וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם: (פרשת ויקהל לה. א')
ויקהל משה. למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר, והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו. רש"י
אמרו רז"ל כמה ימים היה צריך משה לטרוח כדי להקהיל ששים רבוא ישראל כמו שכתוב: "ויקהל משה את כל עדת". וידוע שהיו למשה חצוצרות, אם היה תוקע בא' היו באים הנשיאים, ואם תוקע בשתיים היו באים כל הקהל, כמו שכתוב בפרשת בהעלותך: "ואם באחד יתקעו ונועדו אליך הנשיאים".
עוד למה כתוב 'עדת' בני ישראל ולא נאמר כל קהל ישראל? וכי היה קשה למשה להקהיל לישראל? הרי כבר אמרנו שבחצוצרות מקהיל תיכף ומיד, ויש לומר שאכן למשה לא היה קשה להקהיל את גופות העם, אלא הקושי היה להשוות את דעותיהם שכתוב "עדת בני ישראל", 'עדת' אותיות 'דעת', היה קשה להשוות דעתם של ישראל שכולם יהיו אגודה אחת, בדעה אחת.
ועוד יש להבין, מדוע היה צריך משה להקהיל את עם ישראל? מה המיוחד כאן שנאמר 'הקהל'?
אלא לפי שנקהלו כולם על אהרן שיעשה להם את העגל, לכן הקהילם כולם עתה כתשובת המשקל, ואמר להם שסלח להם הקב"ה על אותו מעשה, אך בתנאי שישמרו את השבת, כי מצות השבת שקולה כנגד כל התורה כולה, וכל השומר שבת, אפילו עבד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו, ואם ישמרו את השבת ימחל להם מעשה העגל.
וסימן לדבר שצווה להם לעשות משכן. המשכן בו אמורה לשכון השכינה הקדושה ובתוככי עם סגולה ולקרב ולאחד שוב את עם ישראל לאביהם שבשמים. כיוון שהתנאי הראשון להשראת שכינה זה אחדות ואהבה, ולכן הוצרך משה להקהיל לא רק את גופם אלא ובעיקר את דעתם שיהיו כולם כאיש אחד, בלב אחד ובדעה אחת. ואכן שמו של המשכן מעיד על מהותו: "משכן העדות" – "עדות לישראל שסלח להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם" (רש"י שמות ל"ח, כ"א).
זאת ועוד, מקום משכנה של השראת השכינה, הינו בתוככי הלבבות פנימה – "ושכנתי בתוכם" נאמר, ולא רק במשכן החיצון. ובכדי להשיג מטרה זו חייבים להיות באהבה כאיש אחד, כאותה בחינה שהיו במעמד הר סיני שעליו נאמר: "ויחן שם ישראל כנגד ההר", 'ויחן' בלשון יחיד, שהיו כולם מאוחדים בלב אחד כאיש אחד.
"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג. ד') התורה ניתנה לנו – לכולנו יחד, לא לאיש אחד בלבד, וכן קהלת יעקב, רק כשאנו כולנו קהלה אחת!
שורש האחדות – יסודו בנפשות ישראל החצובות כולן מתחת כסא הכבוד. נשמותיהם מאוחדות הן ביסודן. נתעטרו עם ישראל בתואר "כנסת ישראל" המעיד על מהותו של עם זה.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
