לתת בחום

לתת בחום | פרשת יהדות

זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהוָה: (פרשת כי תשא ל. יג')
יש שני סוגי נתינה, יש סתם נתינה הנובעת מכל מיני חישובים ושיקולים אישיים, אך יש נתינה מעבר לגבולות הטבעיים של האדם, שהיא נתינה נטו לשמה, מכל הלב.
כשאדם עושה מצוה מכל הלב לשם שמים, הרי שהדבר הגשמי שבו נעשית המצוה מתעלה ומתקדש ונהיה רוחני. כך גם במחצית השקל, אף על פי שהיא גשמית, אך אם נותנים אותה מכל הלב, הרי שנהפכת מטבע זו להיות 'מטבע של אש'!

מסופר על חבורת אנשים שישבו בבית הכנסת ולמדו. והנה, נכנס למקום גבאי צדקה. הלה נפנף בידיו ובקש את רשות הדיבור.
"המדובר, בבחורה יתומה ודלת אמצעים, אשר אין ידם משגת כדי קניית שום צרכים מינימליים" ומבקש מהצבור תרומה לטובת: 'הכנסת כלה'..
ישראל קדושים הם, נתבעים ונותנים. הושיטו ידיהם לארנקיהם ושלפו כל אחד שטר הגון לצדקה. הראשון הגיש שטר של חמישים שקלים. אף שכנו הוציא שטר וכן השלישי.
ואז קם הקולני שבחבורה וניסה לקרר את ההתלהבות שבערה בצבור. "רגע! רגע!!" אמר בנימת תגר. "אני כבר מכיר את הסיפורים הללו. מבטיחים שיקנו לכלה את צרכיה המינימליים ביותר. ולבסוף, קונים לה בלי שום בושה דירה! מקרר חשמלי! מכונת כביסה! הכל חדש".
"לא!" החרה ואמר. "לא זו מצוות צדקה. חבל שניתן כסף לכל הצדקות הללו שהגבאים מתרימים עבורם…" 'איך עושים מכמה שקלים דירת פאר מאובזרת'?
הס הושלך בצבור. הביטו זה בזה בהפתעה. החזירו ידיהם לאחור, ואף הרצון והתלהבות לתרום לא נותרו.
הרב מגיד השיעור ששמע את הדברים. חיכך בדעתו ולבסוף אומר בנימה לימודית: "נניח שאתה צודק! נניח שהם קונים לאותה כלה רהיטים ומכשירי חשמל. ואף מחתנים אותה כראוי ונותנים לה מעט כסף בשביל דירה. שואל אני אותך, כמה אתה משלם בשביל זה??"
הוא המשיך בדברים כדורבנות: "בשביל צרכים דחוקים ומינימליים בכוונתך לתרום עשרה – עשרים שקלים. לא יותר מזה. ובשביל שתזכה הכלה למוצרים חדשים ולהרחבת הדעת כדבריך, כמה תשלם יותר? כמה אתה נדרש להוסיף??"
השקט ניסר בחלל. שתיקה כהודיה.
"כלומר, בשני המקרים אינך נתבע להוסיף מאומה!. נו, מה אכפת לך שבסכום הפעוט שאתה נותן לצרכי כלה, היא תזכה שיהיה לה איבזור מכובד ולא עניות?
ראה איזה פלא. אתה בעשרה או בעשרים שקל, נעשה שותף למצווה כל כך מרוממת של הכנסת כלה כדבעי!!" תראה איזה גבאי צדקה מוכשר הוא. מהסכום הקטן שלך, בונה לכלה יתומה אבזור מפואר!! לא תגיד לו תודה?!
עכשיו חייכו כולם. ומיהרו להוציא שוב את ארנקיהם.
מעתה יובן מה שהתקשה משה רבנו, וכי בכוחו של מטבע גשמי לכפר על נפש שהיא רוחנית?
אלא העניין על פי שאמרנו, הראה לו הקדוש ברוך הוא מטבע של 'אש', ואמר לו "זה יתנו"! מטבע של אש, היינו כשיעשו את המצווה בחום ובהתלהבות, מתוך אהבה גרידא לבורא עולם, או אז המטבע הגשמית תתעלה ותתקדש עד שיהא בכוחה להגיע עד כסא הכבוד, מטבע כזו ודאי שיש בה את הכח לכפר על נפשותיכם.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

שתפו את המאמר: