וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: (תולדות כה. יט')
אברהם הוליד את יצחק. על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקדוש ברוך הוא, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק: (רש"י).
ולכאורה ידוע שיש אנשים תאומים ודומים ממש זה לזה, אם כן מה המיוחד בזה שהקדוש ברוך הוא צר קלסתר פניו של יצחק כאברהם אביו?
הנה במדרש תנחומא הביאו מעשה שהיה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו. והיו גרות כל אחת בעיר אחרת. ואחת מהן קינא לה בעלה מפני איש פלוני שלא תתייחד עמו, והשקה אותה המים המרים, לראות אם היא טהורה וכשהביא אותה לירושלים עברו דרך אותה עיר שגרה בה אחותה. אמרה: רוצה אני לראות את אחותי. וכשנפגשה עם אחותה אמרה לה: דעי אחותי. בעלי קינא אותי ורוצה להביאני לירושלים ולהשקות אותי המים המאררים. ואיני יודעת מה לעשות, שאינני טהורה שזניתי.
אמרה לה אחותה: אל תתייראי. את תישארי כאן ואני אעלה לירושלים במקומך ואשתה המים ובודאי לא יעשו לי כל רע, שטהורה אני. לבשה האחות את בגדי אחותה והלכה לירושלים ושתתה את המים ולא אירע לה שום נזק וחזרה לעירה. יצאה אחותה וקיבלה פניה בשמחה גדולה וחיבקה אותה ונשקה אותה על הטובה שעשתה לה שהצילה אותה מן המוות. ובשעה שנשקו זו את זו הרגישה החוטאת בריח שבפיה ופעפע הריח בגופה ומתה מיד. ועל כך אומר הכתוב בקהלת (פ"ח) "אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו": ר"ל אין לאדם שליטה וכח לרוחו שלא יתן לו לצאת. וכן אין שלטון ביום המוות, ואי אפשר לשלוח אחר במלחמה לומר: אשלח במקומי את בני ואני אמלט נפשי, שהרשע לא ימלט את בעליו, שאם הקדוש ברוך הוא שולח את מלאך המוות ליטול נפשו של אדם, לא יועילו שום תחבולות. שיעשה הרשע למלט את נפשו.
לפי"ז רואים שיש אנשים דומים זה לזה אם כן מה חידוש יש בדבר שצר הקדוש ברוך הוא קלסתר פניו של יצחק כאברהם אביו?
ואפ"ל ע"פ מה שהביא בספר ה"נודע ביהודה" אודות שאלה שנשאל במעשה שהיה. אשה אחת שבעלה עזב אותה עגונה, והנה לאחר מספר שנים ראתה האשה איש הדומה מאוד לבעלה, ומיד החזיקה בו וצעקה שהוא בעלה ותובעת שיתן לה גט. לעומתה טען האיש שאינו מכיר את האשה הזו. לקחו אותו לבית הדין, ובית הדין חייב אותו ליתן גט לאותה אשה. נסע האיש לעיר אחרת, והנה גם שם אירע לו אותו דבר, שראתה אותו אישה והחלה צועקת שזה בעלה שעזב אותה לאנחות בודדה ועגונה, והוא לעומתה טען לא היו דברים מעולם, ואינו מכיר את האשה הזו. תפסו בו ולקחו אותו לבית הדין ובית הדין חייבו אותו ליתן גט לאשה. והשיב בעל ה"נודע ביהודה" כי שני הגיטין הנ"ל בטלים ומבוטלים! וקובע בעל ה"נודע ביהודה" שאין מציאות כזו של שני אנשים דומים לגמרי.
לפי"ז יש לומר שדוקא אצל אברהם אבינו ובנו יצחק ע"ה היה מקרה מיוחד שעשה הקדוש ברוך הוא וצר קלסתר פניו של יצחק כאברהם ממש.
ומדוע עשה הקדוש ברוך הוא כך לשנות את הטבע דוקא אצל אברהם ויצחק?
וי"ל משום לזות שפתיים של אותם ליצני הדור שדיברו לשון הרע והוציאו לעז על אברהם ויצחק. רואים אם כן כמה חמור לשון הרע עד ששינה הקדוש ברוך הוא סדרי מעשה בראשית.
וידוע המשל בעניין לשון הרע שמובא בספרים הקדושים. משל לאריה מלך החיות שחלה במחלה אנושה, וקרא לכל החיות לבוא אליו, ויבואו כולם איש מהם לא נעדר, ורק השועל בפיקחותו איחר את בואו, כי חשש שהמלך בחמתו ינקום מהם, ובינתיים רצה לעמוד על כוונתו. ויתחבא אחרי הדלת לשמוע מה נעשה בפנים. והנה הזאב שהיה שונא את השועל מאז ומתמיד, בראותו שהשועל נעדר מהאסיפה, ניצל את ההזדמנות כדי להבאיש את ריחו של השועל בעיני האריה, וחיפש דרך איך שהמלך ירגיש בחסרונו של השועל, עמד ואמר; אדוני המלך, אנו מאד מצטערים על הסבל שעובר על אדוננו המלך, ולדעתי מי שיכול לעזור ברפואתו של אדוני המלך הוא רק השועל, ואם תשלח להביא אותו יוכל בוודאי לתת עצה מועילה, עצה היכולה להביא מזור ותרופה למחלתך.
כל העיניים של הנוכחים הופנו לחפש את השועל, וכשהאריה הרגיש שהשועל לא נמצא, חמתו בערה בו וביקש לחפשו ולבולעו חיים. – השועל שמע מבחוץ את כל מה שהולך בפנים. בשומעו כי יצא עליו הקצף, מיד נכנס בריצה מבוהלת לתוך ביתו של האריה, והיה נראה כי הגיע ממקום רחוק, ובעודו מתנשף עמך ואמר, "יחי אדוננו המלך", יש לי מסר חשוב לאדוני המלך: בשומעי על מחלתו של אדוני המלך, מיד חיפשתי עצות במה אני יכול לעזור, וזה ארבעים יום שאני נודד לחפש תרופה למלך, ולבסוף מצאתי. כי נודע לי מרופאים מומחים, שהתרופה למחלה זו היא, כי עליך להפשיט את עורו של הזאב בעודו חי, וכשהוא עדיין חם תשימו על ראשך ותתרפא.
ותיכף צווה המלך לעשות זאת, ובור שכרה הזאב לשועל נפל בו. ואז קרא עליו השועל ואמר "הרשת אשר עלי חרשת, בה נוקשת".
והנמשל; המדבר לשון הרע, אומנם הוא נהנה בשלחו את חיציו אל מול רעהו באמרי פיו, אולם כשיתעשת ויתבונן בתוצאה; רואה הוא, כי למעשה הרשת אשר על חבירו חרש, בה נוקש, שטובה גדולה עשה לחבירו, במה שנותן לו את מצותיו. והוא ישא את עוונותיו של חבירו, והוא בבחינת "צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו".
כח הפה גדול מאוד לטוב או לרע, "כל עמל האדם לפיהו" אומר שלמה המלך בקהלת (פרק ו. פ"ז) כמה שיעמול האדם בימי חייו במצוות ומעשים טובים, אם יש בו עוון לשון הרע וקלקול הפה, לא יספיקו כל מעשיו הטובים עלי אדמות לכפר על חטא לשון הרע.
פרנסתו של אדם מתמעטת אף היא בעוון לשון הרע, ורמז נתנו לדבר, המילה 'פרנסה' – פה – רסן אדם שאין רסן בפיו פרנסתו מתמעטת ע"כ ינצל אדם את פיו לתורה ולתפילה שאין לך דבר העומד בפני התפילה.
וכתב רבנו "יוסף חיים" זיע"א כי יש שתי אפשרויות שיתקבלו בקשותיו של האדם, או על ידי תפילה, או על ידי שאדם כמשיח לפי תומו על צרכיו בדיוק בשעה שהיא שעת רצון בשמים. ההבדל בניהם הוא, שדבר שמתקבל על ידי בקשה בעלמא בשעת רצון, אין שום ערבות לקיומו באופן תמידי ויכול להיאבד לאחר זמן, מה שאין כן
אם אדם מתפלל על דבר מה מקירות לבו ומזכים אותו משמים ונענים לתפילתו הרי שזה דבר שיש לו קיום. רמז וראיה לכך מצינו אצל חנה אשת אלקנה שהיתה עקרה והתפלל עליה עלי הכהן וזכתה לבן, הלא הוא שמואל הנביא שהיה שקול כנגד משה ואהרון, שנאמר: "משה ואהרון בכוהניו, ושמואל בקוראי שמו". והקדישה אותו אמו לשמים, וכך ישב שמואל ושרת את עלי הכהן, וביום מן הימים כעס עלי הכהן על שמואל ובקש לקללו שימות, באה חנה ואמרה לעלי הכהן, אין אתה יכול לקלל את הנער שימות, כיון שֶאֶל הנער הזה "התפללתי"! זכיתי לילד הזה מכח התפילה ולא על ידי סתם משאלת לב בשעת רצון.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
