כן ירבה וכן יפרוץ

כן ירבה וכן יפרוץ | פרשת יהדות

וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (פרשת שמות א. יב').

הגאון רבי רחמים מאזוז זצ"ל מג'רבא כתב:
" וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". כך דרכו של ריב. אם עונים חזרה, הרי זו סגולה בדוקה שהריב ירבה ויפרוץ… "ויקוצו מפני בני ישראל ". יש לקצוץ ולגדוע את הריב. ואין דרך טובה יותר מאשר לבלום עצמו, לא לענות , לשתוק. "לבלוע את הלשון", לקטוע את הויכוח העקר, שאינו גורם אלא להסלמה.
על הפסוק "ותעל הצפרדע" אומרים חז"ל שהייתה זו צפרדע אחת, ענקית, והמצרים נבהלו והחלו להכותה – והתיזה נחילים נחילים של צפרדעים בכל הכאה.

ושאל הגאון בעל "קהילות יעקב" זצ"ל: מדוע המשיכו להכותה, הלא ראו שהמכות משיגות תוצאה הפוכה, ומביאות המוני צפרדעים?

והשיב: מאותה סיבה שאנו עונים חזרה בעת ריב, למרות שאנו יודעים היטב שבכך רק יתגבר, אין אנו חפצים בליבויו – אבל איננו יכולים להפסיק…
זה קשה ? ודאי שזה קשה. אבל העולם מתקיים על קושי זה. בראש ובראשונה עולמו של הבולם עצמו, שקנה את עולמו בשתיקתו!
אין כדורנו דור מתוח, הכל אצים רצים, נרגנים ורוגזים. הכל מתנקז לסיר לחץ גועש.
אין פלא בכך שהכול רוטנים, רוגזים, מקניטים ועוקצים. ומילה גוררת מילה, משפט רודף משפט, וכבר אש להבה, מדורה מכלה.
התיגרה, אומרים חז"ל, משולה לסכר מים. (סנהדרין ז. ע"א)
כשנבקע בו סדק צר, חור זעיר, ניתן לסותמו בנקל. כשהפרצה תתרחב, הכל יקרוס, יקצוף ויציף וישטוף באין מעצור.
וכמו בסכר מים, שמאחוריו יש לחץ של אלפי טונות המחכים לפרצה שתיווצר, כך גם בתיגרה. יש כאן מטען רגשות עצום, מדוכא, שאם רק יינתן לו מוצא, יפרוץ כהר געש המוציא לבה!
"אין העולם מתקיים, אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה". והעולם נהרס, בגלל מי שאינו בולם פיו בשעת מריבה!
ובראש ובראשונה, נהרס עליו עולמו שלו.
לפני הדיבור, הוא אדון על המלים. לאחר מכן, המלים שולטות בו, מוות וחיים ביד הלשון. "חיצי גבור שנונים" קוראת הגמרא על הלשון המושחזת. וחץ, מכיוון שיצא לדרכו, אין אפשרות להחזירו…

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

שתפו את המאמר: