הקנאה והמחלוקת | פרשת יהדות

הקנאה והמחלוקת

…וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: (פרשת קורח טז. ז‘)
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר, בשבילו אני נמלט, וכ”ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר כל אלה בנים להימן (דברי הימים-א כה, ה), אמר, אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה, ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה’ הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה, ומשה היה רואה. (תנחומא ה): רב לכם. דבר גדול נטלתם בעצמכם לחלוק על הקב”ה:

חכמינו ז”ל דייקו בלשונם כשאמרו: קרח ‘פקח’ היה מה ראה לשטות זה, ולא אמרו על קרח ש’חכם’ היה, כי באמת לא היה חכם, כי מי שנכנס למחלוקת, זו ראיה חותכת שהחכמה ממנו והלאה, שהרי אמרו חז”ל איזהו חכם – הרואה את הנולד, וממחלוקת לא יוצא שום טוב, רק שנאה קנאה ותחרות.

ואמרו חז”ל הנותן עינו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנים לו, ומה שבידו נוטלים ממנו, דוגמת הגמל שבקש שיעשו לו קרנים, וחתכו לו את האזנים, אדם שהוא ‘פקח’ מאמין בעצמו שיוכל להיכנס למחלוקת ויצא ממנה בשלום, מה שאין כן ‘חכם’ מעיקרא לא נכנס כלל וכלל למריבה ומחלוקת.

מעשה ביהודי

מספרים מעשה שהיה ביהודי אחד שעשה מעשה שגרם נזק ליהדות, כשנכנס אל מרן הגרי”ז זצ”ל, נזף בו וצעק עליו על רוע מעלליו. שאל אותו היהודי, רבי, מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב? ענה לו אי אפשר לעשות כלום, וסיפר לו את המעשה דלהלן:
מעשה היה בעיירה יהודית שהיה שם עגלון אחד שהיה מסיע את האנשים למקום חפצם, ומזה היתה פרנסתו, ויהי היום ובחור אחד למד את המקצוע הזה היטב, קנה לו סוס ועגלה והחל לעסוק ג”כ באותו עסק באותה עיירה, כששמע מכך העגלון הותיק כעס עליו מאד, והחל לצעוק עליו שהוא מקפח אותו בפרנסתו וכדומה, והחלה מריבה גדולה ביניהם.
הגיעו השנים לפשרה שהעגלון הותיק ישאל את העגלון החדש שאלה בהלכות עגלונים, והיה, אם ידע את התשובה יוכל להמשיך כאן, ואם לא יהיה חייב ללכת לעיר אחרת.
שאל אותו העגלון הזקן, מה קורה אם העגלה נתקעת בבוץ סמיך ועמוק? אמר לו העגלון הצעיר מורידים את הנוסעים והחבילות מהעגלה, כדי שהעגלהתהיה יותר קלה ויוכלו להוציאה.
חזר ושאלו מה קורה אם עשו כן ולא הועיל?
אמר לו מביאים סוסים אחרים וקושרים חבל לעגלה הקשורה בבוץ ומושכים.
חזר ושאל מה קורה אם גם עשו כן ולא הועיל, כי הבוץ עמוק וסמיך מאד,
אמר לו איני יודע.
אם כן אמר לו העגלון הזקן, כיון שלא ידעת עליך ללכת לעיר אחרת ולא להמשיך בעיר הזו.
אמר לו מקובל עלי כיון שזו התנאי שהיה בנינו, אולם בבקשה ממך תלמד אותי מה באמת עושים במצב כזה?
אמר לו העגלון הזקן: במצב כזה באמת אין מה לעשות, אולם עגלון חכם יודע שלכזה בוץ לא נכנסים.
ואז פנה מרן הגריש לאותו יהודי ואמר : באמת אין מה לעשות, אבל אם היית חכם היית יודע שלכזה בוץ לא נכנסים…

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם: (אבות פרק ד. כא’)
ב”ענף עץ אבות” כתב: הקנאה, אתה מוצא בנחש הקדמוני “שנתקנא” מאדם הראשון ואשתו חוה, וביקש להרוג את אדם ולישא את חוה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי מלך תהיה על כל הבהמה וחית השדה, ותלך בקומה זקופה, עכשיו על גחוגך תלך. ואז ירדו שני מלאכים וקצצו את ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו. (בראשית רבה כ. ח).
ואמר עוד הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי שתאכל מאכל אדם ותשתה משתאו של אדם, עכשיו, ועפר תאכל כל ימי חייך וכו’. וכן אהה מוצא בקין “שנתקנא” מאחיו הבל, שנולדה עמו תאומה יתירה, שנאמר ותוסף ללדת את אחיו את הבל, וביקש לירש את כל הארץ, ונענש שיהיה נע ונד בארץ, וה’ שם לו קרן במצחו, אות קין, ועל ידי כך נהרג, שכך אמרו רבותינו, למך סומא היה, ותובל קין בנו היה מושכו ומנהיגו, פעם ראה מרחוק אח קין, ונדמה לו כמו חיה, ואמר לאביו, חיה אני רואה, ומשך בקשת והרגו. (רש”י בראשית ד. כב).

וכן אתה מוצא בקורח שנתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת, על פי הדבור, ויאמר קרח, האחים של אבא היו ארבעה, שנאמר: ובני קהת, עמרם ויצהר חברון ועוזיאל, עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, משה מלך, ואהרן כהן גדול, מי ראוי לטול השררה השניה, לא אני, שאני בנו של יצהר, שהוא שני לעמרם, והוא מינה לנשיא את בן אחיו הקטן מכולם, שהוא אליצפן בן עוזיאל, הריני חולק עליו. נתן עיניו בכהונה, ונטרד מן העולם, שפתחה הארץ את פיה, ובלעה אותו ואת כל משפחתו.

וכן אתה מוצא בדואג שהיה אביר הרועים ונתקנא בדוד, שראהו נבון דבר, וגבור חיל במלחמתה של תורה, וה’ עמו שהלכה כמותו בכל מקום, וכמו שנאמר, (שמואל א יח), הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה’ עמו. ואמרו (בסנהדרין צג:) שכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע. מה היה סופו, שנטרד מן העולם, ששלשה מלאכים נזדמנו לו בעת מותו. אחד ששיכח כל תלמודו, ואחד ששרף את נשמתו, ואחד שפיזר את עפרו (סנהדרין קו:).

וכן אתה מוצא באחיתופל, שנתקנא ממלכותו של דוד, והתנשא לאמר אני אמלוך, כמו שאמרו (בסנהדרין קא:), ובסופו של דבר נאמר בו לא יחצו ימיהם, וחנק את עצמו. וכן בלעם וגיחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן, שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, מה שבקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלו מהם, וכן אשה סוטה שנתנה עיניה באיש אחר, אסורה לבעל ואסורה לבועל, מה שבקשה לא ניתן לה, ומה שבידה נטלו ממנה.

כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: (אבות פרק ה. משנה יז’)

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים

בגמרא עירובין (יג:) איתא, אמר שמואל, שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הילל, הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו.
(כלומר, עוד מחלוקת יסודית היתה ביניהם, כי תלמידי בית שמאי היו מיעוט במספר נגד תלמידי בית הלל, ולכן אמרו בית הלל הלכה כמותינו שאנחנו הרוב, ונאמר (שמות כנ ב), אחרי רבים להטות. ובית שמאי אמרו, הלכה כמותינו, שאמתי הלכה כרבים, בזמן שהם שוים בחכמה, אבל בית שמאי הוו מחדדי טפי, כלומר שהיו חכמים יותר. (וכדאיתא ביבמות יד.). ובאופן כזה הלכה כהיותר חכמים).
יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, ומכל מקום הלכה כבית הלל.
ומפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם? מפני שנוחים ועלובים וענוותנים היו, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שהיו מקדימים דברי בית שמאי לדבריהם.

וכתב מרן רבינו יוסף קארו, שמפני שהיו ענוים, זכו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וכמו שנאמר בדוד, וה’ עמו, שהלכה כמותו בכל מקום (סנהדרין צג:). מפני שהיה עניו, כדברי חז”ל (חולין פט.) שנאמר (תהלים כב ז), ואנכי תולעת ולא איש. גם בתהלים (מזמור קלא שהוא בנימטריא ענוה), אמר אדונינו דוד, ה’, לא גבה לבי, (ופירשו חז”ל, בשעה שמשח אותי שמואל למלך על ישראל), ולא רמו עיני, (בשעה שהרגתי את גלית), ולא הלכתי בגדולות, (בשעה שהעלתי את הארון), ובנפלאות ממני, (בשעה שהחזירוני למלכותי, אחר מות אבשלום).
ועיין במסכת יומא (כו.) ובמהרש”א בחידושי אגדות שם. ומה שאמר שמחלוקת בית שמאי ובית הלל סופה להתקיים, אפשר שרמז למה שכתבו המקובלים, שלעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי. נמצא שגם דברי בית שמאי עתידים להתקיים.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

לכל תעלול יש פעלול | פרשת יהדות
לכל תעלול יש פעלול

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן (פרשת קורח טז. ג’)קרח דתן ואבירם נקהלו להתרעם על משה ועל אהרן במעמד חמשים ומאתים נשיאי העדה שהלכו שם בעצת

קרא עוד »
מעלת הזהיר בדיבורו | פרשת יהדות
מעלת הזהיר בדיבורו

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה (כתובות עז), שרבי יהושע בן לוי צדיק גמורהיה, וכשהגיע זמנו ליפטר מן העולם אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המוות: “עשה לו

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מלאכת צובע

אחת מל”ט אבות מלאכות שחייבים עליהם ועוברים באיסור תורה היא מלאכת צובע. ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים, אבל הצובע בצבע לא מתקיים, הרי

מלאכת מתיר

מלאכת מתיר היא אחת מל”ט אבות מלאכה שחייבים עליהם מהתורה בשבת.בגמרא בשבת דף ע”ד ע”ב קושר ומתיר אפו הם היו במשכן, אומרת הגמרא שצדי חלזון

מלאכת טוחן

מלאכת טוחן היא אחת ל”ט אבות מלאכות שאסורים בשבת.גדר מלאכת טוחן מובא ברמב”ם בפרק ז’ מהלכות שבת הלכה ה’ שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים

מלאכת שוחט

ברמב”ם בפרק י”א הלכה א’ כתב השוחט חייב, ולא שוחט בלבד אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ושרץ בין בשחיטה בין

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות