מדוע רק ישראל מכונים 'אדם'? | פרשת יהדות

מדוע רק ישראל מכונים ‘אדם’?

זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: (פרשת חוקת יט. יד’)
אמרו חז”ל אתם קרויים אדם וכו’. היינו ישראל קרויים אדם!
מת ישראל מטמא באוהל אך מת כותי [גוי] אינו מטמא.
וצריך להבין בטעם טומאת המת, מדוע בעודו בחיים שהיצר הרע שולט בו יום יום להחטיאו אינו מטמא ובמותו שהיצר הרע חלף הלך לו ממנו ומיתה ממרקת עוון, הוא כן מטמא? גם איך מטמא המת בלא משא ונגיעה? ועוד מדוע מת ישראל מטמא ואילו מת כותי לא מטמא?

והעניין הוא, כי הגוי בעודו בחיים טמא ומטמא בעבור רוח הטומאה השוכנת בו, וכשמת נעדר ממנו אותו רוח הטומאה שהיתה בו בחייו ולכן אינו מטמא באוהל. אבל ישראל הוא ההיפך, כי בחייו שורה בו רוח של קדושה מכוח הנשמה הקדושה החצובה מתחת כסא הכבוד, ובמותו מסתלקת ממנו הנשמה יחד עם רוח הקדושה שהיתה בו, והחיצוניים ורוחות רעות חושקים להתדבק בגוף, לכן טמא ומטמא. (זוהר הקדוש)

ולכן אסור להניח המת יחידי ללא שמירה. וכך אמרו בתלמוד במסכת שבת (קנא:) תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, היינו רוחות רעות, שלא יכנסו בקרבו כי הם חושקים להשלמת יצירתם שקדש עליהם היום ונשארו רוחות בלי גופות. רק שהם כוחות נאצלות ממידת הדין, ועליהם נאמר בישעיה (מה ז’): “עושה שלום ובורא רע..” (ע”פ השל”ה הקדוש).

פרשתנו פרשת חוקת עוסקת בין היתר בעניין טומאת מת. חכמים בתלמוד לימדונו כי המונח “טומאת מת שמטמאה באהל” – הינה רק לגבי מת ישראל, אולם מת שאינו יהודי, אינו מטמא בטומאת אהל. דין זה נלמד מהפסוק: “זאת חוקת התורה, אדם כי ימות באוהל”. וכתבו בתלמוד: “אתם [עם ישראל] קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם”. ובאמת מה העניין? מדוע רק ישראל קרויים בשם “אדם”? וכי אומות העולם אינן קרויים “אדם”?

להבנת העניין נקדים ונספר מעשה שהיה:

