כאפרים וכמנשה

כאפרים וכמנשה | פרשת יהדות

"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וכו'… אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיו לִי וכו'… וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. וַיִּקַּח יוֹסֵף, אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו וכו'… וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה, וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". (פרשת ויחי מח. א-כ)
מובא בזוהר הקדוש, כפי שבאדם יש לבוש, שעל ידו הוא מתכבד ומתראה לפני הבריות. והלבוש מכסה את הגוף, והעיקר היא הנשמה הפנימית. כך בתורתנו הקדושה: הסיפור הוא כאותו בגד המכסה את הגוף, הסיפור מסתיר משמעות, לקח והוראה. והעיקר היא הנשמה הפנימית, הם הרזין דאורייתא, מסתרי חכמת הקבלה, וכל האורות העליונים התלויים בכל אות בתורה! כלפי מה הדברים אמורים? התורה הקדושה מצאה לנכון לספר סיפור מפורט, איך קבלו אפרים ומנשה, בני יוסף, את ברכתם.
מנשה היה הבכור, ויוסף העמידו לימין אביו, ואת אפרים הצעיר משמאלו. ויעקב אבינו, שעיניו כהו מראות, שיכל את ידיו, הניח שמאלו על ראש מנשה, ואת ימינו על ראש אפרים. כאשר בקש יוסף להסיר את יד שמאלו של אביו מעל ראש מנשה ולהציבה על ראש אפרים, אמר לו יעקב אבינו: "ידעתי, בני ידעתי" שמנשה הוא הבכור. "גם הוא יהיה לעם, וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים". והוא ברכם, ובברכתו הקדים את אפרים למנשה: "בך יברך ישראל לאמר: ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה".
והשאלה הנשאלת היא, אם אמר יעקב ליוסף "שני בניך הנולדים לך כראובן ושמעון יהיו לי", אם כן ראוי היה לנו יותר לברך את בנינו בברכת ישימך אלהים כראובן וכשמעון, ומדוע זה אנו אומרים כאפרים וכמנשה, ועוד צריך לבאר, מדוע נחשבים אפרים ומנשה בעיני יעקב יותר מראובן ושמעון, וכן יש לבאר מהו שנאמר "וישם את אפרים לפני מנשה", מהי ההדגשה היתירה בדבר זה?
כאשר ראה יעקב אבינו את אפרים ומנשה, שאל את יוסף, מפני מה קראת להם בשמות אלו, ענה לו יוסף, שלראשון קרא מנשה "כי נשני ה' את כל עמלי ואת כל בית אבי", והכוונה בזה שה' הרחיק אותי מביתו של יעקב אבינו, בית שכולו תורה ויראת ה'. ולשני קראתי אפרים, "כי הפרני אלהים בארץ עניי", שה' גדלני בארץ אויב, והגעתי למעמד נעלה ביותר במלכות מצרים. ולאות תודה ושבח לה' יתברך, קרא את בנו על שם גדולתו.
אמר לו יעקב ליוסף, הסתכלות זו שלך על החיים אינה נכונה, כי בראשית היית צריך לקרוא לבנך הראשון על שם הטובות שעשה ה' איתך, ולכן היית צריך לקרוא לו אפרים, ואילו רק לשני היית צריך לקרוא על שם הצרות שבאו עליך, ולקרות שמו מנשה. כי תמיד ההסתכלות והמבט של האדם צריכה להיות על חצי הכוס המלאה, כמו שכתוב "וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך" תמיד לראות את הטוב. ולכן הקדים יעקב את אפרים בברכתו, וגם הדגיש הפסוק "וישם את אפרים לפני מנשה", כי כך צריכה תמיד להיות הראייה של האדם על החיים, ראשית כל על הטובה, ורק אחר כך על הרעה. ויזכור האדם כי גם הצרות הבאות אליו מאת ה', כולן הן לטובה, ובאמת אינן צרות כלל, אלא טובות, כמו שאמרו רבותינו על הפסוק "כי ארד אל בני אבל שאלה", אמר לו ה' ליעקב, אני ממליך את בנך למלך ואתה עושה עליו אבלות?, כי האדם אינו מודע תמיד לדרכי ה', לפיכך אנו מברכים את הבנים "כאפרים וכמנשה", שתשיג אותם תמיד הטובה, גם במה שנראה כאילו אינו לטובה, כי הכל לטובה.
