שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: (פרשת ויקהל לה. ב')
קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: (שמות לה. ה')
ויש להבין מדוע הסמיכה התורה הציווי של השבת לעשיית המשכן?
כמו כן בפרשה הקודמת פרשת כי תשא וכן במקומות נוספים מוצאים אנו את השילוב של השבת עם המשכן, עד כדי שכל הגדרת מלאכות האסורות בשבת מקורן במשכן, כל מלאכה חשובה שהייתה במשכן הרי היא מלאכת אב האסורה בשבת.
כמו כן יש להבין את סמיכות ציווי השבת למעשה העגל. קודם עשיית העגל נאמר "ושמרו בני ישראל את השבת" ובפרשתנו אנו מוצאים אחר מעשה העגל שוב ציווי "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'.." מה הקשר בין השבת והמשכן לחטא העגל?
חז"ל מלמדים אותנו כי שתי מצוות יקרות אלו שבת והמשכן הם תיקון וכפרה למעשה העגל!
בעניין השבת – הגמרא במסכת שבת קי"ח אומרת "כל השומר שבת אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו". שמירת השבת הינה המחילה לעבודה זרה, כיוון שכאשר יהודי שומר שבת הרי שהוא מעיד על הקדוש ברוך הוא שברא את העולם בששה ימים, "ויכל אלוקים ביום השביעי", שלש פעמים מעידים אנו זאת. בתפילת שמונה עשרה, בברכת מעין שבע, ובקידוש. כמו כן כשאנו אומרים "זיכרון למעשה בראשית", הרי מעידים אנו שיש בורא לעולם, וכשמזכירים אנו "זכר ליציאת מצרים" הרי שמודים אנו שהקדוש ברוך הוא בעצמו הוציאנו ממצרים ולא העגל.
ובעניין הקמת המשכן – אמרו חז"ל אמר הקב"ה יבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל. הזהב שיביא כל נדיב לב למשכן יכפר על זהב העגל.
ויש לתמוה מדוע צריכים גם את מצוות השבת וגם את עניין המשכן כדי לכפר על עוון העגל?
הגמרא במסכת ע"ז אומרת, וא"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר (דברים ה-כט) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו', אלא למה עשו, לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים (לו כלך) אצל צבור, דהיינו ישראל שחטאו בעגל.
לא יאומן! כאילו שמעשה העגל היה ממש מאת ה' וכפי שכותב שם רש"י, גזירת מלך הייתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה.
והקשה על כך האלשיך הקדוש, אם כל חטא העגל הייתה גזירת המלך כדי לתת פתחון פה למה נענשו ישראל על כך ונהרגו מהם שלשת אלפים איש?
ופירשו רבותינו, על פי הגמרא בקידושין פ"א:
מי שנתכווין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריך כפרה וסליחה, כיון שהייתה במחשבתו לאכול דבר אסור. אף כאן במעשה העגל, גם אם היה מעשה זה באונס, בכל אופן צריכים כפרה לפחות על המחשבה.
וכן מצאנו במצרים כשהיה קטרוג על עם ישראל, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, אמר הקדוש ברוך הוא, המצרים עבדו עבודה זרה מרצון ואילו בני ישראל מאונס.
לפי זה יובן מדוע מסנגר משה על בני ישראל במילים אלו, "למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים" מדוע היה לו להדגיש מארץ מצרים?
אלא כשם שמחלת להם במצרים על עבודה זרה שעבדו מאונס, אם כן גם פה בעגל היו אנוסים בגזירת מלך כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה.
המורם מהם שגם השבת וגם המשכן באו לכפר על העגל. כיון שבעגל חטאו גם במחשבה וגם במעשה, ואילו על השבת נאמר "לעשות את השבת" שהיא בגדר עשיה כנגד עשיית העגל.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
