עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (פרשת נח ו, יד).
מספרים על הרב עזריאל הילדסהימר זצ"ל, רבה של היהדות הנאמנה בגרמניה, שהיה משומרי גחלת היהדות הנאמנה, שפעם נאלץ להגיע לבית תיפלה רפורמי, והרבאי בדיוק היה באמצע ה'דרשה'. לאחר שסיים את דברי ההבל שלו פנה הגבאי אל האורח הנכבד ושאל: 'נו, מה כבודו אומר על הרב שלנו?'
אמר ר' עזריאל: 'הרב שלכם תרץ לי קושיה בספר קהלת, קושיה שאני מתקשה בה כבר שנים רבות!'…
אורו פניו של הגבאי: 'עד כדי כך?! נו, נשמע מה היתה הקושיה!'
הסביר ר' עזריאל: "תראה, הרי בפרק ג' בספר קהלת כתובים כל ה'עיתים': "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפא, עת לפרוץ ועת לבנות" וכו'.
ולכל דבר והפוכו יש אמצע – לא כך ולא כך, כגון: "עת ללדת ועת למות", האמצע הוא לא ללדת ולא למות, אלא לחיות את החיים שנקצבו לאדם בעולם. או "עת מלחמה ועת שלום", האמצע הוא לא שלום ולא מלחמה, הפסקת אש.
השאלה היא: מה נעשה עם "עת לחשות ועת לדבר", מה כאן האמצע? מה "שבין דבור לשתיקה? הרי כשאדם אינו מדבר הוא שותק וכן להפך?
קושיה זו היתה קשה לי במשך שנים, והיום, סוף סוף, קבלתי תשובה. בדרשתו של רבכם ראיתי שנתן לדבר ולדבר ובעצם לא לומר כלום…"
אחר כך לקח אותו הגבאי לסיור מקיף בבית התיפלה, והראו לו אותו מבפנים ומבחוץ. בסוף שאל: "ומה אומר הרב כעת?"
אמר ר' עזריאל: "ממש תיבת נח!" ושוב הגבאי כבר שמח שמחה יתרה: עד כדי כך, בית התיפלה שלהם הוא בבחינת תיבת נח שהצילה מהמבול!
עד ששמע את ההסבר: "בית התיפלה הוא כמו תיבת נח ועליה נאמר:…"מבית ומחוץ בכפר", וגם כאן, הכפירה נראית הן מבפנים והן מבחוץ".
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
