להגיע בזמן

להגיע בזמן | פרשת יהדות

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: (פרשת תולדות כה. כא')
סיפר הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א סיפור עם מוסר השכל בצידו, שסופר לו ע"י רב אמריקאי שפקד את משכנו בשיכון חזון איש.
בקהילה שלי, סיפר הרב האמריקאי להגר"ח קנייבסקי, היה יהודי שהגיע לכל שלוש התפילות בימות החול, אבל כגודל הקפדתו להגיע לתפילות, כך היה 'הקפדתו' לאחר לכל תפילה.
כמו בתזמון קבוע היה היהודי ההוא מגיע באיחור של עשר דקות. אם התפילה תחלה למשל ב-שבע בבוקר, הוא הגיע תמיד אבל ממש תמיד, ב- שבע ועשר דקות אף פעם לא קרה שבא בזמן.
כמה וכמה פעמים ניסיתי לגשת אליו ולשכנע אותו שיגיע בזמן, ואמרתי לו שאם הוא כבר מגיע לתפילה, מה איכפת לו להגיע בזמן, אבל היהודי השיב לי תמיד באותו סגנון. אדרבה, אם אני כבר מגיע לתפילה, מה זה משנה מתי אני מגיע, העיקר שאני מגיע …עשר דקות לכאן או לכאן, למה זה כל כך משנה… וכך במשך תקופה ארוכה מאד, הרב מנסה לשכנע, והיהודי משיב בסגנון הנ"ל, וממשיך כמנהגו לאחר.
עד שבבוקר אחד הופתעתי, מספר הרב, לראות אותו מגיע לתפילה בזמן. כיון שמעולם לא קרה כדבר הזה, משך הדבר את תשומת ליבי, ניגשתי אליו ושאלתיו, מה יום מיומיים?…
והאיש שהיה נרגש מאד, השיב, הקב"ה הוכיח לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלא כדאי לאחר לתפילה!
ביקשתי ממנו שיספר לי מה ארע, והיהודי שהוא גם עשיר גדול סיפר שהמפעל היוקרתי העומד בבעלותו, ומניב רווחי ענק, ונחשב כאחד המפעלים הרווחיים עלה אתמול באש, ואי אפשר לתאר את עוצמת הנזקים שנגרמו לו עקב כך, במשך דקות ארוכות תיאר היהודי את השריפה שפשטה במפעל, ואת ההלם שאחז בו בעקבות האסון, עם כל ההשתתפות שלי בצערך, אינני מבין מה הקשר בין השריפה הנוראה ובין ההוכחה שקיבלת עקב כך, שלא לאחר לתפילה, אמר הרב לבעל המפעל.
ההוכחה שקיבלתי השיב האיש, התרחשה בדקות שלאחר פרוץ השריפה, בעת שהתקשרתי בבהילות למכבי האש, וביקשתי שיגיעו במהירות למקום כדי למזער ככל האפשר את מידת הנזקים. המוקדן בתחנה הבטיח שמכבי האש יצאו לדרך ובעוד דקה יהיו אצלי, אבל הנה עוברת לה דקה, ושתיים, ושלוש, והמפעל ממשיך לעלות באש, חדר אחר חדר, מחלקה אחרי מחלקה ומכוניות הכיבוי עדיין לא נראות באופק. הלב שלי כמעט והפסיק לפעום מרוב צער, סיפר בעל המפעל לרב הקהילה, במיוחד כאשר ידעתי את חשיבותה של כל שנייה.
רק כעבור עשר דקות תמימות נראו מכבי האש באופק, כשהגיעו היה כבר מאוחר מידי, והמפעל היה שרוף כמעט כולו.
הייתי במצב היסטרי, וניגשתי לכבאים וזעקתי, מדוע איחרתם כ"כ, הרי אם הייתם באים מוקדם יותר, המפעל היה ניצל!
היהודי ששוחח עם רב הקהילה היה נרגש כולו, אימת הטראומה עלתה ובאה אצלו שוב, וא"א היה להרגיעו, רק לאחר כמה דקות המשיך וסיפר, לשאלתי מדוע לא הגיעו מוקדם יותר, השיבו לי הכבאים ואמרו, 'הרי בסופו של דבר הגענו…עשר דקות לכאן או עשר דקות לכאן הרי בסוף הגענו'! …
למשמע התשובה רתח דמי בקרבי, אבל בדיוק אז נדלקה במוחי נורה אדומה, נזכרתי שזו היתה גם התשובה שלי במהלך השנים שבהם ניסה הרב לחזק אותי להגיע לתפילה בזמן. לפתע ראיתי ונתון אל ליבי מה גדולה היא חשיבותן של עשר דקות. לפתע נוכחתי לדעת איזה עולמות אפשר לבנות בהם,
ולחילופין מה ניתן להרוס ב-עשר דקות. וקיבלתי על עצמי להגיע בזמן לתפילה.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

שתפו את המאמר: