לא לדחות אבן אחר הנופל

אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ: (ויקרא כה. מח')
גאולה תהי' לו. מיד, אל תניחהו שיטמע. (רש"י)

והספורנו פירש: אחרי נמכר גאלה תהיה לו. כבר בארו ז"ל (קידושין כ, ב) שלא תאמר מאחר שהלך זה ונעשה כומר לע"ז אדחה אבן אחר הנופל, תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו:
יהודי מסכן, שעניותו העבירתו על דעתו ועל דעת קונו, מכר עצמו להיות משמש בכנסיה, רחמנא ליצלן. מה ליהודי בבית עבודה זרה? לכאורה, צריכים היינו לנדותו, לנתק עמו קשר, להפנות לו גב. אבל התורה מצווה להיחלץ לעזרתו, לחלצו גם מתהום הנשייה: "שלא תאמר, מאחר שהלך זה ונעשה שמש לעבודת כוכבים אדחה אבן אחר הנופל – תלמוד לומר: אחרי נמכר גאולה תהיה לו, אחד מאחיו יגאלנו' (קידושין כ, ב).

סיפור נפלא עם מוסר השכל

באחת מישיבות הונגריה למד בחור מבריק, ברוך כשרונות. אבל, כפי שקורה תכופות, הענווה לא נמנתה על סגולותיו, שאיפותיו הרקיעו שחקים, סבור היה שיעפיל לפסגות במהרה וכוכבו ידרוך כשביט.
בעודו נער, כבר ביקש להתמנות כרב. את הבחינות עבר בהצטיינות, הוסמך להוראה בהתלהבות. אבל אם משום שעמדו על אופיו ומזגו, ואם משום גילו הצעיר ורווקותו, נכשלו כל נסיונותיו לעלות על כס רבנות. מנסיון לנסיון ומכשלון לכשלון רבתה התמרמרותו, על כולם. על הפרנסים שסרבו, על הרבנים שעמדו מנגד, על הקהל שהסכים עם בחירת מתחריו. ההתמרמרות גאתה עד שהתפרצה בקריסת מערכות, בשריפת כל הגשרים: הוא יתנקם בכולם: בפרנסים וברבנים ובהמון העם.
קם ונטש את היהדות, והסתפח לאויביה. המיר את דתו, ופנה ללימודי כמורה. שם, ידעו להעריך את כישוריו. שם, ידרוך כוכבו. ומשם, ילמד את כל היהודים לקח!
ואכן, בכשרונותיו וביקוד שנאתו טיפס מעלה אל הפיסגה. לא ארכו הימים והוא התמנה לקרדינל, מישרה רמת מעלה ועתירת שררה. אך בכך לא הסתפק. זו היתה עבורו נקודת פתיחה.

באותם ימים, גאתה האנטישמיות בארצו. בני נוער מוסתים התאגדו בפלוגות "צלב הברזל" ופרעו פרעות ביהודים. שרפו חנויות, התעללו ועינו, הקרדינל מנדל שוב העניק להם את הצידוק הרעיוני, את התשתית האידיאולוגית. פירסם מאמרים רוויי שיטנה, משובצי מובאות שהוצאו מהקשרן, בהן הסית נגד היהודים בארסיות משולחת רסן. האנטישמים ציטטוהו כידען ובר סמכא, כמה צרות נגרמו בעטיו!
מלחמת העולם השניה פרצה, יהודים החלו להישלח להשמדה. תורת הגזע הנאצית המעוותת קנתה אחיזה, הקרדינל המומר חש שמעמדו אינו כה מובטח. חלום ביעותים שחלם הכריע את הכף. יום אחד התייצב יהודי מיוסר בחדרו של הרבי מסקולן זצ'ל, אביהם של היתומים והפליטים, המגורשים וחסרי הבית, והציג עצמו: אני מנדל שוב… הוא נטש הכל, וחמק בחשאי מלשכתו המפוארת. שב לדתו ואמונתו בכפיפות קומה, ביקש תיקון תשובה…

הרבי לא הכביד עליו בסיגופים, אבל הורה לו דרך תשובה, אחיו הסבו לו יסורי כפרה למכביר. רבים כל כך סבלו מהטפותיו הארסיות, ועתה לא כלאו את טינתם. חרפוהו, נידוהו, וסבל הכל בדומיה. הסתגר והצטנף, בילה ימיו ולילותיו בתפילה ובתחינה, בצומות ואמירת תהלים. לכפר, למרק, להטהר. בסוף ימיו עלה ארצה, והמשיך בחיי החרטה והוידוי. ובמקום שבעלי תשובה עומדים, שם גם מקומו.
מי שקרבו, עודדו, האיר אליו פנים, חיזקו בדרכו החדשה, היה כאמור הרבי מסקולן זצ"ל. יום אחד, בשיחתו עמו, שאלו: "אמור נא לי, ר' מנדל. בשעתו, קרה מה שקרה. נטשת בטריקת דלת, כפרת בעיקר, פנית לעבודה זרה מתועבת. היית שם לכומר, לקרדינל. היסתת והרשעת – למה לא השלמת את המהלך, למה לא שינית את שמך, את שם משפחתך?"
עיני בעל התשובה התכסו בדוק דמעות, ואמר: "אגלה לכם, רבי. שמרתי על השם "שוב" כי ידעתי תמיד ששוב אשוב"…
נפש יהודי מי ידע! זו הוראת הכתוב בפרשה, והדברים כה משמעותיים עבורנו, בדורנו! לכאורה, התרחקו כה רבים. לכאורה, התנתקו והתנכרו. לכאורה, אפילו מסיתים ומדיחים, שוטמים ומכפישים. אנו מצווים לקרב, להושיט יד, לחלץ, לא לדחות אבן אחר הנופל. ועובדה, הם באים, הם שבים, הסמינרים גדושים, התעניינות כה רבה. כי נפש יהודי מי ידע, שוב תשוב לשובכה. ועובדה: אך יתקע שופר גדול במהרה, אך תבוא הגאולה, וכיונים אל ארובותיהם ישובו כולם!

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.