וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… (פרשת פנחס כו. א' – ב')
ויהי אחרי המגפה וגו': משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות. דבר אחר כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסר לו במנין, עכשו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במנין:
במניין השבטים בספר בראשית (פרק מ"ו פסוק כ"א) רואים אנו כי לבנימין היו עשרה בנים, כפי שנאמר בפסוק: וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ: (בראשית מו.כא')
ואילו לדן היה בן אחד בלבד כנאמר בפסוק: וּבְנֵי דָן חֻשִׁים: (בראשית מו. כג')
בפרשתנו פרשת פנחס מוצאים אנו בסיכום מניין השבטים, כי לשבט בנימין היו ארבעים וחמש אלף ושש מאות נפש: אֵלֶּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: (במדבר כו. מא')
ואילו לשבט דן היו ששים וארבע אלף וארבע מאות נפש: אֵלֶּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּחָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי… כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: (במדבר כו. מב' – מג')
רואים מכאן כי אף שלדן היה בן אחד בלבד, ואילו לבנימין עשרה בנים, הרי שלדן היו בשבט ששים וארבע אלף וארבע מאות נפש, ואילו לבנימין היו בשבט רק חמישים וארבע אלף ושש מאות נפש.
ללמדנו כי אין הברכה תלויה על פי הטבע הנראה לעין אלא "ברכת ה' היא תעשיר" (משלי כ"ב). וסוד הצלחת וברכת האדם לא תלויה בכוחו הוא, אלא אך ורק בברכת ה' המלווה אותו, ולכן על האדם להתפלל לברכת ה' עליו, ולא רק לעושר וכבוד בלבד, שהרי בלי ברכת ה' עלינו אין לזה שום ערך, שכן מה שווה לאדם עושר ללא אושר, ללא נחת ושלווה וללא בריאות טובה? וכפי שאמר שלמה המלך (משלי י"ז) טוב פת חריבה ושלווה בה, מבית מלא זבחי ריב.
מספרים מעשה בחוטב עצים עני ופרנסתו בדוחק רב והיה עמל בה מבוקר עד ערב, בכל בוקר היה משכים קום, בחורף ובקיץ, בקור ובחום, לוקח עִמו פת לחם וקיתון מים והולך ליער לחטוב עצים, ובלכתו בדרך היה נושא תפילה לבורא עולם, מתי אזכה ביום מן הימים להיות כאחד מעשירי העיר.
והנה ביום אחד מימות הקיץ החמים היה יום שרבי ביותר, תָש כוחו של העני וישב לָפוש קִמְעַא מתחת צל אחד העצים כשכֹל גופו נוטף זיעה ודמעות זולגות מעיניו, ובפיו תפילה לבורא עולם. אנא ריבונו של עולם, מתי כבר אזכה להיות עשיר? תוך כדי תפילתו ובכיו נרדם, ובחלומו נגלה אליו מלאך משמים ואומר לו, שמע ה' את תחינתך, מה תבקש? אמר לו העני, רצוני שכל מה שאגע בו יהיה זהב! חייך המלאך ואמר לו, קיבלת! מרגע זה בכל אשר תיגע יהפך להיות זהב! שמח העני שמחה גדולה. הושיט ידו ונגע בגרזן שלידו וראה זה פלא, מיד הפך הגרזן לזהב. נגע בגזע עץ שהיה מונח לידו ואף הוא הפך לזהב.
קפץ העני משמחה ואמר, אין עשיר ומאושר ממני עלי אדמות, אהפוך את החול לזהב ואהיה לעשיר הגדול ביותר בעולם. תוך כדי צהלתו צמא האיש למים, הושיט ידו ונטל את קיתון המים שלידו והנה רק נגע בו הפך הוא לזהב, הושיט אותו לפיו, אך אבוי, רק נגעו המים בשפתותיו מיד הפכו לזהב, ניסה לאכול את פת לחמו שהיתה עִמו, ואף כאן נכונה לו הפתעה, אף הלחם הפך לזהב.
עתה הבין העני מדוע חייך המלאך כששמע את בקשתו, ואמר לעצמו, לאיזו צרה גדולה נכנסתי? מה לי ולכל הזהב שבעולם אם לא אוכל לאכול ולשתות ולהחיות נפשי, הרי שאמות בצמא וברעב! ומיד החל בוכה, מתחנן ומבקש מהקדוש ברוך הוא שישיבו למצבו הקודם. תוך כדי בכיו, התעורר מחלומו, נגע בלחם וראה כי לא השתנה בו דבר, נטל את קיתון המים ושתה לרוויה. ומיני אז היה שמח בחלקו והיה מתפלל לקדוש ברוך הוא כתפילתו ובקשתו של יעקב אבינו ע"ה, "לחם לאכול ובגד ללבוש", כי רק "ברכת ה' היא תעשיר".
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה
