וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה: (פרשת בלק כב. יח')
נראה לבאר פסוק זה על פי דברי רבותינו בתלמוד (ע"ז ד':), שבלעם היה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס ואז היה מקלל חלילה את ישראל, וכתבו שם התוספות (ד"ה רגע) שהיה יכול לומר "כלם". אבל הקדוש ברוך הוא הפר קללתו ואמר "מלך", וכמו שכתוב: "ותרועת מלך בו".
והנה ההפרש בין תיבת "כלם" ובין תיבת "מלך", שסדר אותיות "כלם", הוא כפי סדר א, ב, ג, ד, אבל תיבת "מלך" הוא כפי סדר תשר"ק. וידוע שישראל הולכים מימין לשמאל שהוא סדר א, ב, ג, ד, שאותיות הקטנות קודמות לגדולות מהן במספר, אבל אומות העולם הולכים משמאל לימין כסדר תשר"ק שאות הגדולה קודמת לאות הקטנה ממנה במספר. ובלעם רצה לומר "כלם" שהוא על סדר א, ב, ג, ד, והקדוש ברוך הוא הפך קללתו כפי מדתו ומנהגו שהוא הולך משמאל לימין וצריך לומר "מלך". ולכן אמר לבלק: "לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה", כלומר להזכיר אות הקטנה לפני הגדולה ולומר "כלם", כיון שאין זה מנהגינו.
ובזה אפשר לבאר את מאמר חכמינו ז"ל (ברכות סא.): "בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן", דהיינו שמתחילים מן הגדול להזכיר אותיות "מלך", שאות הגדולה היא קודמת, אך בקללה מתחילין מן הקטן לומר "כלם" שאות הקטנה קודמת (בן איש חי).
