לוח השנה היהודי משובץ בחגים, כפנינים בכתרו של מלך. מהם חגים שחיובם מן התורה, מהם חגים שתיקנו חכמים, ומהם מנהגים שנהגו ישראל קדושים. חג הפורים הוא מן החגים שתיקנו חכמים. ומה ראו חכמים לתקן את חג פורים? לפי שבגלות בבל, היא הגלות בת שבעים השנים שהתחילה בחורבן בית ראשון והסתיימה בבנין בית שני, נגזרה ע"י האימפריה הפרסית גזירה על היהודים: להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, הוא י"ג באדר, ושללם לבוז.
אולם אל דאגה, הגזרה לא יצאה אל הפועל, כי הקב"ה הפך את מחשבתם הרעה לטובה. המהפך המפתיע לא התרחש ביום אחד, אלא נמשך כל כך הרבה זמן עד שהוא שהתחיל אפילו לפני שנגזרה הגזירה! איך זה יכול להיות? יש כלל מסור בידינו מרבותינו ז"ל: אין הקב"ה נותן מכה לפני שהכין לה רפואה. ובמקרה שלנו, עוד בטרם נגזרה הגזירה הומלכה מלכה חדשה באימפריה: אסתר המלכה.
אסתר אינה מגדת את עמה ואת מולדתה
נתחיל מההתחלה. האימפריה הפרסית חלשה על מאה עשרים ושבע מדינות, באיזו מדינה נולדה אסתר ומאיזה עם באה? בארמון המלוכה לא ידעו, כי אסתר "לא הגידה את עמה ואת מולדתה". ולא רק סוד זה שמרה אסתר, אלא גם את שמה האמיתי לא גילתה, וגם לא שנלקחה אל בית המלך להנשא לו בעודה נשואה לאיש. "אסתר" שם פרסי הוא, אך שמה האמיתי של המלכה היה הדסה, כי יהודיה היתה, ובארץ ישראל נולדה. והיא היתה נשואה לבן דודה, ששמו הפרסי היה מרדכי, ושמו העברי היה פתחיה ומגולי ארץ ישראל היו.
מרדכי, היה מיושבי לשכת הגזית. לשכת הגזית הוא מקום בבית המקדש, שבו ישבו גדולי חכמי ישראל ולימדו תורה לעם ישראל. ואחד מן הדברים שצריך כל חכם מחכמי לשכת הגזית לדעת הוא שבעים לשון. שכן אחרי המבול שהיה בימי נח, היו כל בני האדם משפחה אחת ושפה אחת להם. אך הם השתמשו באחדותם לרעה כדי למרוד בקב"ה, ולכן הוא פילג אותם לשבעים אומות ולשונות, ומהם התפלגו אח"כ כל העמים. וחכמי לשכת הגזית היו צריכים להכיר את שבעים שרשי הלשונות כדי שיוכלו לדבר עם כל אדם שיבוא לפניהם בשפתו (מסכת סנהדרין יז, א). ואיך זה קשור לסיפור הפורים? ובכן המשיכו לקרוא ותדעו.
כאשר נלקחה אסתר ממרדכי, הזהיר אותה מרדכי לא לגלות את מוצאה, והוא היה מתהלך בחצר המלך לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. ויהי היום וביושבו בשער המלך הוא שמע שניים משומרי הסף שמתכננים להתנקש במלך אחשוורוש, הוא מלך האימפריה הפרסית. והם לא ידעו שמרדכי יודע בשבעים לשון ומבין את דבריהם, ולפיכך לא נזהרו ממנו (מסכת מגילה יג,ב). ומה עשה מרדכי? האם הוא נתן להם להרוג את האיש שלקח את אישתו? ולא ולא! הוא הזהיר את אסתר שהזהירה את אחשוורוש, ואחשוורוש בדק וגילה שאמת הדבר, ושני השומרים הוצאו להורג, והמעשה נכתב בספר דברי הימים של המלך. ועד כמה גורלי היה מעשה זה, עוד נספר בהמשך.
באיזה חטא חטאו עם ישראל שנתחייבו כליה?
חטא חמור חטאו ישראל שבאותו הדור. יש אומרים שהחטא היה שהשתחוו לפסל בימי נבוכדנצר בתחילת הגלות, ויש אומרים שהחטא היה שנהנו מסעודתו של אחשוורוש שעשה משתה לחגוג את מלכותו והגיש בו מאכלות אסורים וביזה את כלי המקדש. כך או כך, האריך הקב"ה את אפו (כלומר כבש את כעסו) עד שהכין להם תרופה, שהיא מעשה מרדכי ואסתר שהתחלנו כבר לספר, ורק אז הביא עליהם את המכה: המלך מינה לו למשנה את המן בן המדתא האגגי מזרע עמלק. ומנהג קדום נהג בעמי המזרח, בראותם אדם בעל ממשלה גדולה ומזלו עולה מאוד, היו אנשי ארצו חושבים כי בקבלם עליהם עבודתו וכוונתם אליו יעלה מזלם עם מזלו, והוא גם כן יחשוב כי בהדבק מחשבתם בו תוסיף לו הצלחה בכח נפשותיהם המכוונות אליו (רמב"ן יתרו כ,ב). וגם המן בעבור גודל ממשלתו היה עושה עצמו אלוה (רש"י ג, ב) וציוה על כל עבדי המלך להשתחוות לו, וכולם היו משתחווים לו, מלבד מרדכי היהודי שלא השתחווה לו מפני איסור עבודה זרה.
ובראות המן שאין מרדכי כורע ומשתחוה לו, הוא התמלא בחמה עזה, והחליט שלהרוג את מרדכי לבדו זהו בזיון עבורו, אלא יהרוג את כל עם מרדכי. למראית עין נראה שמרדכי סיכן את כל עם ישראל, אך האמת היתה (כפי שכבר כתבנו) שישראל כבר נתחייבו כליה בעוונותיהם, ומרדכי הוא זה שהציל אותם, וכפי שנקרא עוד בהמשך. מכאן נלמד כמה מטעה הוא המבט השטחי, וכמה חשובה אמונת חכמים (מכתב מאליהו א, 76 בשם הסבא מקלם).
המן מפיל פור: להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים
הפיל המן פור ("פור" = גורל) על תאריך ההשמדה, והגורל נפל על תאריך י"ג באדר. עמלק מאמינים שהכל תלוי במקרה ובמזל וכופרים בהשגחת הבורא, ולכן הפיל המן גורל כדי שהמזל יכריע מתי הזמן הכי מוצלח להשמיד את ישראל. אך ישראל הם מעל המזל, דהיינו שע"י תפילה וזכות משתנה מזלם לטובה (מסכת שבת קנו, א), ואכן עשו ישראל תשובה והתהפך מזלם ופור המן נהפך לפורינו, כפי שנראה בהמשך. אחרי הטלת הפור הלך המן לשכנע את המלך שכדאי להרוג את כל היהודים, כי הם שונים מכל העמים ומחוייבים לחוקי דתם מעל חוקי המלך, וגם התחייב לתת הון רב לאוצר המלך בעבור זה. המלך קיבל את הרעיון ללא הסתייגויות והגזירה נגזרה ונחתמה בטבעת המלך.
מרדכי מתאבל בשמוע הבשורה הקשה
בשמוע מרדכי את הגזירה הוא קרע את בגדיו ולבש שק ואפר וזעק זעקה גדולה ומרה, ובכל מקום שהגיע אליו דבר הגזירה היה אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד, שק ואפר יוצע לרבים. כי לא היה להם לאן לברוח ולאן להמלט מפני הגזירה, כי שלטה אז פרס בכל העולם המוכר. מרדכי מספר לאסתר על הגזירה ומורה לה ללכת לאחשוורוש ולהתחנן לפניו על עמה. אסתר ממאנת, כי מי שבא אל המלך ללא הזמנה עונשו הוא מוות מיידי. ואז אומר לה מרדכי דברים יסודיים ביותר בעם הישראלי: אל תדמייני שתוכלי להמלט בארמון מן הגזירה על היהודים. אדרבא, אם לא תפעלי להצלתם היא תגיע ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו! כי יסוד מוסד הוא בעם ישראל שהקב"ה מוביל את העולם לתיקונו השלם אף ללא קשר למעשיהם של ישראל, ובסופו של דבר תבוא הגאולה לעולם, ועם ישראל יהיו אז ממלכת כהנים וגוי קדוש בראש אומות העולם, אשר יטו כולם שכם אחד לעבוד את הקב"ה, ולכן לא יתכן שישראל יושמדו אי פעם.
אסתר מוסרת את נפשה בעבור הצלת העם
או אז קיבלה על עצמה אסתר למסור את נפשה בעד הצלת ישראל, וביקשה ממרדכי להורות לכל יהודי שושן לצום עליה שלושת ימים, ואף היא ונערותיה צמו. לאחר שלושה ימי צום, לבשה אסתר בגדי מלכות, שמה נפשה בכמה, והלכה לעמוד בפני המלך.
המלך ישב על כסא מלכותו מול פתח הבית, וכאשר הוא ראה את אסתר עומדת בחצר בלי שנקראה לבוא… היא נשאה חן בעיניו והוא שאל אותה מה לך אסתר המלכה, ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך.
ומה ביקשה אסתר? האם היא יכלה לבקש מאחשוורוש לבטל סתם כך את הגזירה שהוא עצמו גזר מרצונו? הרי כבר החציפה פניה לבוא אליו ללא הזמנה, וחייה תלויים ועומדים על הכף? אלא כך ביקשה ממנו: אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו. הסתקרן המלך והתחיל לחשוד, למה היא רוצה לעשות משתה איתי ועם המן? מה לה ולהמן?
ציווה המלך למשרתיו להביא את המן במהרה אל המשתה של אסתר. המן, בניגוד לאחשוורוש, הסתקרן לטובה: מדוע המלך מביא אותו בדחיפות אל משתה מלכותי מיוחד? מה יכולים המלך והמלכה לרצות ממנו? לאן אפשר עוד לקדם אותו?
באו המלך והמן אל המשתה, שתו יין, ושוב שאל אחשוורוש את אסתר: "מה שאלתך וינתן לך, ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש?"
ושוב ענתה אסתר בחכמה: שאלתי ובקשתי… אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי… יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה כדבר המלך… המלך והמן הסתקרנו עוד יותר, המלך המשיך לחשוד יותר, והמן המשיך לקוות יותר, אך נאלצו לכבוש את סקרנותם למחר.
המן יצא מן המשתה שמח וטוב לב, אולם כאשר עבר בשער המלך נתקל במרדכי שלא קם ולא זע למולו, והוא שוב התמלא בכעס גדול.
"כל זה אינו שווה לי, כאשר מרדכי היהודי אינו כורע ומשתחווה"
המן שב לביתו, אסף את כל אוהביו, וסיפר להם כמה מצבו מעולה – הוא עשיר גדול, יש לו הרבה ילדים, המלך רומם אותו מעל כל השרים, ואפילו אסתר המלכה לא הזמינה למשתה שלה אף שר חוץ ממנו, וגם למחר הוא מוזמן למשתה שלה. אבל כל זה… לא שווה לו… כשהוא רואה את מרדכי היהודי יושב לו בשער המלך בלי להשתחוות. וזאת יש לדעת, שהמשתה אשר עשתה אסתר היה בפסח, כך שנשארה עוד כמעט שנה עד ביצוע הגזירה של השמדת היהודים, ולהמן כבר לא היתה סבלנות להפטר ממרדכי.
