בן סורר ומורה | פרשת יהדות

בן סורר ומורה

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (כי תצא כא. יח’).

פרשת בן סורר ומורה מצריכה תנאים מגבילים קשים כל כך כדי להוציאה לפועל – כגון שתהיה האם שווה לאב בקולה, בקומתה ובמראיה. עד שאמרו בגמרא: (סנהדרין עא. ע”א) “בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש, וקבל שכר! אמר רבי יונתן: אני ראיתיו, וישבתי על קיברו”. כיוצא בכך אמרו, שעיר הנידחת לא היתה ולא עתידה להיות, מפני התנאים הרבים שנכתבו בה, וגם שם אמר רבי יונתן: “אני ראיתיה וישבתי על תילה”.

ותמה רבינו המהר”ל זצ”ל (בחידושי אגדות)

כיצד ארע שדווקא לרבי יונתן הזדמן לראות את שניהם, ומה עניין ישיבתו על הקבר והתל? ועוד, אם לפנינו עדות של אחד מרבותינו שראה, כיצד אמרו שלא היתה?
וביאר, שרעיון עמוק לפנינו. באופן פרטי, הציבה התורה מגבלות שמונעות הוצאה לפועל של דין בן סורר ומורה ועיר הנידחת. ולמה נכתבו? כדי לעוררנו על חומרת המעשים: ראו מה קורה לנער השטוף בתאוותיו, הבינו לאן עלול הוא להידרדר באין מעצור, וראו מה קורה לעיר שלימה הנסחפת לעבודה זרה ומנתקת עצמה מבוראה.
אמר רבי יונתן: אני ראיתיו, וראיתיה. מסביר מהר”ל מפראג זצ”ל: עליתי לירושלים החרבה, שהיתה בזמנו קבר אחים ענק, תל חרבות משמים, וראיתי שלמעשה ארע כאן תהליך של “בן סורר ומורה”, חברה נהנתנית נסחפה בתאוותיה והמיטה על עצמה כליה. ונעשה כאן משפט של עיר הנידחת, חברה שלימה הפנתה עורף לבוראה, וגזרה על עצמה חורבן. “וישבתי על קיברו, ועל תילה”. התבוננתי בדברים ביישוב הדעת, להסיק מסקנות ולהפיק לקחים!
ועוד שם בגמ’. היה אחד מהם גידם (קטוע יד) או חיגר (קטוע רגל) או אלם או סומא או חרש אינו נעשה בן סורר ומורה שנאמר (דברים כא-יט) ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמין והוציאו אותו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין בננו זה ולא סומין איננו שומע בקולנו ולא חרשין.
ועוד נאמר כי יהא שווה ודומה לאביו בקול במראה וקומה . דכתיב איננו שומע בקולנו, מדלא כתיב בקולותינו, שמע מינה קול אחד לשניהם. ומדקול בעינן שווים, מראה וקומה נמי בעינן שווים.
ותמוה הדבר, וכי בגלל שאחד ההורים מוגבל, בעל מום, אז מותר לבן לנצל חולשה זו ולנהוג כפי שנוהג. שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. ואם אחד מהוריו נכה, בעל מום, כלום מגיע לבן חסינות על כך?
כל זה אמנם גזירת הכתוב אך מה רוצה התורה ללמדנו, ומה הלקח בכך?
הרעיון החינוכי כאן ברור מאד!
הורים אסור להם להיות בעלי מום חינוכיים מבחינת היחס והגישה לילד בתחילת דרכו.

אחד הנסיונות הקשים ביותר בדורנו הוא תחום החינוך, דור בו ירידת הדורות תפסה תאוצה שכמותה לא ידעו ושיערו אבותינו.