בגמרא בתענית (כא.) מובא מעשה על רבי נחום איש גמזו, ששלחו אותו בני ישראל למלך לבקש טוב על היהודים, ושלחו עמו ארגז מלא אבנים טובות ומרגליות, וכששהה רבי נחום במלון אורחים בדרך, באו גנבים וגנבו את כל המרגליות שהיו לו בארגז, ושמו תחתיהן עפר ואבנים פשוטות, שלא ירגיש רבי נחום בשינוי במשקל הארגז, אם היה ריק.
הגיע רבי נחום אל המלך, ואמרו לו, היהודים שלחו אליך דורון, מתנה טובה. צוה המלך למשרתיו שיפתחו את הארגז, ומצאו שכולו מלא עפר. וכמעט שהוציאו את רבי נחום למיתה, ורבי נחום בשלו, אומר "גם זו לטובה", כי כל מה שעושה ה' יתברך, הכל לטובה. בא אליהו בדמות משרת לפני המלך, ויאמר לו, הנה זה העפר ששלחו אליך היהודים, הוא עפר מעפרו של אברהם אביהם, שהיה משליך אותו על אויביו ומנצח במלחמות. ויבוקש הדבר וימצא כי כן הוא, שהעפר ההוא, היתה בו סגולה מיוחדת כשזרקו אותו על האויבים, שנצחום. וכך ניצל רבי נחום, בזכות מה שהיה יודע להודות לה' על הרעה, כשם שהוא מודה על הטובה, כי ידע שבאמת, הכל לטובה.
עוד מעשה מובא בגמרא, (ברכות ס:) ברבי עקיבא, תלמידו של רבי נחום, שהיה רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד", כלומר, "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה – לטובה הוא עושה", והיה רבי עקיבא מהלך בדרך, והגיע לכפר אחד. דפק על פתחי הבתים וביקש כי יארחוהו ללינת לילה בתשלום, ואיש לא הסכים להכניסו לביתו. כולם טרקו את הדלת בפניו. לא הצטער רבי עקיבא, לא איבד בטחונו בבוראו, ואמר "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה".
הלך ללון במדבר, בפאתי הכפר. והיו עמו תרנגול כדי להעירו משנתו עם שחר, חמור שרכב עליו, ונר ללמוד לאורו.
בחר לעצמו מקום לינה, והדליק את הנר ללמוד, בא משב רוח, וכיבה את הנר. אמר: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, הכל לטובה". שכב לישון בעלטה.
לפתע שומע הוא קרקורים נואשים: חתול התגנב, וטרף את התרנגול. משך רבי עקיבא בכתפיו ואמר: "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, לטובה הוא עושה". ואז נשמעת שאגת אריה מקפיאת דם, אריה משחר לטרף זינק על החמור, שיסעו וטרפו. כל זאת קורה בסמוך לרבי עקיבא, ומה אומר רבי עקיבא? "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, לטובה הוא עושה".
לאחר כל זאת, שומע רבי עקיבא קולות קרב ונאקות פצועים, מצהלות מנצחים ושוועת מנוצחים. כנופיית שודדים התנפלה על הכפר, ולקחה את יושביו בשבי כדי למכרם לעבדים.
אמר להם רבי עקיבא: כלום לא אמרתי לכם, שכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא – לטובה הוא עושה?!"
כי לו נענו לבקשתו, ונתנו לו מקום לינה היה נופל בשבי השודדים. אילו האיר הנר, קרא התרנגול או נער החמור, כל אלו היו מזעיקים את השודדים, ומגלים את מקומו.
ויש להעיר, מה הטעם שתפס לו רבי עקיבא לשון שונה מרבו, רבי נחום, שהיה אומר "גם זו לטובה", ואילו רבי עקיבא השתמש במטבע לשון שונה.