בלובלין שבמדינת פולין גר לו צדיק גדול ושמו רבי יעקב יצחק הורוויץ זצ”ל המכונה “החוזה מלובלין”. הכינוי “חוזה” ניתן לו לאור העובדה שבכוח תורתו ועבודת ה’ שלו זכה לראות דברים שאחרים לא ראו…
יום אחד קרא “החוזה” לתלמידו וציוה אותו לנסוע לרוסיה הרחוקה, כדי להעיד עדות אופי על יהודי שעומד למשפט על לא עוול בכפו. התלמיד לא היסס, ולמרות שלא הכיר את הנאשם נסע בחפץ לב, כשלבו שלם ובטוח במצוות רבו.
לאחר שבועות ארוכים של נסיעה מתישה, הגיע לרוסיה ונכנס לאולם בית המשפט להעיד עדות אופי על יהודי שהוא מעולם לא ראה.
כאשר ראה השופט הרוסי את היהודי, והבין שהוא לא מכיר את הנאשם, החליט להתלוצץ, וכך אמר לו: ‘אני אצטט בפניך קטע מהתלמוד שלכם, אם תצליח להסביר לי את משמעותו, אזכה את הנאשם…’
היהודי הסכים, והשופט “עט” עליו עם המשפט: “אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם”, וכי אנחנו לא בני אדם?
ענה היהודי בשלווה ואמר לשופט: ‘וודאי שאתם בני אדם, אבל אתם לא “אדם”‘. השופט “הרים גבה” ושאל: ‘מה כוונתך?’
‘אענה לך, כדרך שיהודי עונה לחברו – בשאלה. תגיד לי אדוני השופט, אם היה נודע לך שבלובלין הרחוקה עומד רוסי – בן עמך – למשפט, האם היית נוסע כדי להעיד עליו עדות אופי, אם אתה לא מכירו?’
‘וודאי שלא’, השיב הפריץ, ‘אני לא מכיר אותו – שיסתדר לבדו’.
‘אה! כעת תבין’, אמר היהודי, ‘רק אצלנו, אצל עם ישראל, כשיהודי אחד ב”סוף העולם” שרוי בצרה, חבריו מרגישים את כאבו ומנסים לעזור לו ככל יכולתם, הנה, אני באתי מלובלין הרחוקה, בוססתי את רגליי בשלג ובקור, כדי להעיד עדות על יהודי שמעולם לא הכרתי…’
‘אתם, אומות העולם, אמנם קרויים בני אדם, אבל אינכם “אדם” אחד, אנחנו “אדם” אחד. כמו בזמן שהאצבע כואבת לאדם, כל הגוף משתתף ומזדהה עם הכאב, כך אנחנו עם ישראל – כולנו גוף אחד…’
דוגמא נוספת מצאנו במעשה שהיה:
השחר עלה וזלמן רתם את עגלתו החורקת לסוסיו, אשר לבטח ראו ימים יפים יותר, ויצא לשגרת יומו. בדרכו פגש את הפריץ המקומי, כשהוא יושב בכרכרתו המפוארת הרתומה לשלשה סוסים אבירים. והנה לפתע, אבוי! כרכרתו ההדורה של הפריץ שקעה בביצה טובענית. ככול שהפריץ הצליף בסוסיו האבירים, שיחלצו אותו מהצרה אליה נקלע, כך הלכה הכרכרה ושקעה עמוק יותר…
פנה זלמן לפריץ המותש ואמר: ‘יש באפשרותי לעזור לך. כל שעלי לעשות הוא לשחרר את סוסיך מהכרכרה ולרתום במקומם את שני הסוסים שלי, הם יוכלו לחלץ אותך מהבוץ…’
הביט הפריץ בסוסים הדקיקים של זלמן ולעג לו: ‘אתה שפוי בדעתך? אם הסוסים האבירים שלי לא הצליחו לחלצני חרף ההצלפות, הסוסים שלך כן יצליחו? תראה איך הם נראים, כאילו יצאו ממחלקת גריאטריה…’
‘תן לי לנסות, מה איכפת לך, אם לא יועיל וודאי שלא יזיק…’
‘בבקשה, לו יהי’, אמר הפריץ.
רתם זלמן את סוסיו לכרכרתו של הפריץ, התיישב במקום המיועד, והנה הפלא ופלא. מיד כאשר הרים את זרועו להצליף באחד מסוסיו – פתחו שניהם בצהלה, ובמאמצים משותפים חילצו את הכרכרה…
נדהם הפריץ, פנה לזלמן ושאל אותו: ‘איך יתכן שסוסים חלשים כמו שלך הצליחו לעשות מה שסוסי האבירים לא הצליחו?’
אמר זלמן לפריץ: ‘אני סייס מומחה, ראיתי שסוס אחד שלך הוא סוס מצרי משובח, השני סוס הולנדי מגזע נדיר והשלישי זן קנדי חסון. כל אחד מהם חזק וחסון מאין כמוהו. אולם עובדת היותם שונים זה מזה, הייתה לך כאן לרועץ. כשהצלפת בסוס האחד – השני לא הגיב, לא איכפת לו מכאבי חברו, וסוס אחד אין בכוחו לחלץ את הכרכרה. הסוסים שלי אמנם זקנים הם, דקים וחלשים, אך הם נולדו לאותה אם, שנים הם אוכלים מאבוס אחד ושותים משוקת אחת. כשהאחד רואה שחברו מתעתד לקבל הצלפה, הוא מזדהה עם כאבו ולא נותן לזה לקרות. בגין כך, בכוחות משותפים, הם התאמצו יחד למשוך את הכרכרה, כדי שאף אחד מהם לא יסבול מההצלפות…’

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה

פוסטים נוספים באתר

חסדי ה' | פרשת יהדות
חסדי ה’

וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם

קרא עוד »
כי חוק לישראל | פרשת יהדות
כי חוק לישראל

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:

קרא עוד »
חטא מי מריבה | פרשת יהדות
חטא מי מריבה

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם:

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מלאכת צובע

אחת מל”ט אבות מלאכות שחייבים עליהם ועוברים באיסור תורה היא מלאכת צובע. ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים, אבל הצובע בצבע לא מתקיים, הרי

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות