וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: (פרשת חוקת כ, יב-יג),
להקדישני. שאלו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקדש לעיני העדה לכן לא תביאו. את הקהל הזה אל הארץ בשבועה.
וסביביו נשערה מאוד. (תהילים נ. ג')
במה חטאו משה ואהרן?
והנה הכתוב סתם כאן ולא פירש מה היה חטאם של משה ואהרן, שנאמר: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. ולא נאמר במה לא האמינו בה'.
ויש לשאול: מדוע איפוא נענשו משה ואהרון בעונש כה חמור? צריך להיות איזה שהוא יחס בין החטא ועונשו, הקדוש ברוך הוא מעניש מידה כנגד מידה, גומל לאיש כמפעלו, צריכה להיות פרופורציה. כיצד יתכן שעל חטא כה דק, כה זעיר, מגיע עונש גורף כל כך, חמור ונורא?! והרי ככלות הכל, לא סירב משה רבנו לעשות רצון ה', חלילה וחס. הוא קיים את דבר ה', אמנם היכה, ולא דיבר. והתוצאה היתה זהה, המים נבעו, הנס קרה. על מה ההקפדה, על מה העונש הנורא?
זאת ועוד, כשיצאו עם ישראל ממצרים ולא היו מים לעם לשתות, אמר הקדוש ברוך הוא למשה "הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל": (שמות יז. ו') מדוע אם כן פה השתנתה ההוראה ונתבקשו לדבר ולא להכות כמו שם?
כמו כן פה במי מריבה אומר הקדוש ברוך הוא למשה מפורש "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם: (במדבר כ. ח') אם כל הציווי זה רק לדבר מדוע נצטווה לקחת את המטה?
ועוד יש להבין שיחד עם משה נענש גם אהרן אחיו, ליכאורה במה חטא אהרן, אהרן לא היכה בסלע, לא חירף, לא גידף ולא כעס על העם, ובכל זאת נענש יחד עם משה שלא להיכנס לארץ ישראל מדוע, והרי לא עשה דבר מלבד זה שהלך עם משה?
ושאלת השאלות האם נכון הוא שמשה נענש בגלל מי מריבה? והלא מפורש בפסוק, כשמשה משחזר את חטא המרגלים אומר הוא במפורש: גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבוא שם. (דברים א. לז') וזה סותר את הנאמר כאן בפרשתנו שמשה רבנו נענש בגלל שהכה את הסלע, מי מריבה ללא שום קשר למרגלים?
סברות שונות וטעמים רבים נאמרו בחז"ל בפרשה מצערת זאת:
יש האומרים שחטאו של משה רבנו היה שאמר לישראל "שמעו נא המורים". ונקרא הדבר פגיעה בכבוד הציבור, שכל הפוגע בכבוד הציבור כאילו פוגע בכבודו של מקום, למרות שמצאנו ביטויים נוספים קשים יותר כמו, "ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם" (דברים ט. כד') ולא ראינו שמשה רבנו נענש על כך, מדוע אם כן כאן כן נענש?
ויש אומרים שחטאו של משה היה בזה שכעס על עם ישראל בחנם, שאמרו ישראל: משה רבנו אדם גדול הוא, ובודאי אין בו מדה מגונה זו של כעם שהיא מצויה אצל פחותים, כנאמר: "…כי כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז. ט'), ואם כעס, סימן שהקדוש ברוך הוא קצף עלינו על שבקשנו מים. ואם כן כיצד קוצף הקדוש ברוך הוא עלינו על שאנו מבקשים דבר הכרחי כזה כמו מים שאי אפשר להתקיים בלעדיהם. וגם על כך יש להקשות שהרי מפורש בפסוק במלחמת מדין כתוב: "ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה" (במדבר לא. יד') ושם לא נענש על כעסו, אם כן מדוע כאן כן ייענש?