אוהביו לא מילאו את פיהם מים, ולא דיברו דברי נחמה על ליבו, אלא נתנו לו עצה: יעשו עמוד עץ גבוה חמישים אמה (כ25 מטר), ובבוקר תאמר למלך לתלות עליו את מרדכי, ובוא עם המלך אל המשתה שמח. העצה הזו מצאה חן בעיני המן והוא הכין את עץ התליה.
נקודת המפנה: בלילה ההוא נדדה שנת המלך
המן היה שמח, אבל המלך היה מודאג. בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ומחשבות שונות ומשונות טרדו את מנוחתו: מה אסתר והמן זוממים? מה זה שלא היה להם את האומץ לגלות לו עדיין? האם קושרים נגדו קשר? היתכן שנרקמת מזימה ואין אף אחד שיגלה את אוזנו? לא יתכן! מי לא יחפוץ לגלות למלך ולזכות למתנת ידו הרחבה? האם יתכן שהוא לא החזיר טובה אי פעם ומאז אנשים כבר לא סומכים עליו? מיד ציווה המלך להביא את ספרי דברי הימים ולחפש שם האם נהיה כדבר הזה (רש"י אסתר ו,א).
ואכן נמצא כתוב שמרדכי גילה למלך על נסיון ההתנקשות, ולא כתוב מה נעשה עמו בעקבות זאת. שאל אחשוורוש מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה, ואמרו לו משרתיו שלא נעשה עמו דבר… ההבנה מה הוא צריך לתקן הפציעה במוחו יחד עם השחר המפציע מחשכת הלילה מבעד לחלונו, והנה נשמעות פסיעות ממהרות בחצר. שאל המלך: "מי בחצר"? מי זה שמגיע אלי בלי שאקרא לו? האם זה מתנקש? לא ולא, היה זה המן הנחפז ברוב שמחה לומר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו. ענו המשרתים למלך שהמן עומד בחצר. מן הסתם התגבר חשדו של המלך שהמן מתכנן בגידה. אמר המלך: "יבוא", והתכונן לקרב המוחות.
כאשר בא המן שאל אותו המלך: מה לעשות באיש שהמלך רוצה בכבודו? המן התמלא באושר למשמע השאלה הזאת. הן למי יחפוץ המלך לתת כבוד יותר מלו? ואיזה כבוד אפשר לתת למישהו שהוא כבר המשנה למלך? מה אפשר עוד להוסיף לו? אפשר רק לתת לו כבוד השמור למלך עצמו! לכן אמר המן למלך: יביאו בגדי מלכות שלבש המלך, וסוס שרכב עליו המלך, וכתר שחבש המלך… בטרם הספיק לסיים את דבריו הבחין המן שפניו של המלך משתנות לרעה, ומשהו בשמחתו נפגם. המשיך המן את דבריו: ניתן את הבגדים ואת הסוס לאחד מחשובי השרים, והוא ילביש את האיש שהמלך רוצה לכבד, וירכיב אותו על הסוס ברחובות העיר, ויכריז "ככה יעשה לאיש שהמלך רוצה לכבד!". את הכתר הוא כבר לא הזכיר, בראותו את הזעם המצטבר אצל המלך (רש"י אסתר ו, ט).
המלך הבין כבר שהמן חומד לקחת את מלכותו. הוא כבר רוצה כבוד מלכים. מה השלב הבא? התנקשות? אמר המלך להמן: מהר! קח את הלבוש ואת הסוס ועשה מה שאמרת… למרדכי היהודי היושב בשער המלך! אל תדלג על אף פרט!
בלב מובס לקח המן את הלבוש ואת הסוס, הלביש את מרדכי, הרכיב אותו ברחובות, והכריז "ככה יעשה לאיש שהמלך חפץ לכבדו!". ניתן רק לשער מה עבר אז בליבו, ומה היו התגובות בעיר… מרדכי חזר לשקו ולתעניתו והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, שם הוא סיפר לאוהביו מה קרה לו, איך השמחה הנהדרת של אמש, שרק הלכה והתגברה, נגדעה לפתע ונהפך לאבל מחולו. למרבה תדהמתו לא היו בפי אוהביו שום דברי תנחומין, להיפך, הם חזו שחורות ואמרו שאם מזרע היהודים הוא מרדכי שהתחלת ליפול לפניו, כבר לא תהיה לך תקומה.
עוד הם מדברים, ומשרתי המלך הגיעו וציוו על המן לבוא איתם תיכף ומיד אל משתה אסתר.
המתח במשתה היה בשיאו. אחשוורוש חושד, המן מובס ותוהה לאן היום הזה עוד יתדרדר, ואסתר שעל כתפיה מונח גורל העם היהודי.
שוב שאל המלך את אסתר, מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך, ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש? ענתה אסתר: אם מצאתי חן בעיניך המלך… ואם על המלך טוב… תן לי את נפשי ואת עמי! כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד! שאל המלך בהפתעה: מי הוא זה ואיזה הוא שהעז לעשות זאת? אמרה אסתר: איש צר ואויב… המן הרע הזה!
המלך קם בזעם מהמשתה ויצא אל הגינה. הדברים סוף סוף מתחילים להתבהר, הוא חשב בליבו, כל הסיפור של השמדת היהודים אינו אלא מזימה של המן לכבוש את המלכות. אסתר היא לא חלק מהקנוניה, אלא קרבן שלה.
המן הבין שמצבו כבר אבוד, המלך יוציא אותו להורג ללא ספק. הוא ניגש לאסתר להתחנן על נפשו, אך בא מלאך ודחפו על המיטה (רש"י אסתר ז,ח). באותו רגע, איי חזיז ורעם, חזר המלך מהגינה, והנה הוא רואה את המן נופל על מיטת המלכה! שאל המלך בכעס עצור, האם אתה רוצה גם לכבוש את המלכה כאשר אני בבית? המן שמע זאת ונפלו פניו.
המן נתלה על העץ שהכין למרדכי
את המסמר האחרון בארונו נעץ אחד המשרתים שנזכר להודיע למלך בדיוק עכשיו: תראו את העמוד הגבוה הזה! זה עמוד התליה שהכין המן למרדכי שדיבר טוב על המלך! תגובת המלך באה מיד: תלוהו עליו!
כך בא לקיצו אותו צורר, אך גזירתו עדיין היתה קיימת, וגזירה שנחתמה בטבעת המלך אי אפשר להשיב. לכן נתן המלך את טבעתו למרדכי ואסתר ואמר להם לכתוב על היהודים כטוב בעיניהם ולחתום בטבעת המלך. והם כתבו שביום י"ג אדר נותן המלך ליהודים רשות להקהל ולעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז.
וכאשר הגיע סוף כל סוף יום י"ג באדר, לא עמד איש בפניהם, כי נפל פחד היהודים על כל העמים, והיהודים היכו בשונאיהם והרגו שבעים וחמישה אלף איש. ובשושן בירת פרס לבדה הרגו חמש מאוד איש ואת עשרת בני המן. כאשר בא מספר ההרוגים לפני המלך, שאל את אסתר מה עוד היא מבקשת, ואמרה אסתר שבשושן יוכלו היהודים להלחם עוד באויביהם ולתלות את בני המן. המלך הסכים ואז הרגו היהודים עוד שלש מאות אויבים. ובביזה לא שלחו את ידם למרות שהפקודה התירה להם.
חגיגת ההצלה בחג הפורים
ומאז תיקנו חכמים לחגוג את חג הפורים. החג נחוג ברוב הערים בי"ד באדר שהוא יום המנוחה מהאויבים, כי אנו עצובים שנאלצנו להרוג את ברואי כפיו של הקב"ה, ולכן איננו חוגגים את הניצחון אלא את ההצלה (משך חכמה שמות יב, טז), ובשושן הבירה החג נחוג בט"ו שהוא יום המנוחה שלה. והיה ראוי לתקן שכל עיר שהיא מוקפת חומה כמו שושן יהיה דומה לשושן לעשות בט"ו והיה ראוי לתלות הכבוד בשושן ולתקן שכל עיר שהיא מוקפת חומה מימות אחשורוש יקראו בט"ו אך כיון שארץ ישראל היתה חריבה באותו עת ויהיה לפי זה עיירות המוקפות בחו"ל חשובות מהן, לכן תקנו לכבוד א"י שכל עיר שהיא מוקפת מימות יהושע בן נון יקראו בט"ו (משנה ברורה תרפח, א).
