"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" פרשת משפטים
דרשו רבותינו (בגיטין דף פח:) "לפניהם – ולא לפני הדיוטות", כלומר, חל איסור לדון בבית דין שאינו דן על פי דיני התורה, ערכאה שלא דנה על פי דיני התורה נקראת "הדיוטות", ואסור לדון לפניהם. ולכן מי שיש לו דין ודברים על חבירו, צריך לתבוע אותו אך ורק בבית הדין שדן על פי דיני התורה, ובית הדין ישלחו התראות לבעל הדין הנתבע, ואם יסרב הנתבע להתדיין בפני בית הדין הרבני הריהו בגדר פושע, ובית הדין יוכלו לתת היתר לתובע לתבוע אותו בבית משפט אזרחי.
חשוב מאוד שלפני מהלך זה ילך התובע לתלמיד חכם ויברר אצלו אם באמת הצדק איתו, ורק אז יוכל לתבוע בערכאות אזרחיות.
תורתנו הקדושה נצחית היא, ולקחיה נצחיים. אין לנו לזוז כמלוא נימה מדיני התורה, למרות שפעמים במחשבה של האדם, חושב הוא שלא כך צריך להיות, בכל זאת מחויבים אנו לפסוק אך ורק על פי דיני התורה.
מעשה שהיה בעיר ברדיטשוב
הגאון רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סנגורם של ישראל היה אב בית הדין בעירו. ביום שהתמנה לאב בית הדין, הובא לפניו משפט קשה ביותר. וכך היה המעשה:
באותם הימים, היו כל הסוחרים מגיעים למשך שבוע אחד בשנה, לעיר "לייפציג", שם היה מתקיים "יריד" מכירות גדול. סוחרים מכל האזור הגיעו ליריד, חלקם הביאו את סחורתם ליריד כדי למכור אותן, ואחרים באו לקנות סחורות.
סוחר אחד יהודי שנסע ליריד, הביא עמו את כל כספו כדי להסתחר. בלכתו ביריד, מצא חנות אחד שבתוכה ישב יהודי ומכר יין. נכנס הסוחר לחנות, והנה הוא רואה ארבע מאות חביות של יין למכירה. שאל את בעל החנות, יש לך הכשר ליין? השיב לו, בודאי, והוציא לפניו תעודה מרבנים ידועים המעידים שהיין כשר. שאל הסוחר, כמה שווה היין? השיב לו בעל החנות סכום נמוך, מחיר זול. החליט הסוחר לקנות את כל הארבע מאות חביות של היין, ושילם עד הפרוטה האחרונה.
אולם אז נתקל בבעיה. היו לו עוד כמה עיסוקים ביריד, וכעת היה עליו לקחת עמו את הארבע מאות חביות לעצמו. והיכן ישים אותם? הרי הוא לא גר כאן! אך הנה היה לו ידיד שגר במקום, ולאותו ידיד היתה חצר רחבת ידיים. בא הסוחר לפני ידידו ואמר לו, ידידי, קניתי ארבע מאות חביות של יין, האם אוכל לאחסן אותן בחצרך למשך כמה ימים? הידיד השיב לו, כן, בשמחה רבה, תוכל להניחן כאן. ואמנם הסוחר הניח את כל החביות בחצר.
אולם אותו ידיד בעל החצר, היה אדם חולני. וכעבור יומיים נפטר בפתאומיות והשאיר בביתו יתומים קטנים. בית הדין, "מינה אפוטרופוס" שיהיה אחראי לדאוג לכל נכסי היתומים ולשלומם. כעבור כמה ימים, הגיע הסוחר לביתו של ידידו, וביקש לקחת עמו את החביות של היין. אמר לו האפוטרופוס, ידידך בעל החצר נפטר לבית עולמו. לכן, אם יש לך טענות כעת, לך לבית הקברות להשמיע את טענותיך! החביות של היתומים! מי אמר שאתה הפקדת אותן בידיו של אביהם? יתכן שאתה מכרת לו אותן והן שלו!
השיב הסוחר: הרי אני יכול להביא עדים שיעידו שאני בעצמי קניתי באותו יום את החביות.
השיב לו האפוטרופוס בתוקף: בסדר, אתה קנית, אבל מיד מכרת את זה לאביהם של היתומים!
הלכו לבית הדין אצל רבי לוי יצחק מברדיטשוב. הסוחר היה אדם ירא שמים, ובא וטען, אדוני הרב, כך וכך המעשה, ולא רוצים להחזיר לי את החביות! רבי לוי יצחק חקר ודרש הרבה, ובליבו, האמין שהסוחר מדבר אמת, אולם על פי דין תורה, אסור לקבל עדות שלא בפני בעל דין, והרי כאן, בעל הדין הוא אביהם של היתומים שנפטר, ואין כל אפשרות לסמוך על דבריו של הסוחר ולהחזיר לו את החביות. אמר רבי לוי יצחק לסוחר, תראה, מה אוכל לעשות לך? אסור לי לעשות שום דבר! התחיל הסוחר לבכות, הרי הכסף שהושקע ביין הוא כל הוני! אנא תעזרו לי! אך רבי לוי יצחק לא יכל לעשות דבר.
החליט רבי לוי יצחק להתענות, לצום יום אחד, ולהתחנן להקדוש ברוך הוא שיעזור לו. עשה תענית, והתחנן, ריבונו של עולם, תאיר את עיני! היום זהו היום הראשון שאני יושב בבית הדין, וכבר בא לפני דבר כזה, שאני אאלץ לפסוק בניגוד לצו מצפוני! אני מרגיש שהוא צודק, איך אוכל לפסוק נגדו? פתח רבי לוי יצחק את ההיכל ובכה לה' שיאירו את עיניו מן השמים.
בלילה, חלם רבי לוי יצחק חלום, בו אמרו לו, רבי לוי יצחק! אל יחר הדבר בעיניך! עליך לפסוק בדיוק כמו שכתוב בשלחן ערוך חושן משפט, אל תקבל עדות שלא בפני בעל דין! ובכל זאת נסביר לך מה שאירע. נכון, אתה חושב שהסוחר צודק, אבל באמת תדע, שזה הסוחר וכן בעל החצר, שניהם באו בגלגול לעולם הזה, כי בגלגול הקודם, היה בעל החצר חנווני, שהיתה לו מכולת, ואילו הסוחר היה קונה אצלו סחורות, ולא היה משלם לו, עד שבסופו של דבר בעל המכולת נאלץ לפשוט את הרגל בגלל הסוחר שלא שילם לו. ומרוב צערו, שלא היה לו מה לתת לילדיו לאכול, נפטר לבית עולמו. וכעת שבו אלה השניים לעולם הזה. והסוחר, שלא שילם עבור סחורות שהיו בשווי ארבע מאות חביות יין, יחזיר כעת את החביות, ומהם יתפרנסו היתומים של חבירו שסבלו כל כך בפעם הקודמת.
לכן, אמרו לו לרבי לוי יצחק, היתומים זוכים כאן בחביות כדת וכהלכה!
"אלוהים ניצב בעדת אל", השכינה שרויה עם הדיינים שיפסקו דין אמת לאמיתו! אשרי שומרי משפט! מי שהולך על פי השולחן ערוך, הקדוש ברוך הוא בעזרתו לפסוק דין אמת לאמיתו.