בעל "תוספות יום טוב" מפרשני המשנה בסוף מסכת ברכות שואל: ידוע כי אלוקים זה בחינת דין, ואילו שם הויה זה בחינת רחמים, אם כן מדוע קודם ברכת המזון אומרים ברוך אלוקינו, המורה על מידת הדין? ואילו בברכת התורה אומר ברכו את ה' המורה על מידת רחמים?
וי"ל, ידוע כי המזון הוא דבר הכרחי לקיומו של האדם עלי אדמות ובלעדיו אין אפשרות לחיים, ואם בורא עולם ברא את האדם בעולמו כדי לחיות, ברור שיספק לו מזונותיו כי אחרת לא יוכל להתקיים, וכפי שאנו אומרים: "מלך חפץ בחיים, למענך אלוקים חיים". אם כן בזה הדבר גם מידת הדין מסכימה לכך ולכן כשמברכים על המזון אוצרים 'אלוקינו'.
ואילו בברכת התורה אומרים ברכו את ה' במידת הרחמים כיוון שללא רחמים לא היינו זוכים לקבל את התורה, שהרי מי אמר שדווקא אנו נזכה בתורה יותר משאר האומות? הרי סובב הקדוש ברוך הוא לכל האומות ושאל אם רוצים את התורה? ואם בכל זאת מכל האומות זכינו אנו הרי שזה אך ורק ברחמיו של הקדוש ברוך שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש": (שמות יט. ו') אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, בעצם קבלתנו את התורה הקדושה הרי שהפכנו למציאות אחרת, מציאות של גוי קדוש, של ממלכת כהנים,
רבינו האברבנאל זצ"ל מצא כאן תשובה לשאלה: ריבוי המצוות הסייגים והאזהרות, האם אינם הופכים את האדם לכבול ולמשועבד? והתשובה היא: לא ולא! להיפך, הם משחררים אותו ממאסר יצריו ותאוותיו, והופכים אותו למלך על עצמו ורצונותיו. וזאת בישר הקדוש ברוך הוא לפני מתן תורה, דעו שעל ידה תהיו ל"ממלכת כהנים". אמנם כהנים ומשרתי עליון – אך בבחינת מלכים ובני חורין, "מאן מלכי – רבנן. (גיטין סב ע"א)
נתאר לעצמנו את עצמנו ללא תורה? כיצד היינו נראים, כיצד היינו מדברים, כיצד היינו מתנהגים? אין זאת אלא שהתורה מעדנת את האדם ומורה את הדרך אשר ילך בה, קבלת התורה היא המייחדת את עם ישראל, התורה היא המייקרת את ערכם של ישראל יותר מהמלאכים.
רבינו ה"בן איש חי" זצ"ל כתב, משל למה הדבר דומה, לאדם שראה בחלון ראווה פוחלץ של תרנגול, עשוי נוצות ונראה כאילו חי, והוא רץ הנה וחזור במנגנון מתוחכם המורכב בתוכו. מניע את ראשו מנפנף בכנפיו ומקרקר במקורו, והמון אנשים מביט בפליאה במחזה המעניין.
שאל האיש: "תרנגול זה, בכמה?"
אמרו לו: "עולה הוא מאות זהובים"
תמה ושאל: "מאות זהובים בעבור תרנגול מדומה שאינו יכול להטיל ביצים ואי אפשר לאכול את בשרו, כאשר אפשר לקנות תרנגול אמיתי בכמה פרוטות?!"
אמרו לו: "שוטה שבעולם תרנגול אמיתי הוא מעשה שמים, ויש כמוהו לאלפים ולרבבות, לכן הוא נמכר בזול ומחירו פרוטות ספורות. אבל תרנגול זה הוא המצאה מתוחכמת והושקעו בו מחשבה וכושר המצאה, לכן מחירו כה יקר!"…
אף כאן, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", עם ישראל הוא החשוב והיקר. ואם תשאל, מה כה יקר בעם ישראל, והלא ישנם רבבות מלאכים ושרפים קדושים וזכים? התשובה היא "וגוי קדוש": המלאכים הם רוחניים ואין כל פלא בקדושתם, אבל עם ישראל הם "גוי", כלומרבשר ודם, בעלי גוף ויצר, ויחד עם זאת הריהם קדושים בעבודתם העצמית ןיגיעתם הרבה, על כן יקרים הם וחביבים!
הרבי מקלויזיבורג איבד לא עלינו בשואה הארורה את רעייתו ואחד עשר ילדיו. בתום המלחמה שאלו אותו, רבי – האם אתה עדיין ממשיך לומר "אתה בחרתנו מכל העמים"? ענה הרבי ואמר: כעת אני אומר זאת בדבקות יתירה! מודה אני לבורא עולם שאני מצד זה של המתרס של הנרדפים, ולא של הרודפים, אותם חיות טרף שאין עליהם צלם אדם ימח שמם וזכרם.
מנין שאב את הכח לכך? זהו כחה של תורה! אדם בלי תורה עלול לרדת לתחתית שאול, לאבד כל צלם אדם, כמה שמחה גדולה צריכים אנו לשמוח שאנו בצד מקבלי התורה, "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".
ה"חפץ חיים" ע"ה שואל: כלום כשעמדו ישראל למרגלות הר סיני ופצחו ואמרו כאיש אחד, "נעשה ונשמע", לא היה ביניהם ולו אדם אחד שלא כל כך באמת רצה לקבל את התורה?
היו גם היו! במשך הדורות אנו רואים יהודים מעם ישראל מנותקים ומרוחקים מכל דת ודין, ולא זו בלבד אלא שמתקוממים ומתריסים נגד התורה ולומדיה. אלו הם צאצאיהם של אלו שלא אמרו נעשה ונשמע במעמד הר סיני.
ואילו אצל אומות העולם, כאשר סיבב עליהם הקדוש ברוך הוא ושאל: תרצו לקבל את התורה? נענו ואמרו: מה כתוב בה? וכשאמר להם מה כתוב בה, אמרו לא רוצים לקבלה. כלום בין כל אומות העולם לא היו כאלה שכן רצו לשמוע, או לקבל את התורה?
היו גם היו! אלו הם שבמשך הדורות דבקו בעם ישראל והתגיירו והפכו להיות חלק אינטגרלי מעם ישראל שומרי משמרת הקודש ונזהרים בקלה כבחמורה, הם הם צאצאיהם של אותם מאומות העולם שכן רצו והסכימו לקבל את התורה אך קולם נבלע בהמון.
"אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו".
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