ארבע מצוות עיקריות בחג הפורים
וארבע מצוות יש בו בחג זה, וכולן מתחילות באות מ': מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים.
מקרא מגילה – מרדכי ואסתר כתבו את סיפור הנס במגילה הנקראת מגילת אסתר, ויש לקרותה בליל פורים ולחזור עליה למחרת בבוקר. הקריאה נעשית בציבור בבית הכנסת בשעת התפילה, ויש להזהר מאוד לשמוע כל מילה ומילה. אם לא שמע מילה, יכול לקרותה מתוך ספר, למרות שהספר הוא לא מגילה כשרה, ובתנאי שישמע מתוך מגילה כשרה את רוב המילים. אף נשים חייבות לשמוע מקרא מגילה, וכיון שיש תינוקות שאי אפשר להביאם לבית הכנסת משום שירעישו בשעת הקריאה והציבור לא יוכל לשמוע את המגילה, לכן ברבים מבתי הכנסת מקובל לקרוא קריאה נוספת לנשים, כדי שכל הורה ישמור בתורנות על הילדים בזמן שההורה השני שומע מקרא מגילה. ונהגו ישראל קדושים להרעיש בשעה שמזכיר בעל הקורא את המן, כדי להראות שאנו שונאים את המרד בה' וששים בעבודתו, בניגוד לעמלק שהוא ראש המורדים בה' (רש"י דברים כה, יח). יש שמרעישים ברעשן, יש בכלים אחרים, ויש הרוקעים ברגליהם על הרצפה. אחרי ההרעשה, שב בעל הקורא על המילים האחרונות כדי שהציבור לא יפספס אף מילה.
בשבת שלפני פורים קוראים בתורה את פרשת זכור אשר עשה לך עמלק, כדי להקדים את זכירת עמלק למחייתו, וזו מצוה מן התורה, והיא חשובה יותר ממקרא מגילה.
משתה ושמחה – מצוה לעשות סעודה ולשתות בה יין, זכר למשתים הרבים שהיו במגילה, ונאמר בגמרא שיש לשתות עד שישתכר ולא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. רבו בזה הפירושים בפוסקים, יש אומרים שזו מצוה אך לא חובה, ויש אומרים שמותר להשתכר בתנאי שעדיין מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, ויש אומרים שישתה יותר מהרגלו וילך לישון וכך לא יבחין. ובכל אופן, לא חשוב אם מרבה או ממעיט, העיקר שיכוין ליבו לעשות את מעשיו לשם שמים (אורח חיים תרצה, ב). נשים לא תשתכרנה, לפי שהשכרות גנאי היא לאשה. ונהגו ישראל להתחפש בתחפושות כדי להגדיל השמחה. עוד מקובל לאכול מאכל הנקרא בעברית "אזני המן", שהוא בצק מקופל וממולא בשוקולד או פרג. הסיבה היא שזה היה מאכל נפוץ באשכנז ונקרא ביידיש "הומן טאשן", שמשמעותו היא "כיסוני פרג", אך בישראל נתקבל התרגום אוזני המן.
משלוח מנות איש לרעהו – יש לשלוח שתי מנות הראויות לאכילה לאחד מחבריו כדי להרבות אחווה וריעות.
מתנות לאביונים – יש לתת שתי מתנות (כלומר צדקה) לשני אביונים, כדי שישמחו אף הם בשמחת החג. אין מדקדקין במעות פורים לבדוק שהמבקש הוא אכן אביון, אלא נאמר "כל הפושט יד נותנים לו".
