וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם: (פרשת משפטים כא ה' ו').
דרש רבן יוחנן בן זכאי, מה נשתנה אוזן מכל אברים שבגוף, [שדוקא את האוזן של העבד אמרה התורה לרצוע כשהוא רוצה להישאר עבד],
אמר הקב"ה, אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בנ"י עבדים, עבדי הם, ולא עבדים לעבדים, [שאדם צריך להיות רק עבד ה', ולא להיות בנוסף גם עבד של בן אדם שהוא עצמו עבד של הקב"ה], והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע. (מסכת קידושין דף כ"ב ע"ב), דהיינו לאחר ששמע את צווי ה' ולא עשה כפי ששמע, לכן תרצע אוזנו.
ויש לשאול, שאם כך הוא שכשהאדם לא שמע לקול מה שציווהו ה', העונש על זה שתרצע אוזנו, א"כ על מצווה שאדם עובר במזיד צריך שתרצע אוזנו, שהרי שמע את המצווה קודם ועבר עליה, ולא שמע לקול ה', ומדוע אמרה התורה דין רציעת האוזן רק בדין עבד ולא בשאר המצוות?
וראיתי שהקשה כן מורינו ורבנו מרן הבן איש חי, בספרו בן יהוידע על הגמ' בקידושין שם, וביאר כאן יסוד גדול וז"ל: רק בדבר הזה אשר לא בחר זה [העבד] בחירות, [אלא] אהב את העבדות, קשה דבר זה ביותר, שצריך לו רציעת האוזן, מפני כי להיות [שהעבד הזה] בוחר בעבדות של בשר ודם, אם כן כל שכן שיבחר להיות עבד ליצר הרע, וכיון שיהיה עבד ליצר הרע, אזי יעבירנו על כל התורה כולה, ולכן רוצעו במרצע, לעורר אותו על רע הנולד מזה שיהיה אחר כך עבד ליצר הרע, שיעבירנו על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה עכ"ל.
וביאור הדברים הוא, שאפילו אם נכשל אדם פעם באיזו עבירה, מכל מקום איננו מוגדר עקב זה כעבד של היצר הרע, כי הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אבל לא משום זה הוא נקרא כבר משועבד ליצרו הרע, אלא שיש מצב שהאדם נהיה ממש עבד של יצרו הרע, שאז כבר עובר את כל המגבלות ויכול לעבור על כל התורה כולה.
וכמו שאמרו חז"ל במסכת שבת דף ק"ה ע"ב, כך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. דהיינו שאם מתחיל האדם להמשך אחרי יצרו, אז כבר אין לדבר סוף, ואז ימכור את עצמו ממש לעבד ליצר הרע לגמרי, והדבר הגרוע ביותר שמביא לידי מצב כזה, זה אדם שנהיה עבד לאדם אחר, שאז חוץ מעבודת ה' יש לו עבדות נוספת, וזה מוציא אותו משעבוד מוחלט לבורא עולם, ואז ממילא בקלות מאוד ישתעבד גם ליצרו הרע, ויעבור על כל התורה כולה, ולכן בזה החמירה התורה ביותר שצריך לרצוע את אזנו במרצע, על זה שלא שמע לציווי ה' כי לי בני ישראל עבדים, שאדם צריך להיות עבד רק לה' בשעבוד מוחלט.
והנה בפרשת יתרו קראנו בתורה על הכנת עם ישראל למעמד המרומם, על שלושת ימי ההגבלה, על האש הגדולה והעשן כקיטור הכבשן, הברקים וקול השופר, על קול ה' בכח ובהדר, חוצב להבות אש ויחיל מדבר, מעמד מתן תורה. מצפים אנו לשמוע מה המשפטים שיצוונו. וקוראים על מצות עבד עברי!
והדבר מובן מאוד, כי בזה מלמדתנו התורה את יסוד כל שמירת התורה, שקודם כל ידע לו האדם שבשביל לשמור את כל התורה כולה, עליו להיות עבד ה' כל ימי חייו, שיעבוד על עצמו שכל רגע ורגע מימי חייו יהיה בהתבוננות ומגמה של עשיית רצון ה', ומזה יגיע לשמירת כל התורה כולה, אבל אם לא יעבוד על זה אלא יתן ליצרו הרע שליטה עליו, אזי סופו שידיחנו לגמרי ממצוות ה'.
כמו כן התורה מצוה אותנו על זכויותיהם של העבד והשפחה, דיני נזיקין ושומרים, שלא לצער גר, יתום ואלמנה, שלא לקלל אדם ושלא להטות משפט. דינים שבין אדם לחברו, שלכאורה אינם מאפיינים את היהדות דווקא. לא ציצית, לא תפילין, לא מזוזה, לא שבת וחג, מדוע?
אלא עלינו לזכור לשלב את המצוות שבין אדם למקום ולהקפיד על מצוות שבין אדם לחברו. כך ניתנו שני לוחות הברית: על הלוח האחד,המצוות שבינינו למקום. על הלוח השני, המצוות שבינינו לבריות. האומות אינן יודעות רז זה. אינן מבינות שגם ההקפדה על זכויות הזולת, מצוה היא. גם עשיית חסד, עבודת הבורא. שהתורה מקדשת את החיים הגשמיים. שגם ה"חציו לכם" הוא "חציו להשם". בני נח מקריבים רק עולה, קרבן כליל. היהודים בלבד מקריבים גם שלמים, בהם גם אכילת הבשר מצוה היא. (זבחים קטז ע"א).
על כן בחר לו ה' להשמיענו דיני ממונות ונזיקין, זכויות עבד ושפחה, גר יתום ואלמנה, מיד לאחר מתן תורה. שנשריש ידיעה זו בלבנו, נטמיעה בקרבנו, עבודת ה' שלמה היא זו הכורכת את שני הלוחות יחדיו, בין האדם לקונו ובין האדם לרעהו כאחד!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