לאור האמור יש לומר כי למעשה חטא מי מריבה לא היתה הסיבה לעונש זה של אי כניסתם לארץ ישראל, זו היתה רק אמתלא כדי להענישם שלא יכנסו לארץ, והסיבה האמיתית לכל אחד מהם היתה שונה לחלוטין, כל אחד על פי מעשיו שעשה. רק שכאשר עשו כל אחד את חטאו לא גילה אז הקדוש ברוך הוא את העונש משום כבודם. ועכשיו שעשו עבירה קטנה כעס הקדוש ברוך הוא על אותו העוון, אע"פ שעכשיו לא היו ראוים לאותו עונש, בגלל העוון שעשו כאן.
משל למה הדבר דומה לבן שחטא כנגד אביו חטא גדול. ובאותה שעה העמיד האב פנים כאילו אינו רואה, מפני כבודו של בנו, ולימים כשהבן חזר וחטא כלפי אביו חטא קטן, הכה אותו מכה רבה. ואומרים לו הבריות למה אתה מכהו על חטא קטן כל כך. אומר להם: לא על העוון הזה אני מכהו אלא על העוון הגדול שעשה כבר בעבר.
ע"פ זה ניתן לבאר את הפסוק
וכעת נבאר מה היו חטאיהם של משה ואהרן: אהרן חטא בעגל, ומשה חטא במרגלים. ולא היה אהרן בין עובדי העגל ומשה לא חטא בעוון המרגלים, אבל הם היו הגורמים לחטאם של ישראל. שאילו לא היה אהרן עושה את העגל והיה מוסר עצמו למיתה כפי שעשה חור, לא היו ישראל באים לחטא העגל.
ואע"פ שאהרן נתכוון במעשהו לעכבם כמה שעות, שמא בינתיים יבא משה, ולא יבואו לע"ז, אם כן נקרא הדבר שנתכוון לטובה, שהרי ביקש למנוע מהם מלעבוד עבודה זרה, מכל מקום יצאה תקלה מתחת ידו, שהרי הם נתכוונו לעבודה זרה, ונקרא הדבר שעל ידו נהרגו אלפי נפשות מישראל. מהם בחרב ומהם במגפה.
ומאחר שהוא היה הגורם לכך שכל כך הרבה נפשות לא נכנסו לארץ ישראל, נגזר עליו שגם הוא לא יכנס לארץ ישראל. ואז לא רצה הקדוש ברוך הוא להודיע העונש שנענש אהרן עם אותם האנשים, שלא היה זה לכבודו של אהרן. לכן המתין עד עכשיו שעשו העוון הקטן הזה שציוה על שניהם לדבר אל הסלע והם הכו את הסלע, ונענש על העוון שעשה אז.
כן משה רבנו חטאו היה במרגלים, שבשעה שביקשו ישראל לשלוח מרגלים לא אמרו אלא: וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהם, שיראו הדרכים שעלינו לעבור בהם והערים אשר נבוא אליהם, שכך ציוה גם הקדוש ברוך הוא שאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, לא היה להם אלא לתור את הארץ. ואילו משה אמר דברים שלא אמר לו הקדוש ברוך הוא, היינו שיראו את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה וגו' ומה הערים אשר יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים. ואף על פי שנתכוון משה לטובה, שיראו ישראל שכל אותם הענקים והגיבורים היושבים בערים מבוצרות עתידים ליפול בידי ישראל בנקל, כי כך רצונו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר בפרשת דברים: שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורב בני ענקים וגו' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' אלהיך אש אוכלה, הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך וגו'. מכל מקום הדברים שאמר משה גרמו להכניס פחד ומורך בעם ישראל, ונגרם על ידי זה הדבר שנגזרה אותה גזרה רעה שכל הדור ההוא ימות במדבר. ומפני שמשה גרם לכך, נגזרה עליו אף הוא הגזרה שימות במדבר, ואז לא רצה הקדוש ברוך הוא להעניש את משה בכללם, שלא היה זה כבוד למשה. לכן עכשיו פקד עליו עוון זה.
ועל זה נאמר: "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם": (שמות לב. לד') ביום פקדי זה חטא מי מריבה, ופקדתי עליהם – על משה ואהרן כל אחד וחטאו. "וסביביו נשערה מאוד" (תהילים נ. ג') מדקדק הקדוש ברוך הוא עם חסידיו כחוט השערה.
מאת: הרב דוד הכהן – בספרו אור דוד.