השולחן ערוך הלכות יום טוב (סימן תקכ"ט הלכה ב') "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו, כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטים כפי ממנו".
והוא מצווה מהתורה,(לגבי היום הראשון נחלקו הפוסקים האם גם מצוותו מהתורה או שמצוותו רק מדרבנן. וכתב הגר"ח הלוי שגם לפי השיטות שנתמעט הלילה הראשון, נתמעט רק משלמי שמחה, אבל מצוות שמחה הקיים אצל הנשים ואנשים קיים מהתורה גם בלילה הראשון) ונוהגת גם בנשים, וכך כתב המשנה ברורה למעשה (שם).
ולכן מצווה מהתורה בכל חג וחג לשמח את אשתו בבגדים ותכשיטים כפי ממנו, וצריך מאוד להקפיד בכך.
במקום שאין בעל אם חייבת לשמח עצמה
נחלקו הפוסקים בדין זה, בשו"ת רעק"א (השמטות לסימן א') כתב שדעת הראב"ד (פרק א' מהלכות חגיגה הלכה א') שאין לה חיוב לשמוח בעצמה, אלא הוא מחיוב לשמח אותה.
מאידך הלחם משנה (פרק י"ד מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ד) כתב בשיטת הרמב"ם, שהיא עצמה חייבת במצוות השמחה. וכן כתב בשו"ת שאגת אריה (סימן ס"ו) שהאישה חייבת במצוות השמחה כמו האיש.
ונראה מדברי המשנה ברורה (שם סעיף קטן ט"ו) שכתב בסתם ונוהגת גם בנשים, משמע ששייך מצווה זו גם בנשים כמו ששייך אצל האנשים.
שמחה במנעלים או בספר ופרחים
מעיקר הדין יש לבעל לקנות לאשתו לחג בגדים ותכשיטים, כמבואר בשולחן ערוך, אמנם מי שאין ידו משגת, יקנה לכל הפחות מנעלים חדשים, לכבוד יום טוב, וכך כתב הביאור הלכה (שם).
לגבי קניית ספר או פרחים, הגרי"ש אלישיב (לקט הלכות יום טוב פרק א' הערה ד') כתב שגם אם יש לה בגד ליום טוב מחויב לקנות לה בגד חדש, אבל אין די בכך שיקנה לה ספר או פרחים וכדו'.
מאידך בשו"ת שבט הלוי (חלק י' סימן פ' אות ג') כתב שאם כבר יש לה בגד ליום טוב, אין חיוב לקנות לה בגד חדש, וישמחנה בדברים אחרים.
וכן הורה בספר חוט השני (יום טוב פרק כ"ב סעיף קטן ב') שאם אין לה צורך בבגד חדש, ישמחנה בדברים אחרים.
במקום מחילת האישה האם די בכך
במקום האישה מוחלת על הבגד שלה, כתב בחוט השני (שם) שאין האישה יכולה למחול עליו, וחיוב זה מוטל על הבעל.
מאידך הגר"ח קניבסקי (שונה הלכות תורת המועדים סעיף קטן י' אות ג') הורה שאם מוחלת לו אינו חייב לקנות לה בגד חדש, אלא שהבעל הפסיד את המצווה.
מצווה זו נוהגת גם בחג שהוא לא רגל כגון ראש השנה
בגמרא בפסחים (דף ק"ט) "ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם" וכו'.
מבואר שנוהגת מצווה זו רק ברגל, דהיינו חג סוכות חג פסח וחג שבועות, ואילו ראש השנה שלא נקרא רגל אין מצווה לשמח את אשתו בבגדים ותכשיטים.
אמנם המשנה ברורה (סימן תרצ"ז) כתב אף שהוא יום הדין, מכל מקום מצווה של "ושמחת בחגך" שייך גם בו, שגם הוא בכלל חג, כדכתיב "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" וכו'.
מבואר שייך בראש השנה מצוות ושמחת בחגך, וקיים בו הדין ושימח את אשתו בבגדים צבעונים, ובני ביתו בראוי להם, ולכאורה יש להבין הרי בגמרא מבואר שקיים מצווה זו רק ברגל.
השאגת אריה (דיני ראש השנה סימן ק"ב) מוכיח שבראש השנה יש בו דיני שמחה, ואסור להתענות בו מהסיבה הזו, ואין הוא כשאר ראש חודש שאסור להתענות, והוכיח כן בארוכה מדין עירוב תבשלין השייך בראש השנה מחמת ריבוי הסעודות, מה שאין כן בראש חודש.
ולמד שיש בראש השנה דיני שמחת חג, אלא שאין בו קרבן שלמי שמחה, ששייך רק בג' רגלים, אבל שמחה יש, וא"כ הדין המוזכר בגמ' ברגל, הכוונה לקרבן שלמי שמחה השייך רק ברגל, אבל שמחה חג גם בלי קשר לרגל.
וא"כ מחיוב הוא בדיני ושימח את אשתו בבגדים צבעונים בראש השנה, המנחת חינוך (מצווה תפ"ח אות ה') מביא את דברי השאגת אריה ונשאר בצ"ע.
ולמעשה לא מצאנו מי שמחמיר בזה, ואולי מפני שבראש השנה אין בגדים צבנועים נקרא ראוי, כפי שכותב המשנה ברורה בשם המגן אברהם לא ללבוש בגדים חשובים.
נושאים נוספים באתר
מאת הרב אליה ראש- כולל יששכר באהליך בני ברק