והתשובה לזה, כי רבי עקיבא ראה, שהלשון שתפס רבו, היא לשון שאינה טובה כל כך, שלשון "גם זו לטובה" משמעה, שאף שהיה יכול להיות טוב יותר, מכל מקום "גם זו לטובה",
ואילו ר' עקיבא, נתבונן בפתגם שאמר: "כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה" – לא, הוא לא סיים במילים "…הוא טוב". ודאי שיש רע,
ייסורים ומכאוב. אבל "לטובה הוא עושה". כלומר, התכלית היא לטובה, התוצאה תהיה ברוכה. גם אם רע, ורע מאוד, חלילה – נדע שאין זה מקרה או מזל רע או צירוף נסיבות, נדע, שיש לנו אב אוהב בשמים, שעינו פקוחה עלינו, וידו מנחה אותנו לטובתנו. ואב, פעמים שנותן יד לבנו, ופעמים נושאו על כתפיו, ופעמים דורש ממנו להסתדר לבד. ולפעמים – מייסרו ומוכיחו, אף מענישו. אבל הכל – "לטובה הוא עושה". ככתוב: "למען ענותך ולמען נסותך – להיטיבך באחריתך". (דברים ח, טז.)
רבינו יוסף חיים זצ"ל ה"בן איש חי", שאל על מעשה זה: היו עם רבי עקיבא: תרנגול, חמור, ונר. כיצד הדליק את הנר במדבר?
אלא ודאי היה עימו מצת! מצת 'של פעם', שתי אבני צור ונעורת של פשתן, שהניצוצות נאחזו בה. המשיך ה"בן איש חי" ושאל: אם היה עמו מצת בו הדליק את הנר – כאשר בא משב הרוח, וכיבה את הנר, מדוע לא שב והדליק את הנר?…
והשיב: כאשר ילד הולך לישון ורוצה לקרוא ספר במיטה, ומשאיר את החשמל דולק, ובא האב ומכבה את האור כדי שהילד ילך לישון – אם הילד יודע שהאב דורש את טובתו, ויודע מה טוב בשבילו, לא ידליק שוב את האור…
והנה רבי עקיבא נחון בחוסן כזה של אמונה, של ידיעה כי "ה' רועי – לא אחסר, בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני". עד ש"גם כי אלך בגא צלמות לא אירע רע, כי אתה עימדי!" אם רבונו של עולם הביאני לכאן, אני מבין שלטובתי חייב אני לעבור בדך זו! אצלו היתה זו ידיעה מושרשת, חיה, מוחשית. הנה כי כן, סיפור זה מעביר מסר, אבל מטיל גם חובה. החובה היא, שידיעות רבות שהן בגדר תאוריה, אם נתבונן – נראה אותן במוחש. והסיפור מטיל עלינו חובה להתבונן ולהפיק את הלקח המוחשי.
"השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע". אם כן, חובה מוטלת עלינו:"שאו מרום עינכם, וראו מי ברא אלה!"
וכן היה בימים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, שאשה אחת נגזר דינה למוות בתליה בחצר גטו ברגן בלזן, כיון שנתפסה גונבת קליפות תפוחי אדמה. ולאחר שכבר נקשר החבל על צווארה, נשמע לפתע קול האזעקה מחמת תקיפת מטוסי בעלות הברית על גרמניה. התחננה האשה לחברותיה שיתירו את החבל מצווארה, כיון שידיה קשורות, שחררו אותה חברותיה ומיד ברחו לתפוס מחסה. ל"רוע" מזלם, ירדו לתפוס מחסה במבנה תת קרקעי שבו הסתתרו הנאצים הארורים מפקדי המחנה. מיד הורה המפקד לשני הנשים באיומי אקדח לצאת מן המקום, בצער רב הן יצאו ממנו והסתתרו מתחת לקיר סמוך. לא חלפה דקה ולפתע נשמע קול פיצוץ עז מפצצה שהטילו מטוסי בעלות הברית הישר על מקום המסתור שבו שהו הגרמנים. נמצא, שהכל לטובה היה, כי אין רע יוצא מאת ה' יתברך, אלא שאין אנו יודעים תמיד מהי הטובה שצומחת מכל מהלך, וצרכים אנו להאמין כי הכל לטובה.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר
Translate »