בפרשתנו פרשת ראה, משה רבינו מצווה את עם ישראל, שמיד בהיכנסם לארץ – ישמידו וימחו את זכרה של העבודה הזרה שהותירו אחריהם שבעת העממין. אלה הם דברי משה: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם, עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא".
משה רבינו מצווה את עם ישראל, שלא ישאירו זכר ושם לאף סוג של עבודה זרה, לא משנה באיזה מקום וצורה הם מצאו אותה.
אולם הפסוק שמגיע לאחר מכן – מזעזע ממש!!
"לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקיכֶם!!"
געוואלד!! מישהו חשב חס וחלילה להשמיד ולאבד, לשבור ולנתץ, לגדע ולשרוף, את… אי אפשר אפילו לכתוב את זה! איזה מן ציווי הוא זה?
ואכן גם חז"ל נדחקו בזה, ורש"י מביא את דבריהם "מכאן אזהרה למוחק את השם". אבל לפי פירוש זה – אי אפשר לקרוא את שלשת הפסוקים הללו ביחד. אין קשר ביניהם. הפסוק הראשון: ציווי של איבוד והשמדה מוחלטת של כל העבודה הזרה בארץ ישראל. ציווי שני: לא למחוק את שם השם. וההמשך: "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" – מה הקשר? אל תמחקו את שם השם, אבל מה כן – תבואו לבית המקדש?
מסביר האלשיך הקדוש במתק שפתיים:
עם ישראל הקדושים, תמיד מסתכלים על דבר אחד: איך נוכל לעבוד את השם. זוהי הנחת היסוד של התורה הקדושה, שכל יהודי ויהודי חושב מחשבות כל היום וכל הלילה, איך עבודת השם שלו תהיה טובה ויפה יותר ויותר. וכל יהודי מסתכל תמיד סביבו ולומד מאחרים מידות טובות בעבודת ה'.
ומתוך הנחת יסוד זו, אומר משה רבינו לעם ישראל, אתם עומדים להיכנס עכשיו לארץ כנען, ואתם תיתקלו שם בתופעה שאתם לא מכירים – ייצוג של העבודה הזרה בכל פינה. תעלו "עַל הֶהָרִים הָרָמִים" – תראו פסל. תלכו "עַל הַגְּבָעוֹת" – תראו צלם. תגיעו אל "תַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן" – תמצאו מזבח…
אומר משה, על זה יש לי עבורכם שני ציוויים. הציווי הראשון, הוא כמובן, להשמיד ולאבד לחלוטין את כל העבודה הזרה הזאת.
אבל…
אחרי שתשמידו את כל זה, אולי תעלה בליבכם מחשבה, רגע, הגויים האלה נתנו לנו אחלה רעיון! וגם אנחנו נעשה כך: מקדש בירושלים, מקדש בחיפה, מקדש בבאר שבע, מזבח שכונתי, מזבח עירוני… וכך נעבוד את השם ביתר שאת ויתר עוז!!
על זה אומר משה: לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקיכֶם!! אז מה כן? "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" – לעם ישראל יש רק מקום אחד, אין ריבוי מקומות. והמקום האחד הוא אך ורק בית המקדש, בית הבחירה אותו בחר השם!
שמא תאמרו – למה שרק שני שבטים (בנימין ויהודה) יזכו שבית המקדש ייבנה בחלקם? על זה אומר משה "מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם" – בית המקדש נבנה מכספי כל ישראל ולכן הוא שייך לכלל ישראל!!
שמא תאמרו, אבל זה יגרום שהדרך לבית המקדש תהיה ארוכה, וקשה, למה שלא נלך כל אחד לבית מקדש הקרוב אליו?
על זה עונה משה רבינו "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" – התחיל ברבים וסיים ביחיד. מדוע? כדי לומר לנו – אם כל אחד ואחד מבני ישראל יחפש תמיד את "לשכנו תדרשו", להיות קרוב לשכינה, אזי "ובאת שמה" – נבוא כאיש אחד בלב אחד, וזה לא יהיה "והלכת… שמה" שמשמע הליכה מרובה של הרבה ימים אלא ברגע – "ובאת" שמה, שנזכה לכך שכל עם ישראל ביחד ובאהבה כאיש אחד נוכל לבוא מהרה ברינה, בטהרה ובשמחה לבית המקדש במהרה בימינו אמן.
שבת שלום ומבורך!
לתגובות: alsheich.toratmoshe@gmail.com
לשמיעת השיעור בקול הלשון – מספר שיעור : 38692025
השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל
