וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם: יְהוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן: (פרשת בשלח יד, יג')
איתא בירושלמי (תענית פ"ב) תניא ארבע כיתות נעשו אבותינו על הים, אחת אומרת נפול לים, אחת אומרת נחזור למצרים, אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת נצוח כנגדן, זו שאמרה נפול לים אמר להם משה: "התיצבו וראו את ישועת ה'". זו שאמרה נחזור למצרים אמר להם: "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם". זו שאמרה נעשה עמהם מלחמה אמר להם: "ה' ילחם לכם". וזו שאמרה נצעק כנגדם, אמר להם: "ואתם תחרישון". (שם, יד')
ואכן ניסים גלויים וגדולים ביותר נעשו להם לישראל על הים, כאשר הים נבקע, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, המים להם חומה מימינם ומשמאלם, ואילו את המצרים ניער הקדוש ברוך הוא בים. סוס ורכבו רמה בים, עד שלא נותר מהם עד אחד, ואז משה ובני ישראל פצחו בשירה, "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'.
על הפסוק בשירת הים, "זה אלי ואנוהו", דרשו רבותינו (במכילתא בשלח פרשה ג'). רבי אליעזר אומר, מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ושאר הנביאים? שנאמר "זה אלי ואנוהו", משל למלך בשר ודם שבא למדינה עם שרים וגיבורים מימינו ומשמאלו, וחיילים מלפניו ואחריו, הכול שואלים איזהו המלך שהוא בשר ודם כמותם, אבל כשנגלה ה' על הים לא שאל אחד מהם איזהו המלך, אלא כשראוהו הכירוהו ופתחו כולם ואמרו "זה אלי ואנווהו", דהיינו אפילו שפחה גויה פשוטה ביותר זכתה לראות מראות נשגבים של שכינה, מה שלא זכו נביאי ישראל.
ולכשנתבונן נראה דבר תמוה, כי אותה שפחה גויה שזכתה לראות מראות וגלוי שכינה על הים וצעקה "זה אלי ואנוהו", בסופו של ענין נותרה אותה שפחה, שפחה ללא כל שנוי, והמשיכה בשגרת חייה. ובאמת איך יתכן שמראות אלוקים לא גרמו לה כל שנוי מהותי בחייה לאחר כל מה שחוותה וראתה? התשובה לכך היא, מה שאדם רואה או חווה ללא הכנה מתאימה, או ללא עמל כל שהוא, הרי שאין קיום לדבר, וכמו שהדבר בא, כך הוא נעלם ללא השארת שום רושם, והפתגם בלשון העם הוא "מה שבא בקלות הולך בקלות". השגה אמיתית באה לאדם רק על ידי עמל והכנה מתאימים להשיג את הדבר אשר הוא רוצה בו, יכול אדם להתרומם להתעלות להגיע לפסגות ולצוקים גבוהים ביותר ולא להחזיק מעמד וחלילה ליפול ברגע, כדי להחזיק מעמד בפסגות יש להתאים את האיויר לנשימה המתאימה למקום שכזה, "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" (תהילים כד'). לעלות למעלה להר ה' ניתן, אך השאלה מי יחזיק מעמד להישאר במקום גבוה זה, מי יקום במקום קדשו?
אכן יובן מדוע יחזקאל הנביא שלא ראה מראות אלוקים כאותה שפחה זכה להשגות של נבואה, שהרי כמה דרגות של קדושה נדרשות מהאדם עד שיגיע לדרגת נבואה, מה שאין כן אותה שפחה גויה שראתה על הים את השכינה, היה זה ללא שום הכנה, וכמו שבין רגע עלתה לדרגה רוחנית גבוהה, כך בין רגע ירדה מאותה דרגה.
דוגמא לזה מוצאים אנו גם במסכת נדה (דף ל' ע"ב) דרש רבי שמלאי, הולד (העובר) במעי אמו, מלמדים אותו את כל התורה כולה, וכיון שבא לאוייר העולם, בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכיחו כל התורה שלמד. ולכאורה מדוע ללמדו כל התורה כולה ואחר כך להשכיחו? אלא על פי מה שאמרנו, בא מלאך ומלמד לתינוק, דע לך! מה שאתה לומד ללא עמל מצידך, ללא הכנה, אין לזה זכות קיום, ולא יחזיק מעמד, לכן מה שלמדת במעי אימך נשכח, אם חפץ אתה בקיום הדבר, עליך לעמול בכוחך שלך, ואז תזכה שיהיה קניינך שלך ובכך יוחזק באמתחתך לאורך ימים.
כידוע לגאון מוילנא הציעו משמים לשלוח אליו מלאך מגיד שילמדהו תורה, רזי רזים ולא הסכים, כי היה רצונו עז להשיג הכל בעמל ויגיעה שלו, שזהו למעשה הסוד לזכות להשגת דרגות רוחניות גבוהות, ולהחזיק בהם לאורך שנים.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
