זהירות מונעת אסון

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: (שמות כב. כא, כב)

כתב רבינו הרמב"ם זצ"ל: חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחם נמוכה, אף על פי שהם בעלי ממון, ואפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהם, שנאמר: כל אלמנה ויתום לא תענון.

ואיך נוהגים עימהם? לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהג בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו.

כל המקניטם, או מכעיסם, או הכאיב להם, או רדה בהם, או איבד ממונם, הרי זה עובר בלא תעשה. וכל שכן המכה אותם, או המקללם. ולאו זה, אף על פי שאין לוקים עליו, הרי ענשו מפורש בתורה: וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב. ברית כרת להם מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהם צועקים מחמס, הם נענים. שנאמר: "כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו".

וכתב האלשיך הקדוש

כל אלמנה ויתום לא תענון, אם ענה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו". מדוע כפל הביטויים. אלא נתן הכתוב טעם מדוע חמור עינוי האלמנה והיתום משאר האנשים, כי עינויים כפול. שכאשר מצערים כל אדם, מצטער הוא באותו צער ותו לא. אבל הם חושבים: אוי לנו, אילו היה האב או הבעל חי היה עוזר לי, ולא היו מציקים לי כך. נמצא שכל צער מזכיר להם צערם הראשון, וממילא צעקתם כפולה, והבורא הרחמן שומע על שתי משמעויותיה!

אלמנה אין לה בעל שיגן עליה וכן היתום לכן בשעת צרה הם פונים לאבא שבשמים.  

מזהירה התורה: אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. סכנה גדולה עד מאוד להתעסק עם אלמנות ויתומים. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:

מה עונשו של מי שמענה אלמנות ויתומים?

וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:

שואל רש"י: אם כתוב והרגתי אתכם בחרב אז ברור שנשיכם יהיו אלמנות ובניכם יתומים? אלא הרי זו קללה אחרת, שיהיו הנשים צרורות כאלמנות חיות, הבעל נעלם ולא יודעים היכן הוא. שלא יהיו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות להנשא, תשארנה עגונות. והבנים יהיו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם, לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו:

אשה צעירה כבת שלשים וחמש באה בוכה ומייללת. היא מספרת שבעלה לפני שש שנים חלה והוא בקומה כבר שש שנים. בכל יום הולכת לבי"ח יושבת לידו ואין עם מי לדבר. הרופאים אומרים שאין סיכוי שיתעורר. והיא ממררת בבכי, אין לי חיים, למה, למה?

המסכנה לא יכולה לקבל גט כי בעלה לא כאן, הוא בקומה. וכך נותרה אלמנה בחייו.

שאל אותה הרב, האם היה לך פעם עסק עם אלמנה או יתומים? היא  פרצה בבכי וסיפרה שהיתה לה עובדת בבית שהיא אלמנה והאמת שהיא התעללה בה, התנהגה אליה ממש בזלזול ופגעה בה קשות, עד שיום אחד האלמנה כבר לא יכלה לסבול יותר ועזבה אותה בבכי.

להתעסק עם אלמנות ויתומים זה סכנת נפשות!

מעשה שכתב רבנו ה"חפץ חיים" זיע"א, באדם אחד עשיר ובעל בעמיו, שהיו ברשותו עשרות דירות להשכרה, ובאחת הדירות גרה אשה אלמנה וכמה מילדיה, והיו עניים מרודים. באחת הפעמים לא היה בידי האלמנה לשלם עבור שכר הדירה החדשי, ובא בעל הדירות ותבע את שלו. האלמנה והיתומים בכו, שאין באפשרותם ובקשוהו שימחל ויסלח וימתין מעט, אך עשיר יענה עזות, ואמר שאם תוך זמן קצר לא יפרעו את חובם, הוא יסלקם לרחוב. וכן היה כעבור כמה ימים, לקח את האלמנה וילדיה וכל חפציהם וזרקם לרחוב העיר, וכל  יושבי העיר ראו זאת ותמהו, איך ה' יתברך מעלים עיניו מאותו רשע, מדוע אינו נענש? מדוע לא מקיים ה' את דבריו שהוא אבי יתומים ודיין אלמנות?

והנה לאחר ארבעים שנה יצא אותו עשיר מביתו ולפתע באמצע לכתו ברחוב, קפץ עליו כלב שוטה ונשכו נשיכות חדות בכל גופו, עד שיצאה נשמתו. בני העיירה היו מזועזעים ממיתה משונה זו, והייתה לשיחת הבריות, עד שנשמע קולו של הכהן הגדול, רבנו ה"חפץ חיים" מהדהד במחנה. כולם התאספו לשמע את דברי גדול הדור, ורבנו הגדול פתח את פיו, ואמר:

"בוודאי כולכם תמהים מדוע ולמה נענש אדם בצורה כזו? אמנם אינכם זוכרים את הנשכחות, אך אני כבר ארבעים שנה ממתין לראות, מה יהיה בסופו של אותו אדם. אחד שזרק יתומים ואלמנה מביתו, ושיסה בהם את הכלבים, נענש מדה כנגד מדה לאחר – עשרות שנים. עד עתה המתין לו הקדוש ברוך הוא, אולי ישוב בתשובה, אולי יתחרט, אולי יתקן, אך כשעובר הזמן שקוצב הקדוש ברוך הוא, אחריתו רעה ומרה. כל העם געו בבכיה וקבלו על עצמם לתקן מעשיהם ולהתקרב להקדוש ברוך הוא יותר ויותר.

כשנתבונן בדבר נראה כי הנהגת הקב"ה בעולמו היא על פי מכ"ם – 'מידה כנגד מידה' ולא תמיד ניכר הקשר בין המעשה לסיבה, לעיתים רחוקות מזהה האדם קשר בין מה שקורה לבין מה שאירע בעבר, ועלינו לדעת כי אין מקרה, מקרה אותיות רק – מה'. אשר על כן אין מעשה בלי חשבון ואין מחשבה ללא תכלית והכל בחשבון.

מעשה בשני אנשים שמצבם הכלכלי היה קשה

והחליטו לנסוע לאמריקה הגדולה לתקופת מה לעשות קצת כסף ולחזור חזרה

הגיעו לאמריקה ובמשך שלש שנים עבדו קשה והצליחו לעשות קופה טובה. כל אחד מהם עשה מליון דולר

לפני חזרתם לארץ, אחד מהם חלה במחלה קשה. חיידק טורף תקף אותו והבין שהוא כבר לא יחזור לארץ.

פנה אל חברו ואמר. ידידי יודע אני את מצבי הבריאותי וחושש אני לחיי לכן אבקש אותך לקחת את כספי ולהעביר אותו לרעייתי ולילדיי

חברו היה חמדן ותאב לכסף, אמר לחברו ומה עם שכר טרחה?

אמר לו החולה כמה אתה רוצה בשביל זה, 100.000 זה טוב? אמר לו מה זה 100.000? להעביר מליון דולר זה לפחות 20%

אמר החולה בינו לבין עצמו אין לי ברירה רק להסכים. אמר לו בסדר קח 20%

למחרת בא החמדן ואמר לחברו החולה תשמע חשבתי על זה ולא משתלם לי להסתכן להעביר מליון דולר בשביל 20% אני רוצה 50%

ראה החולה שהחבר הזה חמדן ובעל תאווה גדול. אמר לו תשמע אחי. קח את המיליון דולר שלי ותן לאשתי כמה שאתה רוצה.

תביא נייר ועט. הביא לו נייר ועט והחולה כתב: אני מפקיד בידך מליון דולר ותעביר לאשתי כמה שאתה רוצה

שמח החמדן ולקח הכסף והנייר ונסע חזרה לארץ

כל הדרך הוא מתלבט עם עצמו כמה אני אקח לעצמי וכמה אתן לרעייתו? לבסוף החליט שהוא לוקח לעצמו 900.000 דולר ולאלמנה הוא נותן רק 100.000 דולר. הגיע לאלמנה ומסר לה 100.000 דולר.

האלמנה החלה זועקת, זה לא יתכן שבעלי יעשה דבר כזה. אמר לה החבר, הנה הנייר שבעלך חתם עליו כתוב מפורש שאתן לך כמה שאני רוצה

ניגשה האלמנה לרבי שמואל סלנט שהיה רבה של ירושלים ותינתה בפניו את צרתה. אמרה לרב לא יתכן שבעלי יכתוב דבר כזה, הנייר הזה מזויף!

אמר לה הרב זה לא מזויף אני רואה כאן את כתב בעלך וחתימתו

ואז פנה הרב לאותו חמדן ואמר לו כמה אתה רוצה בשבילך? אמר לו 900.000 דולר.

אמר לו הרב אם כן תן לאלמנה 900.000 ואתה תקח 100.000

הזדעק הנוכל ושאל למה כבוד הרב, הרי הוא אמר שאני אתן לה כמה שאני רוצה?

אמר לו הרב נכון. זה מה שכתוב: תן לאשתי כמה שאתה רוצה! הלא בפיך אמרת שאתה רוצה 900.000 דולר לכן תן לה 900.000 דולר.