם ראשך צף בנהר".
וראיתי מעשה שכתב רבנו ה"חפץ חיים" זיע"א, באדם אחד עשיר ובעל בעמיו, שהיו ברשותו עשרות דירות להשכרה, ובאחת הדירות גרה אשה אלמנה וכמה מילדיה, והיו עניים מרודים. באחת הפעמים לא היה ספק בידי האלמנה לשלם עבור שכר הדירה החדשי, ובא בעל הדירות ותבע את שלו. האלמנה והיתומים בכו, שאין באפשרותם ובקשוהו שימחל ויסלח וימתין מעט, אך עשיר יענה עזות, ואמר שאם תוך זמן קצר לא יפרעו את חובם, הוא יסלקם לרחוב. וכן היה כעבור כמה ימים, לקח את האלמנה וילדיה וכל חפציהם וזרקם לרחוב העיר. וכל יושבי העיר ראו זאת ותמהו, איך השם יתברך מעלים עיניו מאותו רשע, מדוע אינו נענש? מדוע לא מקיים ה' את דבריו שהוא אבי יתומים ודיין אלמנות?
והנה לאחר ארבעים שנה יצא אותו עשיר מביתו ולפתע באמצע לכתו ברחוב, קפץ עליו כלב שוטה ונשכו נשיכות חדות בכל גופו, עד שיצאה נשמתו. בני העיירה היו מזעזעים ממיתה משונה זו, והייתה לשיחת הבריות, עד שנשמע קולו של הכהן הגדול, רבנו ה"חפץ חיים" מהדהד במחנה. כלם התאספו לשמע את דברי גדול הדור, ורבנו הגדול פתח את פיו, ואמר: "בוודאי כלכם תמהים מדוע ולמה נענש אדם בצורה כזו? אמנם אינכם זוכרים את הנשכחות, אך אני כבר ארבעים שנה ממתין לראות, מה יהיה בסופו של אותו אדם, אחד שזרק יתומים ואלמנה מביתו, ושסה בהם את הכלבים, נענש מדה כנגד מדה לאחר- עשרות שנים. עד עתה המתין לו הקדוש ברוך הוא, אולי ישוב בתשובה, אולי יתחרט, אולי יתקן, אך כשעובר הזמן שקוצב הקדוש ברוך הוא, אחריתו רעה ומרה. כל העם געו בבכיה וקבלו על עצמם לתקן מעשיהם ולהתקרב להקדוש ברוך הוא יותר ויותר.
כשנתבונן בדבר נראה כי הנהגת הקב"ה בעולמו היא על פי מכ"ם – 'מידה כנגד מידה' ולא תמיד ניכר הקשר בין המעשה לסיבה, לעיתים רחוקות מזהה האדם קשר בין מה שקורה לבין מה שאירע בעבר, ועלינו לדעת כי אין מקרה, מקרה אותיות רק – מה'. אשר על כן אין מעשה בלי חשבון ואין מחשבה ללא תכלית והכל בחשבון.
וכך נהג הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל, כל זמן ששמרו תורה ומצוות, והקפידו על האותות שבינם לבינו שהם: שבת, מילה, ותפילין, הרי שהקדוש ברוך הוא החזיר להם באותה מידה ושמר עליהם מכל רע, וכשם שהמליכו אותו מלמטה כך המליכם הבורא יתברך מלמעלה, ולא יכלו לפגוע בהם. ואפשר שזה שנרמז בפסוק "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", כי מילת שמות היא: שבת, מילה ותפילין, וכשירדו מצרימה והיו שומרים על האותות, נשמרו אף הם על ידי הבורא יתברך כנגד פרעה ועמו, מידה כנגד מידה. אולם ברגע שהפסיקו לשמור אותות אלו ירדו ממעלתם, ולמעשה בכך הפסיקו את מידת המלכת הבורא יתברך עליהם ופסקה מלכותם הרוחנית ומיד "ויקם מלך חדש"! מידה כנגד מידה – תשובת המשקל.
פעמים שמתרגשים ובאים על האדם אירועים שונים ומשונים שאין הוא מבין את סיבת בואם עליו, ולא תמיד מקשר האדם בין הדברים.

נמחיש זאת על ידי מעשה שהיה:

ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו.
"הנך מוזמן למשפט ביום שלישי הקרוב!"
הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמוסריות. אף פעם לא רימה, שיקר או גנב. הוא גם לא שתה לשוכרה בשעות הבוקר, דבר האסור על פי החוק בכפר מגוריו. הוא לא ידע למה מזמינים אותו למשפט.
אבל האופה ידע. האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה. יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר.
האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן, והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם, לפעמים 950 גרם, ופעם אחת אפילו 800 גרם. האופה היה נזעם "מרמים אותי" הוא אמר לאשתו בכעס, "אני לא אבליג על זה".
הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן. "חייבים להעלות אותו לדין!" אמר האופה, "אי אפשר לאפשר לו לרמות את כל תושבי הכפר. אנשים סומכים עליו". עוד באותו יום תלה שליח בית המשפט המקומי הזמנה לדין על פתח ביתו של החלבן.
החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד. הוא מעולם לא ראה את בית המשפט, ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה על כל תושבי הכפר. "אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה?" פתח השופט את הדיון.
-לא כבודו!" אמר החלבן "אין לי משקל".
-"אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה?
האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?!" הרעים השופט בקולו.
-"חס וחלילה, אדוני השופט. אני איש ישר, לעולם לא עלה על דעתי לעשות כזה דבר.
פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקלי מאזניים, כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני."
השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך: "בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של המשקולת כיכר לחם של קילו שאותו אני קונה בבוקר מהאופה, וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק."
השופט חזר על דבריו של החלבן:
"אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך".
"בדיוק כבודו", אמר החלבן, ופני האופה חפו.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

שתפו את המאמר: