כבודו של גנב | פרשת יהדות

כבודו של גנב

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה: (פרשת משפטים כא. לז’).

“אמר ריב”ז: חס המקום על כבודן של בריות, שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתיפו, משלם חמישה, שה שנושאו על כתיפו, משלם ארבע, הואיל ונתבזה בו”. (בבא קמא ע”ט).
הגר”א לופיאן זצ”ל בספרו “לב אליהו” כתב שתורתנו הקדושה חסה גם על הניצוץ הקלוש של כבוד הבריות, אשר עדיין חבוי בשפל – רוח זה אשר נברא בצלמו של הבורא. לפי אמות המידה שברשותה אמדה התורה את גודל הבושה שנתבייש בפני הבריות לחומש מכלל העונש, ואותו ניכתה מן החשבון. ואנו עומדים ותמהים: גנב שכמותו, בזוי כזה שלא אכפת לו כלל להיגרר בחוצות קריה עם שה על כתפיו ולהלך מבלי נקיפת מצפון כלשהי, האין מעשהו מוכיח עליו שכל ניצוץ של בזיוו רחוק ממנו?
אבל ירדה תורה לסוף דעתו של אדם, באשר הוא אדם מורכב מחומר וצורה – כח עפר מן האדמה עם נשמת חיים – חלק א-לוה ממעל, יש לו מעלות ומורדות מעורבים ומסובכים בקרבו שעין בשר ודם לא תבחין בהם. בתוך סבך זה מזדקרת לה מידה כלשהי של אי נוכחות וקלון. לנו אמנם אין היא מתגלית, אבל הרי השי”ת חוקר לב ובוחן כליות, יודע עמקי לבבו וחס על כבוד כל אשר בשם אדם יכונה. אפילו בדבר קל כזה של הרגשת מעט פחיתות בתוך תוכו של גנב מועד נבזה וחדל אישים. פחיתות זו הגורעת מהנאתו השלימה, נחשבת לפני הקב”ה, אשר לוקח עובדה זו בחשבון עונשו.
בדומה לזה שואלת הגמרא במסכת מגילה. מדוע נענשו ישראל בעונש חמור של להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד? משיבה על כך הגמרא ‘לפי שנהנו מסעודתו של אחשורוש’, והדבר תמוה וכי על אכילת מאכלי גויים יש עונש מוות? לכשנדקדק נראה, שלא נאמר לפי “שאכלו” בסעודת אחשורוש, אלא לפי “שנהנו”, הרי שעונש העבירה לא נמדד רק בעצם עשייתו, אלא גם באופן עשייתו, ולפיכך כיון שלא רק אכלו שם נבילות וטריפות ומאכלי גויים, אלא אף נהנו מסעודה זו, הרי שאז משקל חומרת העבירה הוא לאין ערוך, ולפיכך המדד לעונש גבוה יותר, ולכן נענשו בגזירת להשמיד להרוג ולאבד.
המורם מהם שאם בעבירה כך, קל וחומר במצווה שאדם עושה. הבדל עצום יש בין מצוה שאדם עושה ללא קושי ללא בזיון, בקלות, בשלוה וללא מאמץ, לבין מצוה שעושה אדם מתוך קושי ובמאמץ רב ועוד אם עושה הוא את המצוה בשמחה, הרי ששכרו ומעלתו הוא לאין ערוך וזוכה הוא לסייעתא דשמיא מיוחדת בכל מעשיו ועליו נאמר “ויגבה לבו בדרכי ה'”.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

פתח הגיהנם | פרשת יהדות
פתח הגיהנם

מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה: (פרשת משפטים כב. יז’). אלא תומת בבית דין, ואחד זכרים ואחד נקבות, אלא שדבר הכתוב בהוה שהנשים מצויות מכשפות: רש”ירבינו הרמב”ן זצ”ל

קרא עוד »
שבתו יתן ורפא ירפא | פרשת יהדות
שבתו יתן ורפא ירפא

רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: (פרשת משפטים כא.יט’) מסופר על החפץ חיים שבאה בפניו אשה עם מחלה קשה ל”ע, אמר לה החפץ חיים: רק שבתו

קרא עוד »
משפט וצדקה | פרשת יהדות
משפט וצדקה

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: (פרשת משפטים כא. א’)דבר אחר, ואלה המשפטים, הדא הוא דכתיב (ישעיה נו, א): כה אמר ה’ שמרו משפט ועשו צדקה

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
האם מותר להרוג ג’וק בשבת?

להלכה: אסור להרוג ג’וק בשבת, וכן אסור להרוג יתושים וכדומה, על אף שהם עוקצים אותו ומפריעים לא באכילתו, משום נטילת נשמה שהדבר אסור מהתורה.אבל לרסס

האם מותר לבלוע כדורים בשבת?

להלכה: יש חילוק בין סוגי הכדורים:כדורים כגון אקמול, דקסמול וכדומה שהם למטרת כאב ראש/בטן/צינון וכיוצ”ב לדעת רוב הפוסקים אסורים בשבת.אך אם נפל למשכב, או שסובל

האם אישה כשרה לכתוב מגילה?

נשאלתי מהאברך רבי עמנואל דויב שליט”א שביקש לכתוב מגילה לעצמו ולהרגיש סיפוק שאדם שמח ממעשה ידיו ואשת חבר חשקה גם היא בכתיבה כנאמר במגילה וגם

אמירת במה מדליקין בבית האבל

מנהג ישראל מקדמא דנא לומר פרק  משנת במה מדליקין בזמן קבלת שבת והביאו מרן (בסימן ר”ע) ומרן הביא באיזה זמן אין לומר אך לא הביא

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות