ויִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב: {פרשת תולדות כה – כז' כח'}
כל ענין היחס של יצחק אל עשו, הוא בגדר תעלומה, שאינה ניתנת להבנה במבט השטחי שלנו. גם אם נניח שלא ידע יצחק על מעלליו הרעים של עשו, דבר שבעצם לא מתקבל על הדעת, הלא כל אחד יוכל בנקל להבחין בהבדל הבולט כל כך שבין יעקב לעשו, זה יושב אוהלים, וזה איש שדה! אם כן מדוע העדיף יצחק את איש השדה על פני איש תם יושב אוהלים?
אצל יצחק נאמר ויאהב לשון עבר, ואצל רבקה אמר אוהבת לשון הווה. כי אהבת יצחק לעשיו לא היה מפני צדקתו כי גם יצחק ידע מרשעותו של עשיו. אך הכתוב בעצמו מודיע הטעם אשר ויאהב יצחק את עשיו משום כי ציד בפיו. ואהבה זו אינה קיימת לעולם כמאמר חז"ל כל אהבה התלויה בדבר סופה להיבטל. לכן לא היתה אהבתו שוה בכל הזמנים רק בעת שקיבל טובה ממנו והנאה מצידו. אבל אהבת רבקה ליעקב לא היתה תלויה בשום דבר רק מצד הטוב באשר הוא איש תם עוסק בתורה לכן היתה אהבה תמיד על מדריגה אחת.
כמו כן זה שרבקה אוהבת את יעקב בלשון הווה ומתמשך ואין שום נימוק לכך בפסוק כי אין צורך לנמק אהבת אם לבנה!
אך ממה שהפסוק מנמק את אהבת יצחק לעשיו כי ציד בפיו אומר דרשני!
יצחק שנאמר עליו ויהי האיש הולך וגדל עד כי גדל מאוד ויברכהו ה', יצחק שזבל פרדותיו היה יותר מכל זהבו של אבימלך, אם כן מה הנימוק שיצחק אוהב את עשיו כי ציד בפיו. כלום חסר בשר ליצחק?
צריך להבין כי ציד בפיו אין הכוונה לבשר! אלא רק תירוץ ואמתלה להרעיף אהבה על עשיו בנו שמביא לו ציד ומקיים בכך מצות כיבוד אב, ועל כך אין ויכוח שעשיו כיבד את אביו.
אבל זה נותן צידה לדרך ופתחון פה ליצחק לבוא אחר כך וללמד זכות עלינו בניו שכשנחטא וגם כשנסור מדרך הישר וגם כשיש מקום לקטרג על עם ישראל יוכל לבוא יצחק כי ציד בפיו ויאמר לקב"ה גם לי הי' בן רשע, עשיו שנאמר עליו, על חרבך תחיה וגם אז לא רחקתי אותו ואדרבה קרבתי אותו כרחם אב על בנו, אם כן גם אתה רבש"ע רחם על בניך כרחם אב על בנים.
בסיס איתן לתזה זו לפרשנות זו מצאנו במס' שבת פט: אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד {ישעיה סג-טז} כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם, בניך חטאו לי, אמר לפניו, רבש"ע ימחו על קדושת שמך. אמר, אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אמר ליה בניך חטאו, אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך.
אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק בניך חטאו לי, אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם {שמות ד-כב} בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם שבעים שנה? דל עשרין דלא ענשת עלייהו, פשו להו חמשין, דל כ"ה דלילותא, פשו להו כ"ה, דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא, אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך, ואת"ל כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך, פתחו ואמרו (כי) אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו, מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים {ישעיה סג-טז} אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך.
מילים מלאות רגש של יצחק אבינו. שהיה לו בן כעשיו, ולמרות היותו עשיו, עם כל מעלליו ומעשיו, לא הרחיקו אביו אלא אדרבה, קרבו ביותר, ויאהב יצחק את עשיו, למה? כי ציד בפיו, אהבה זו מעניקה את הכח ליצחק אבינו, את היכולת ללמד זכות עלינו בניו למשך הדורות כולם.
ויש להוסיף, שיצחק אהב את עשו, אבל גם את יעקב אהב, שנאמר בפסוק: ויאהב יצחק את עשו, את לרבות את יעקב. ורבקה אהבה את יעקב, וגם את עשו אהבה, שנאמר: ורבקה אוהבת את יעקב את לרבות את עשו.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
