וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם: (פרשת יתרו יח, ט).
רבי אליעזר פאפו זצ"ל בספרו "אלף המגן" כתב:
"ויחד" – אדם צריך שיהא בשרו חדודין חדודין. כלומר להיות נרגש.
"יתרו" – מלשון יתרון, וזהו יתרון גדול בעבודת ה'.
וכל זאת למה? – "על כל הטובה אשר עשה ה"' – על כל הטובות שהקב"ה עושה לו,
והן – "אשר הצילו מיד מצרים" – על כך שמלט אותו מכל המצרים והצרות שבעולם.
לכשנתבונן בחיי היום יום, נגלה שלא כך המציאות, טבע האדם להביט תמיד אצל האחר ולחשוב שאצלו טוב יותר, ואם כך הדבר על מה אם כן יש לו להודות?
איש אינו מעלה בדעתו, שגם לשכן יש בעיות…
לאחר טיסה ארוכה ומייגעת של למעלה משש עשרה שעות עמדנו בשדה התעופה בהמתנה דרוכה ומורטת עצבים מסביב למסוע כדי לקבל את המזוודות שזה עתה הורדו מהטיסה, חלפו דקות רבות וארוכות והאנשים מסביבי כבר איבדו את סבלנותם, פניתי לזה העומד לידי ואמרתי, למה כבו' כועס יש הרי כאן מאות מזוודות קח לך אחת או שתיים ולך לדרכך, ענה לי האיש, כלום אני יודע מה יש במזוודה של מישהו אחר? אני רוצה את שלי ורק את שלי כי אני יודע בדיוק מה יש לי שם!
וכך נוהגים העולם לומר, לכל אחד יש את ה'חבילה' שלו. ועוד נוהגים לומר: שאלו היו מניחים את שקיהם, והקדוש ברוך הוא היה מבקש מכל אחד ואחד לבחור בשק שאותו הוא רוצה לעצמו, היה כל אחד לוקח את השק שלו והולך… זהו שכתוב בתהילים: (ל, יב) "פתחת שקי ותאזרני שמחה", כאשר פותחים את ה'שק' ורואים שהצרות של השני קשות יותר, מתנחם כל אחד בצרותיו שלו ומתאזר בשמחה.
