לשם ה' | פרשת יהדות

לשם ה’

לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: (כי תצא כב. א’).

מצווה אותנו התורה לא להתעלם כאשר אנו רואים שור או שה נדחים בדרך ויש מצווה להשיבם. ואם ציוותה התורה לחוס על שור וחמור שאסור להתעלם מהם, על אחת כמה וכמה שאסור להתעלם מבני אדם עצמם!

סיפור על רבי זושא מאניפולי

רבי זושא – הצדיק מאניפולי, אחיו של הרבי הקדוש מליזענסק, הגיע לעיירה ותרמילו על שכמו, ואיש אינו מקבל את פניו. אולם לא די בעובדה זו ללמד על גדלותו עד שנשמע “ביציאתו מה הוא אומר”.
שרך הוא זה ימים מספר ותרמילו על שכמו, נודד בדרכים מאובק כולו מכף רגל עד ראש, אולם לבו מתרונן, מלא הוא עד גדותיו שפע של קדושה עילאית, אותה ספג בשבועות בהם שהה בצל רבו הגדול ממזריץ’. חש הוא את רגליו נשאות בתחושה של קלילות, אמנם מהלך הוא על גבי הקרקע, אולם ראשו בשמים למעלה.
הנה עומד הוא לשוב לביתו הדל, ואל משפחתו הברוכה, עומד הוא להשיא את בתו בשעה טובה ומוצלחת לבחור ירא שמים מרבים, ובפיו תפילה כי יהא הבית לעדי עד, ובאמתחתו סכום נכבד של שלוש מאות רובלים טבין ותקילין אותם נתן לו רבו המגיד ממזריץ’ כנדוניה עבור בתו הכלה.
הנה סוף סוף הגיע לעיירה שחיים יהודיים מפכים בה, הנה יוכל לשבת בקצה בית-המדרש ולשמוע מעט דבר תורה שיחיו את נפשו, ולאחר מכן יוכל להניח את ראשו על גבי מצע של קש בהקדש המקומי. פוסע הוא ומתקרב אל מרכז השוק שם ממוקם בית-המדרש, והנה רואות עיניו התקהלות אנשים העומדים ופניהם מלאים רחמנות יהודית. ניגש הוא אל מרכז ההתקהלות ושואל: “מה זאת אירע, אחים רחימאים”.
כמנהג אחים יהודאין מיהרו כמה להסביר לאורח הזר את אשר אירע “הנה ראה את האשה הבוכיה העומדת במרכז, זו היא חנצ’ה האלמנה, עומדת היא מחר בערב לחתן את בתה בשעה טובה ומוצלחת. אלא, שכל כסף הנדוניה שהצליחה לאסוף בעמל רב בארנקה אבד לה. וכעת עומדת היא חסרת אונים, מאחר והמחותן מאיים לבטל את הקשר מחמת אין כסף”.
רבי זושא שומע, שומע ושותק. אולם לבו פועם בחזקה, רחמיו עולים ומציפים את לבו. אין הוא מסוגל לעמוד מן הצד ולראות בצערה של אלמנה שבורה זו. חיש מהר ניגש הוא ונדחף במרפקיו אל מרכז המעגל, ניגש אל האשה הבוכיה “אנא חדלי מלבכות, יתכן ומצאתי את אבידתך…” מששמעה כך ניפח בה ניצוץ של תקווה וראשה הזדקף. רבי זושא המשיך “אמרי נא לי, מה היו סימני ארנקך, וכמה זה הסכום אשר אבד לך?”
הסימנים של הארנק, היה בגודל, צבע, תאים, חורים, ובתא המרכזי שכנו להם “שלוש מאות רובל!” השיבה האשה בתקווה.
“האמנם כן? אם כך נראה כי באמת מצאתי את אבידתך. אך כדי שנהיה בטוחים מעל לכל ספק, התוכלי לספר באיזה שטרות היו אותם שלוש מאות רובל”.
“ודאי!” השיבה האשה, “והלא שבועות אין ספור עמלתי לאסוף את הסכום. בחבילה היו שתי שטרות בני חמישים, ארבע בני עשרים, שני שטרות בני עשר רובל, ושטר אחד של מאה רובלים שנתן לי ר’ ישראל הגביר ה’ ישמור עליו ויצילהו!..” רבי זושא הנהן בראשו ואמר “נראה אם כן כי אכן מצאתי את אבידתך, אולם אלך תחילה לבדוק כי אכן כך הם הדברים. אסור לבית מלוני, ואשוב לכאן בעוד כשעה קלה”.
רבי זושא נפנה לדרכו מתחמק מעיני הקהל הבולשות, נתחמק בין הסימטאות הגדושות בתגרים ורוכלים העסוקים במכירת סחורותיהם, ואינם מודעים לדרמה המתרחשת בלבו של יהודי צדיק הפוסע כאן לידם. ממהר הוא עד שמוצא את שולחנו של החלפן המקומי. מניח לפניו את צרור כספו ובו שלוש מאות רובלים, ומבקש “פרוט נא לי אותם לשטר אחד בן מאה, שני שטרות בני חמישים ו..”.
משקיבל את מבוקשו מיהר לחזור אל ככר העיר ניגש אל האלמנה, ובעוד הכל עומדים מסביב ומביטים, אמר לה שארנקה נאבד לו באיזה מקום אבל הנה הכסף, והחל מונה לידיה שטר אחר שטר, מאה, מאה וחמישים, מאתיים, מאתיים עשרים, מאתיים ארבעים, שישים, שמונים. ועמד מלמנות. נסתובב לאחור, החטיף תחת שפמו “כל טוב ומזל טוב” וביקש ללכת.