המצב המוסרי והרוחני מידרדר מיום ליום, בן קם באביו בת קמה באמה, החוצפה אינה יודעת גבולות, הלבוש בזוי ומופקר, וההורים אינם יודעים נפשם מרוב דאגה, כאשר המצב מחמיר מיום ליום. רבים מן ההורים אובדי עצות ואינם יודעים נפשם מרוב מבוכה.
אכן אין ספק כי צער גידול בנים הוא אכן צער אמיתי… שרבים מן ההורים אינם יודעים כיצד להתמודד עם גידול ילדיהם.
והשאלה הנוקבת היא: מה העצה? מהי הדרך שיבור לו האדם בחינוך ילדיו?
סיפרה אימו של הגה”צ רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל, שכאשר הייתה מעוברת עם בנה, ישבה ימים רבים בבית המדרש כדי שהעובר יספוג ריח של תורה. כאשר נולד היא נטלתו מיד והלכה לה לבית המדרש לשמוע קול תורה.
מן הראוי להדגיש שחינוך הרך הנולד מתחיל עוד במעי אימו. כבר אז אוזניו קולטות את הנשמע בבית, ולא כאותם הטועים הסוברים שבעידן המודרני הילד הוא שיחליט על דרך חינוכו, מה מותר ומה אסור. הוא יחליט ויבחר היכן ילמד, הוא יחליט מתי יוצאים ומתי חוזרים ואין פלא שפתאום ההורים שואלים: “איך זה קרה לי שאיבדתי את בני ברוחניות”?
צריך להבין שזה לא קרה פתאום, קָדָם לכך תהליך, רק שההורים לא חשו בסטייתם אט אט של ילדיהם.
דוגמא לכך: אם צריך להעניש את הילד אזי אסור שאחד ההורים יהיה חרש. חרש הכוונה עושים עצמם כאילו לא שומעים, אטומים מלשמוע את הקולות של המחנכים, החברים וכו’, כשמעירים להם כי בנם מתחבר בחברה לא ראויה וכו’ ומכאן הדרך סלולה להידרדרות. וההורים אוטמים אוזנם ומצדיקים את מעשי הבן ואומרים: הוא ילד, הוא קטן, הוא יגדל יתבגר ויבין. באופן כזה שאחד ההורים חרש האשמה לא רובצת על כתפי הבן, האשמה היא של ההורים .
הוא הדין – ותפשו בו – בידיהם! אחד מהם גידם הכוונה אוזלת יד לא מחזיקים בהגה! לא מנווטים אותו.
אותו דבר אם אחד מהם חיגר! ללא רגלים. אינם עומדים על שלהם לא מביעים עמדה נחושה בחינוכו של הילד.
או עיור! רואים מעשים שעושה, ועושים עצמם כאינם רואים, מעלימים עין. כמו שמצינו אצל אדוניה בן חגית “ולא עצבו אביו מימיו לאמור”. בקורת קשה על דוד המלך שלא חינך ולא גער בו כראוי.
הוא הדין אם קולותיהם אינם שווים. אינם מדברים בקול אחד! כל אחד מהם מושך לכיוון אחר. אותו סדק שבין ההורים מנוצל יפה עד למאוד על ידי הילד, ולכן אומרת ההלכה אם ההורים לוקים באחד מן המומים הללו – עין, אוזן, פה, ידיים, רגלים, אזי – אין חטא משפט לילד. הילד נמלט מהעונש ואין לתלות הצוואר בקולרו, כי מה יעשה הבן ולא יחטא? האשמה רובצת על כתפי ההורים ולא על הילד.
בדומה לכך ידוע המשל שמובא בספרי המוסר. אב שלא רצה בבנו, ויצא בנו לתרבות רעה והתחבר לחבורת ליסטים עד שהפך להיות המנהיג. משכנם היה במעבה היער ושם ארבו לשיירות שנאלצו לעבור במקום זה.
והנה באחד הימים נתפשה שיירה שבה היה אביו של אותו ראש ליסטים .
לאחר ששדדו את כולם התכוננו להוציאם להורג מחשש שילשינו לשלטונות! הבן שראה את אביו לקח אותו הצידה ושם הסיר את המסווה מעל פניו. אביו נחרד לראות כי זהו בנו. והתחיל להטיף לו מוסר. ראה להיכן הגעת למי התחברת?
בוא איתי רגע הצידה אמר הבן לאביו. לקח אותו הבן ליד שתיל קטן ואמר לו אבא בבקשה כופף שתיל זה. כפף האב את השתיל. ולאחר מכן לקחו הבן ליד גזע עץ עבות ואמר לו אבא בבקשה כופף גם את זה.
אמר לו האב זה בלתי אפשרי. לא ניתן להזיזו אפילו כמלוא נימא.
אמר הבן לאבא. אבא – אתה אבי איני יכול לפגוע בך! אך זאת דע לך וזכור לקח זה. את השתיל הרך אפשר לכופף לכל מקום אך גזע עב כבר לא ניתן להזיז כמלוא נימא. אני נטוע חזק חזק ומבוצר בעמדתי ובמקומי כבר אחרת את הרכבת!

רבינו אברהם אבן עזרא זצ”ל מוצא את הלקחים במעשיו של הבן, “זולל וסובא”, זולל בשר וסובא יין – “והנה זה כמו אפיקורוס, כי לא יבקש לחיות אלא כדי להתענג בכל מיני מאכל ומשתה”. כלומר, חברה נהנתנית, חברה שחרטה על דגלה את סיסמת “בא לי” ונלחמת למען זכות ההתבהמות ופורקן היצרים, היא חברה מידרדרת שסופה התרסקות וניוון.
אבל הבן אינו קרוי “זולל וסובא”, אלא “סורר ומורה”, “איננו שומע בקול אביו ובקול אימו, ויסרו אותו ולא ישמע אליהם”. הנֶהִיָה אחר תאוות ומדוחים טבעית היא, הן יצר לב האדם רע מנעוריו. (בראשית ח. כא’) אבל לשם כך קיימת מערכת חינוך, כדי ללמד לרסן ולשלוט, לבלום ולנווט. אבל כאשר הרסן נקרע, כאשר אין כבלי משמעת ואין ציות להורים ומורים, אזי אובדת כל תקוה, המדרון תלול והתהום פעורה.
“אני ראיתיו, וישבתי על קברו”. הן בעינינו רואים אנו תוצאות חינוך זה, שהכל מותר בו, שהמתירנות חוגגת בו, שהאלימות שולטת בו. חינוך, שתצלנה האוזניים לשמוע על הנעשה בין כתליו.

מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.

פוסטים נוספים באתר

לשם ה' | פרשת יהדות
לשם ה’

לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: (כי תצא כב. א’). מצווה אותנו התורה לא להתעלם כאשר אנו

קרא עוד »
איננו שומע בקול אביו ובקול אמו | פרשת יהדות
איננו שומע בקול אביו ובקול אמו

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: (כי תצא כא. יח’). בגמרא במסכת סנהדרין (עב.)

קרא עוד »
אין אפוטרופוס לעריות | פרשת יהדות
אין אפוטרופוס לעריות

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה: (כי תצא כא. י’) ולקחת לך לאשה. לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות