וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: (פרשת שמות א. א')
טעם אומרו ואלה בתוספת וא"ו על דרך אומרם ז"ל (תנחומא שמות ד') כי זמן הגלות התחיל מימי אברהם משנולד יצחק, והוא אומרו ואלה וגו' הבאים מצרימה מוסיף על הראשונים לומר לך שגם הראשונים בגלות היו ואלה עמהם.
ספר שמות הינו ספר הגאולה ומחובר הוא לספר בראשית בו אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם 'ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה: וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול': (בראשית טו. יג' – יד')
כמו כן לא אחת מתגלה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו ואומר לו: 'אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה'. (שם מו. ד')
כך גם יוסף בשלהי ספר בראשית מבקש את אחיו: 'אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב': (שם נ. כד')
סיפור יציאת מצרים אם כן הרי הוא המשך התגשמות נבואת האבות בספר בראשית.
לאחר מאתיים ועשר שנים של שעבוד הגוף והנפש במצרים זכינו לגאולה וליציאה מעבדות לחירות בניסי ניסים ובשפטים גדולים שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים.
במה זכינו להיגאל ממצרים בכל הניסים הללו. הלא דבר הוא – עד היום נס זה של יציאת מצרים מהדהד בעולם ומשתמשים בו כדוגמא לעמים משועבדים ומדוכאים תחת עולם של אחרים!
חז"ל במדרש רבא חומש ויקרא (סדר אמור פרשה לב') עמדו על כך ולימדונו כי בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים. שלא שינו את שמם ואת לשונם, ולא היה בהם דלטורין – לא אמרו לשון הרע, והיו גדורים מעריות.
שלא שינו את שמם! 'ואלה שמות הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה': שמות בעלי משמעות ומלאים תוכן, ונשארו בשמם ולא הושפעו מאווירת מצרים ומשמותיהם וכך נשארו נאמנים לבית אבותם כפי שראינו בברכות יעקב לנכדיו 'ישימך אלוקים… ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק' התייחסותם היא לאבות הקדושים יעקב יצחק ואברהם וממילא זה שמנע אותם מהתבוללות.
שלא שינו את לשונם!
נותרו מדברים בשפתם – לשון הקודש, לו שינו את לשונם, אזי זהותם היתה משתנה ומשמעות שמותיהם אף היא היתה מאבדת את ערכה וחשיבותה, שהרי לא בכדי נקראו בשמות אלו, ראובן שמעון וכו' לכל אחד מהשבטים מציינת התורה את משמעות שמו, ראובן – כי ראה ה'… שמעון – כי שמע ה' וכו'… משמעות זאת באה לידי ביטוי אך ורק בשפת לשון הקודש, בשפה אחרת היו שמות אלו מאבדים את משמעותם. כמו כן כאשר נגלה יוסף לאחיו אמר להם: 'והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם': (שם מה. יב')
בשפתכם שהיא לשון הקודש.
היו גדורים מעריות: שמרו על התא המשפחתי, לא התבוללו ולא נישאו נישואי תערובת, כמו שנאמר בפסוק: 'את יעקב איש וביתו באו' כל אחד ואחד עם ביתו שלו, וזהו למעשה תנאי ויסוד לשמירה על הזהות, למניעת התבוללות ולשימור העם והישרדותו.
שלא היו בהם דלטורים – לשון הרע, אהבה ואחוה שררה ביניהם, למרות שמצאנו שכאשר יצא משה רבנו לראות בסבלותם של עם ישראל כפי שנאמר בפסוקים: ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו: ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול:
ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך: ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר: (שמות ב. יא' יד') שני אנשים עברים. דתן ואבירם הם. (רש"י)
כשמשה ביום הראשון מציל את העברי – בעלה של שלומית בת דברי שהוכה על ידי הנוגש המצרי, ולמחרת ביום השני רואה משה את דתן ואבירם ניצים ופונה לרשע ואומר, למה תכה רעך? ואותו רשע במצח נחושה עומד ומאיים על משה שהציל עשוק מידי עושקו שימסור אותו לשלטונות? אומר משה, אם ישנם אנשים שליליים כאלה, אז באמת 'אכן נודע הדבר'. אני כעת מבין מדוע אנו סובלים!
אמנם שדתן ואבירם הם לא מייצגים, והם אך יוצאים מן הכלל שמאשרים את הכלל, אך כלל ישראל היו ודאי אנשים חיוביים, היו מאוחדים ומסייעים איש לרעהו, עד כדי ששוטרי ישראל הוכו על ידי קלגסי המצרים משום שלא רצו להכות את אחיהם כמו שנאמר בפסוק: 'ויוכו שוטרי בני ישראל'.
ומצאנו רמז לאחדותם בפסוק ה' בו נאמר: 'ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים': נפש נאמר ולא נפשות, שהיו כולם כאיש אחד בלב אחד.
זאת ועוד שלא שינו אף את מלבושם!
ידוע שהופעתו החיצונית של האדם, משפיעה על פנימיותו, ואף מחשבותיו של האדם מושפעות מהופעתו החיצונית.
המגיד ממעזריטש, היה נוהג תמיד להזהיר, להתנהג כיאות גם בחיצוניות, ושלא לסגל אורחות נלוזים אף לא למראית עין ואף לא לשם שמים, כי מתוך לשמה, בא שלא לשמה…
וכבר היה מעשה ביהודי הקדוש מפשיסחא, שהוכיח פעם צעיר יהודי פורק עול, על צורת לבושו, והסממנים הגויים שבהופעתו.
היתמם הצעיר: ומנין לך שאברהם אבינו לא לבש בגדים דוגמת אלו?
השיבו היהודי הקדוש: זאת באמת לא אוכל לדעת איזה בגדים לבש אברהם אבינו, אך זאת כן אוכל לדעת, כי אם אנשים דוגמתך לבשו בגדים שכאלו, הקפיד הוא ללבוש בגדים אחרים!…
וכן פירש הרה"ק רבי פנחס מקוריץ: על הפסוק "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי" (במדבר כ"א), פירש רש"י: יושב הנגב – זה עמלק שנאמר "עמלק יושב בארץ הנגב" (במדבר י"ג), ושינה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת 'כנענים' בידם, והם אינם 'כנענים'. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו: נתפלל סתם! שנאמר: "אם נתון תתן את 'העם' הזה בידי".
ויש לשאול: מדוע לא החליפו העמלקים בגדיהם כבגדי הכנענים באופן מושלם, להיות ממש כמותם לא רק בלשונם אלא אף בהופעתם החיצונית, ואז היו ישראל בטוחים שאלו הם כנענים, וממילא היו מתפללים לה' שימסור בידם את העם 'הכנעני', ולא היה עולה בהם חשד מה להתחכם בגינו ולהתפלל על מסירת 'העם' סתם?
ויתכן שאם היו העמלקים לובשים אף את בגדיהם של הכנענים, היו הופכים לכנענים באמת, ותפילותיהם של ישראל על מסירת 'הכנעני', היו נענות מיד!…
מכאן נראה השפעת הלבוש ואלו היו הזכיות שעמדו לאבותינו לגאולתם ממצרים בניסים ונפלאות.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.