אלא שהאלמנה הרימה קול צעקה “גזלן! והלא היו כאן שלוש מאות רובל, ומדוע נתת רק מאתיים ושמונים?”
נראה היה כי רבי זושא אינו מתרגש מקול הצעקה, ובשלוות נפש השיב “עשרים הרובלים הם שכר טירחה עבור מציאת האבידה!”
הקולות נתרגשו, והקהל החל זע ממקומו מתקרב לעבר רבי זושא ומאיים לכלות בו את זעמם ולעשות בו שפטים. “הנשמע כדבר הזה שיבקש יהודי להשבית שמחתה של אשה אלמנה?” אלא שאחד מדייני בית הדין המקומי שנזדמן למקום הציל את המצב וביקש את הקהל לקחת את המוצא ה”ישר” אל רב העיר והוא ידע מה לעשות עמו.
כדבריו כך עשו, נטלו את רבי זושא אחר כבוד, והובילו אותו בצעקות וגידופים אל רב העיר. משהציגו את הענין לפני רב העיר, פנה זה בתמיהה אל רבי זושא ואמר “מדוע זה תחשוב כי תוכל לקבל לידך עשרים רובל מתוך המציאה?”
ורבי זושא בשאננות משיב את תשובתו הידועה “מגיע לי שכר טירחה עבור המצווה, לא אשיב את אותם עשרים הרובלים המגיעים לי בצדק”.
הרב שנתכעס על התשובה מיהר לגעור בו “הריני להודיעך בזאת כי ההלכה מחייבת אותך להשיב את האבידה עד תומה, ובפרט שנתנה האלמנה סימנים ברורים ומובהקים. לפיכך באם לא תשיב את מלוא הסכום אורה להושיבך בבית המעצר, עד שתואיל להשיב הכל”.
משראה רבי זושא כי ברירה לא נותרה בידו, הכניס את ידו לכיסו הוציא את יתרת עשרים הרובלים הניחם על השולחן, וכשהוא מלווה במבטי בוז עזב את המקום.
בכך לא תם הסיפור. כעבור זמן מה נזדמן לרב העיר לפגוש את המגיד הגדול ממזריץ, ובא כלפיו בטענה על התנהגותם הרעה של חסידיו, וכדוגמה הביא את המעשה שהיה בעיירתו עם האלמנה ואבידתה.
לבקשת המגיד תיאר הרב את מראהו של אותו “מוצא”, והמגיד עיניו אורו והוא נטחייך ואמר “דע לך כי אותו מוצא כלל לא היה מוצא, אלא מציאה שאין כמוה בנמצא. את שלוש מאות הרובלים שנתן לאלמנה בטענת אבידה, נתתי לו אני כנדוניה לחתונת בתו. אמנם עדיין אין אני מבין מפני מה רצה עשרים רובלים לעצמו, אך אברר זאת. אולם רבי זושא נקי הוא וצדיק” סיים הרבי את משפטו.
לאחר זמן כשהגיע רבי זושא שנית להסתופף בצילו של המגיד. שאלו לפשר הסיפור שהיה עמו באותה העיירה. רבי זושא הרכין את ראשו בענווה, אולם חזקה עליו פקודת רבו, וכך סיפר:
“משראיתי את אותה האלמנה, לא יכולתי לעמוד שווה נפש למול צערה הגדול, וידעתי את אשר לפני, ואכן בדעתי היה לתת את כל הסכום מיד. אלא שכאשר חזרתי מן החלפן, וביקשתי ליתן את הכסף, נצטרף אלי ידיד משכבר הימים, טפח על שכמי ואמר:
ז-ו-ש-א ז-ו-ש-א צ-ד-י-ק ג-ד-ו-ל א-ת-ה!!! מיהרתי להסביר לו כי את חובתי כיהודי אני ממלא. אולם הוא המשיך בשלו:
אל תצטנע ידידי צ-ד-י-ק א-מ-י-ת-י א-ת-ה ז-ו-ש-א!!! ידעתי כי לא אוכל לתת לידי זה היצר הרע לנצח ולהכניס בי גאווה, עמדתי ונעמדתי על דעתי כי עשרים רובלים מגיעים לי כשכר טירחה, ומששמע ידידי את קיתון הבזיונות ששפכו הנוכחים עלי, מיהר והסתלק לו לדרכו. ונותרתי אני זושא ומצוותי לבד”‘.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו | פרשת יהדות
איננו שומע בקול אביו ובקול אמו

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (כי תצא כא. יח’). בגמרא במסכת סנהדרין (עב.)

קרא עוד »
בן סורר ומורה | פרשת יהדות
בן סורר ומורה

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (כי תצא כא. יח’). פרשת בן סורר ומורה

קרא עוד »
אין אפוטרופוס לעריות | פרשת יהדות
אין אפוטרופוס לעריות

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: (כי תצא כא. י’) ולקחת לך לאשה. לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות