היזהרו בגחלתן | פרשת יהדות

היזהרו בגחלתן

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי (פרשת קורח טז. א’)
בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלקתם, שנאמר (בראשית מט, ו) בקהלם אל תחד כבדי. (רש”י)

לעיתים רואים אנו משפחות שלא נמנות על אותם יהודים המקפידים על קיום תורה ומצוות, ואחד מילדיהם זכה להתקרב לאבינו שבשמים ולהסתופף תחת כנפי השכינה ובדרכו השיב וקירב את כל בני הבית לשוב לכור מחצבתם.

ופעמים הפוך, שמשפחה שלימה מידרדרת רוחנית לתהום וזונחת אחריה דרך קדושה של מסורת אבות בגלל אחד מילדיהם שפרש מדרך הישר וגרר אחריו את כל בני הבית.

אומר על כך ה”אור החיים הקדוש”

כאשר יש עץ שענפיו נוטים ונמשכים כלפי מעלה הרי שהעץ נמשך אחרי ענפים אלו וגדל הוא כלפי מעלה, ואם ענפיו נוטים ונמשכים כלפי מטה, הרי שגם העץ נמשך וגדל כלפי מטה.
כל יהודי באשר הוא מהווה ענף בעץ הגדול הנקרא ישראל, ובכוחו למשוך אחריו את העץ, קורח במעשיו הצליח למשוך אחריו כלפי מטה מאתיים וחמישים איש שהיו מחוברים אליו. אשר על כן ביקש יעקב אבינו שלא יוזכר שמו עם קורח על מחלוקתם ולכן ייחסו הכתוב עד לוי.

קורח היה ממורמר, חש מקופח. הוא זכה ונמנה על הדור שראה עין בעין את ניסי מצרים, חווה את קריעת ים סוף, עמד למרגלות הר סיני, קיבל תורה מפי הגבורה, וזה לא הספיק לו. ליקט בכל בוקר מן, לחם מן השמים, שתה מי באר מופלאה, הלך לאור עמוד האש, מוקף בענני כבוד, ולא היה לו די. הוא זכה, ונמנה על בני השבט שלא טעה בעגל, שנבחר לעבודת הקודש. וזכה ונמנה על בני קהת, אצולת שבט לוי. וזכה ונמנה על נושאי ארון ברית ה’, נבחרי משפחת בני קהת, ולא הסתפק בכך. זכה והיה בעל רוח הקודש, ולא אמר די. כל זה אינו שווה לו, אם לא יהיה כהן. ולא סתם כהן, אלא כהן גדול. ביקש להעפיל השמימה, ונבלע באדמה. “הגמל הלך לבקש לו קרניים, וגזזו לו את האוזניים”..

וליכאו’ טענותיו של קורח היו דברים של טעם “כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה’ ומדוע תתנשאו על קהל ה'”: וקורח טען והצליח לשכנע חמישים ומאתיים איש, נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם. מכל שבט ושבט, ראשי סנהדראות. ולא אותם בלבד שיכנע, אלא ” ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אוהל מועד “! כולם, מגדול ועד קטן!
ומה היה ענשם לבסוף? בריאה חדשה ברא ה’ להמית אותם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה, ומה היא הבריאה, ופצתה האדמה את פיה ותבלעם, כמאמר הכתוב: ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל: ואש יצאה מאת ה’ ותאכל את החמשים ומאתיים איש מקריבי הקטרת: (במדבר טז. לב’, לג’, לה’.)

עונש יוצא דופן של קרח ועדתו מלמדנו עד כמה קשה היא המחלוקת. מעולם לא מצאנו שבני אדם ימצאו את מותם בהבלעם באדמה. כמו – כן, אינו בדין לכאורה שימותו תנוקות בעוון אביהם, וכאן ירדו גם התינוקות חיים שאולה. על חומרת הענין תעיד גם העובדה שלקרח עצמו לא עמדה שום זכות להצילו: לא היותו שר גדול בישראל ולא היותו נמנה עם נושאי הארון. גם שושלת היוחסין שעתידה היתה לצאת ממנו לא הועילה לו.
והנה אמרו חז”ל (עירובין ס”ג.): רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן. ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר, שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו… ולא הוציא שנתו רח”ל! אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: “כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה!” אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש!

יש לתמוה: הן אמר הכתוב: “גם ענוש לצדיק לא טוב” (משלי י”ז), ואיך העניש רבי אליעזר את אותו תלמיד?
אלא כל המבזה תלמידי חכמים, הורג את עצמו במו ידיו! למה נמשלו תלמידי חכמים, לכנפיים. כשם שיונה שכנפיה נמרטות אינה כשירה עוד למעוף, אף יהודי שכורת את עצמו מגדולי הדור ונשיאיו על ידי שמבעט בהם וכופר בדבריהם, קוצץ את מקור חייו וגורם לעצמו להתדלדל ולהיאבד מן העולם.

וכן מצינו בחז”ל (שבת קי”ט:): אמר רבי יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר “ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה’ בעמו עד לאין מרפא” (דברי הימים ב’ ל”ו). מאי עד לאין מרפא? אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה תלמידי חכמים, אין לו רפואה למכתו!

שכן תלמידי חכמים הם האילן אשר עליהם נשען כל בית ישראל. ירושלים חרבה, משום שאנשיה ביזו תלמידי חכמים ובכך כרתו את העץ אשר היה לה למשען ולסעד. גם אדם פרטי שפוגע בתלמידי חכמים, מחסל את נביעתו ופוגע בזכות קיומו, משום כך קבעו חז”ל אין רפואה למכתו!

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

הקנאה והמחלוקת | פרשת יהדות
הקנאה והמחלוקת

…וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי: (פרשת קורח טז. ז‘)וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת

קרא עוד »
לכל תעלול יש פעלול | פרשת יהדות
לכל תעלול יש פעלול

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן (פרשת קורח טז. ג’)קרח דתן ואבירם נקהלו להתרעם על משה ועל אהרן במעמד חמשים ומאתים נשיאי העדה שהלכו שם בעצת

קרא עוד »
מעלת הזהיר בדיבורו | פרשת יהדות
מעלת הזהיר בדיבורו

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה (כתובות עז), שרבי יהושע בן לוי צדיק גמורהיה, וכשהגיע זמנו ליפטר מן העולם אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המוות: “עשה לו

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מלאכת צובע

אחת מל”ט אבות מלאכות שחייבים עליהם ועוברים באיסור תורה היא מלאכת צובע. ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים, אבל הצובע בצבע לא מתקיים, הרי

מלאכת מתיר

מלאכת מתיר היא אחת מל”ט אבות מלאכה שחייבים עליהם מהתורה בשבת.בגמרא בשבת דף ע”ד ע”ב קושר ומתיר אפו הם היו במשכן, אומרת הגמרא שצדי חלזון

מלאכת טוחן

מלאכת טוחן היא אחת ל”ט אבות מלאכות שאסורים בשבת.גדר מלאכת טוחן מובא ברמב”ם בפרק ז’ מהלכות שבת הלכה ה’ שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים

מלאכת שוחט

ברמב”ם בפרק י”א הלכה א’ כתב השוחט חייב, ולא שוחט בלבד אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ושרץ בין בשחיטה בין

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות