וַיֹּאמֶר יְהוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: (פרשת וירא יח כ)
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכלם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום:
רוב הנסיונות מצויים כאן בפרשה מסיפור הכנסת אורחים בתחילתה ועד עקידת יצחק בנו בסיומה של הפרשה.
בפרשתנו מגלים אנו התבטאויות ומעשים של אברהם אבינו שהעמיד בסכנה את כל האידיאולוגיה שהאמין בה, ואעפ"כ לא נרתע, לא רק שסיכן את חיי בנו אלא את כל מפעל חייו של הפצת אור עולם והאמונה בבורא עולם שיש מנהיג לבירה.
את ההסתכנות העצמית שלו כבר ראינו בפרשה הקודמת ביציאתו למלחמה כדי לחלץ את לוט בן אחיו.
כאן בפרשתנו בלב ליבה של הפרשה מסופר סיפורם של אנשי סדום וכפי המובא (בסנהדרין קט.) "תנו רבנן, אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא. ומה כתיב בהם: ארץ ממנה יצא לחם – ותחתיה נהפך כמו אש, מקום ספיר אבניה, ועפרות זהב לו (איוב כח' ה.). אמרו: וכי מאחר שארצנו ממנה יצא לחם ועפרות זהב לנו, למה לנו עוברי דרכים, שאינם באים אלינו אלא לחסרנו ממוננו, בואו ונשכח תורת רגל מארצנו!".
זו השקפה סדומית, שבעטיה איבדו את עולמם, את רכושם וחייהם כאחד!
חז"ל מספרים לנו עוד, שכאשר היה מגיע רוכל לסדום, היה כל אחד ניגש ונוטל ממנו פריט קטנטן, שן של שום, גרגיר שומשום, וכך חוסלה כל הסחורה מבלי שירוויח פרוטה, עוד הפסיד את הקרן. זה לא היה עושק לשמו, סתם רשעות. היה כאן רעיון מבריק. כאילו הסבירו לאותו רוכל מסכן: אל תכעס עלינו, תבין אותנו. כפי שאתה זועק חמס על שן של שום, על שום דבר, משום שזה נוטל גרגר וההוא נוטל גרגר והכל מתחסל, כך פוחדים אנו מעזרה לזולת ופתיחת יד. יבוא עני ועוד עני, עוד רוכל ועוד פושט יד, ועושרנו יתפוגג.
ומעשה בנערה שהבחינה בעני מעולף. מזה שלושה ימים שלא בא לפיו דבר, כי הסדומיים שומרי חוק היו, והחוק אסר מתן אוכל לזרים. מה עשתה, הביאה לו בהיחבא, בכד בו יצאה לשאוב מים, ונתפסה. ומספרת הגמרא: טחו את גופה בדבש והעמידוה על החומה, למען יראו וייראו. באו המוני דבורים ועקצוה למוות. (סנהדרין קט ע"ב) גם זו לא היתה אכזריות לשמה, גם כאן צפון רעיון חינוכי ברוח סדום: חשבת להיות בעלת חסד מתוקה מדבש? אבל הדבש מזמין דבורים עוקצות, על כך לא חשבת… מעקיצה אחת לא מתים, נכון. אבל הדבש מזמין נחילי דבורים. ומהם מתים! זה מה שעלול לקרות לנו אם נהיה מתוקים מדי, מכניסי אורחים. נאום אנשי סדום.
כמה מנוגד כל זה להכנסת האורחים של אברהם אבינו. לא רק לנכונות שלו להכניס אורחים, לא זו בלבד שלא סגר דלתו, אלא פתח ארבעה פתחים באוהלו, לאותת מכל כיוון! וישב בפתח אוהלו כחום היום, שלא יפסיד עובר אורח, שלא ימלט מעינו. ויותר מכך: קבע אוהלו בסמוך לסדום. כדי שמי שיגורש משם – ימצא מקום כאן!
אברהם אבינו אחד יחיד ומיוחד! בית שכל כולו ומהותו חסד.
והנה הקב"ה מודיע לאברהם על תכניתו להפוך את סדום, "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ": … ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד: ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה:
מה עושה אברהם אבינו למשמע גזירה זו? בידיעתו שאנשי סדום רעים וחטאים לה', אנשי רשע ובלע מעוז השחיתות, איש את רעהו חיים בלעו, וכל מעשה הזוועה שעשו. לכאורה היה צריך לראות בהשמדתם קידוש שם שמים גדול, לא רק לדורם אלא לכל הדורות, למען ישמעו וייראו וידעו כי יש דין ויש דיין! וכל העושה עוול לזולתו לא ינוקה!
וכשם שדור המבול הוכחד והושמד על רוע מעלליהם. כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. כך גורלם של אנשי סדום ובכך ידעו כולם מה אחריתם של עושה עוולה.
והנה פלא! אברהם אבינו במקום לשמוח שבכך ידעו כל יושבי תבל כי דרכו דרך המוסר והחסד היא הדרך שידבק בה האדם ועולם חסד יבנה! ולא דרכיהם ומעלליהם של אנשי סדום, שבמקום הרשע שם מקום הפורענות! עומד ומתפלל לה' ומנסה בכל כוחו לבטל את רוע הגזירה! אולי יש חמישים, ארבעים וכו'…
כאן אכן מתגלית לפנינו דמותו הנערצת של אבי אומת הנצח שכאשר רואה הוא אנשים שתהום פעורה לפניהם וזקוקים הם לרחמי שמים אז כל האידיאולוגיה והאינטרס האישי שלו מתגמדים בפני הצלתם ויהיו מי שיהיו אפילו אנשי סדום!
זאת ועוד כאשר אברהם אבינו התריס נגד העבודה זרה ונגד ההקרבה למולך שהיו מקריבים אנשי דורו, והנה כשהוא נצטווה מהקב"ה לעקוד את יצחק בנו נאמר בפסוק "וישכם אברהם בבוקר"… לא נתעכב כלל וכלל ולא שאל שאלות. וליכאורה הרי זה סותר את כל האידיאולוגיה שלו ואת כל הדרך שהפיץ נגד ע"ז וההקרבה למולך?
אלא מפני שנאמר בפסוק: וישכם אברהם בבוקר… וילך כאשר אמר לו אלוקים: זה מורה על האמונה האבסולוטית שהייתה לאברהם אבינו בקב"ה.
זוהי כחה של אמונה! כשיש אמונה אין שאלות! והאמן בה' ויחשבה לו צדקה!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
