הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: (פרשת שמות א. י')
ועלה מן הארץ. על כרחנו. ורבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה: (רש"י)
הגמרא במסכת (סוטה י"א) א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי שלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורים, יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית.
בלעם שיעץ רע והיה בדעה אחת עם המלך, נידון למות בחרב.
איוב ששתק ולא דיבר מטוב עד רע, נידון לסבול יסורים קשים. כיון שאדם שיש בידו למחות ואינו מוחה הרי שהוא נתפס באותו עוון. ואף על פי שהכתוב משבח את איוב ואומר שהיה איש תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע, כי זה ששתק לא מפני שנהנה מעשיית הרע, אלא מפני שהיה חושש להשמיע דבריו. או שסבר שדבריו לא יתקבלו. מאחר שכבר נתקבלה ההחלטה על ידי פרעה ובלעם. ואף על פי כן נדון הוא ליסורים, כי לא היה יודע בוודאות שדבריו לא יתקבלו, ומספק היה צריך למחות כי יתכן והיו שומעים לו. ויתרו אכן מחה בעניין, וכשראה שאין עצתו מתקבלת ברח. ופרעה ביקש להרגו על שהתנגד לעצתו, עמד יתרו וברח ממצרים לארץ מדין והיה שם פליט ימים רבים. והקדוש ברוך הוא פרע לו כמדתו שמבני בניו ישבו בלשכת הגזית. ויש האומרים כי גם יתרו יעץ עצה רעה כבלעם, אלא שלאחר זמן חזר בתשובה וחטאו נתכפר לו.
והנה בפרקי אבות (ה. יט') נאמר כל מי שיש בו שלשה דברים הללו, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. והם: עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה.
נמצא שבלעם הרשע היה בעל גאווה גדול עד שכל אדם לא היה נחשב בעיניו לכלום. ולכן כשבאו שרי בלק להזמינו ללכת עמם לקלל את ישראל, אמר להם בלעם: …לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְהוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם: (במדבר כ"ב י"ג). אפילו שרי מואב הנכבדים היו פחותים ובזויים בעיניו, ואמר להם שאינם ראויים להיות לו כמלווים בדרך. ואם כן, לגודל גאוותו של בלעם לא היה לו לייעץ לפרעה על גזירת הבה נתחכמה, אלא היה צריך להבזות את בני ישראל בעיני פרעה, ולפי אופיו היה צריך לייעץ לפרעה שאין לו מה לחשוש מבני ישראל, כדרכם של בעלי גאוה שהם בזים ומבטלים כל אדם הנקרה בדרכם. ואם כן צריך להבין, מדוע יעץ בלעם עצה שאינה לפי טיב אופיו וטבעו.
כמו כן איוב ששתק, מדוע לא הגיב, מדוע לא ניסה להעביר את רוע הגזירה? והלא אמרו חז"ל בתלמוד (בבא בתרא ט"ו. ע"ב) א"ר יוחנן גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם כתיב (בראשית כב-יב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ובאיוב כתיב (איוב א-ח) איש תם וישר ירא אלהים [וסר מרע]. כל הנהגתו של איוב היתה ברחמים גדולים, והיה איש חסד גדול. ואם כן מדוע בשעה זו שפרעה בא להיוועץ בו ולשמוע את דעתו על הגזירה המתוכננת שותק איוב ואינו פוצה פיו, הלא היה צריך לקום ולעמוד מנגד ולהתנגד בכל תוקף לעצה רעה זו. ומדוע איפה חרג מטבעו ושם מחסום לפיו.
אף הנהגת יתרו לא מובנת, שהרי אמרו רבותינו במדרש, (שמות רבה א' ל"ב) יתרו כומר לעבודת כוכבים היה, וראה שאין בה ממש, והרהר לעשות תשובה. היה איש של אמת, ולא התיירא מפני איש, ואף על פי שכל מכריו ומשפחתו נידוהו וגרשוהו מעל פניהם, והיו רודפים אותו, בכל זאת לא שת ליבו אליהם, אלא נשאר נאמן לאמת שלו. לפי האמור, לא מובן מדוע לא הביע בפני פרעה את האמת שלו שהאמין בה, שאין לשעבד את עם ישראל, וזה נוגד את המוסר ודרך היישר, ולמה אם כן נשא רגליו וברח מפני עמידה על האמת, ומדוע איפה חרג אף הוא ממידת האמת הטבועה בו.
מכאן אנו למדים יסוד גדול באמונה. כי הקדוש ברוך הוא הוא המנהיג את העולם והוא המכוון כל צעד ושעל של בני האדם עלי אדמות, וכפי שאמרו חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה". ועלינו להתחזק באמונה ובידיעה שהכל נגזר מחכמתו יתברך. ואין אנו מסוגלים להזיז או להניע את עצמנו ללא רצון ה'.
וכבר רמז זאת אחד מתלמידי הבעל שם טוב על הפסוק: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום", הי"א ראשי תיבות אם ירצה ה'.
כל אחד באשר הוא חושב בדעתו לעשות פעולה מסויימת, או ללכת, או לקום וכדו', אך בסופו של דבר עצת ה' היא תקום, ודבר אלוקים יקום לעד. ולכן כדי לקיים את גזירתו יתברך של "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", כפי שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, הקדוש ברוך הוא יסובב את כל הסיבות שיהיה כרצונו, ודוקא משום כך, יועצי פרעה נהגו נגד טבעם, ולא הפרו את מחשבת פרעה לשעבד את בני ישראל. ואף שבדרך הטבע, כל אחד משלושתם היה צריך להתנגד לרעיון השעבוד, בכל זאת הקדוש ברוך הוא הביא אותם לנהוג כך היפך מדרך טבעם.
וראה זה פלא, כולנו אכן מאמינים שאכן הכל מאתו יתברך. אך כאשר עולה בידנו הדבר וההצלחה מאירה לנו פנים מיד זוקפים אנו את ההצלחה לעצמנו וטופחים לעצמנו על השכם. זהו ביטוי מובהק ל"וישמן ישורון ויבעט", שומה עלינו להפנים ולהכיר כי הן ההצלחות והן הכשלונות כולן מאתו יתברך ועלינו מוטלת אך ורק חובת ההשתדלות, ומעבר לכך הכל בידו יתברך.
הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א אמר. שבימי משיח נסיונות האמונה יהיו חזקים ביותר, וכהגדרתו: "להשאר מאמין זה יהיה קשה כמו לטפס על קיר חלק בסולם בלי מדרגות ובאצבעות ללא
צפרנים" – אך זה הברור האחרון, נסיונות האמונה הן השער החמשים של הטומאה, ואשרי אדם המתחזק באמונה ויודע שהכל מאתו יתברך, הוא המושיע ואין עוד מלבדו.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.