אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: (תזריע יב, ב')
נסמכה פרשה זו לפרשת שמיני כיון שפרשת שמיני מסתיימת בפסוק: "להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל". ואמרו רבותינו (יומא לט.): עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" – אל תיקרי "ונטמאתם" אלא "ונטמטם". זאת עלינו לדעת כי המאכלות האסורות האמורות בפרשת שמיני מוליד עיפוש וכל מיני נגעים לעובר שבמעי אמו ולכן הזהירה התורה, בטרם אצורך בבטן, ובטרם ידעתיך, לדעת מה מותר באכילה ומה אסור, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, וכל זה כדי שיצא הוולד מלובן ומזורז לעבודת השם יתברך, ואם חלילה לא נזהרים אזי יצא העובר עם השפעת המאכלים שאכלה אמו שמטמטמים את הלב, ולמרות שפעמים רואים שהעובר חריף ופקח גדול, זאת לדעת כי כח זה מצד הרע הוא ומצד הסיטרא אחרא שמגולמת בדמותו ולא מצד הקדושה רחמנא לצלן, כי העובר אינו ניזון אלא ממה שאוכלת אמו.
אדם שמטמא עצמו במאכלות אסורות, נסתם מוחו ולבו וקליפות קשות אופפות את נשמתו, וגורם רעה לעצמו, אבל מי שזהיר שלא להתגאל ולא להטמא במאכלות אסורות, מוחו זך ונקי ופתוח להבנה וקליטה.
ולזה רמזה התורה: "להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל". חי'ה זו 'יולדת', היינו – יולדת שמבדילה באכילתה ואוכלת רק את המאכל אשר יאכל, היינו – המותר, ממילא נמשכת התוצאה שהוולד יהיה טהור.
מעשה נפלא
מעשה במשפחה, אשר גידלה את ילדיה על אדני התורה והיראה, וזכו שכל הבנים היו זרע קודש ברך ה', ומשמים חוננו בשכל טוב ובבהירות מחשבתית, וכך עלו במעלות התורה והיראה, לשמחת הוריהם המאושרים, אשר נתברכו במנה גדושה של נחת.
אך שמחה זו היתה מהולה בתוגה בסיבתו של אחד הבנים, שהיה נראה כאחד האחים, ובענייני העולם היה מוכשר עד למאד, ואף עלה על בני גילו, אך בכל מה שנוגע לתורה וקדושה היה בן זה לאכזבת המשפחה, שאף שכבר מלאו לו חמש עשרה שנה, היתה רמתו בתורה כבן שלוש, דבר שהפליא עד למאד, דבר זה הטריד מאד את הוריו, וככל שניסו להבין את כוחות נפשו של בנם היקר, לא עלה הדבר בידם, והדבר נשאר כחידה סתומה, וכספר החתום, ולא נשאר להם אלא לשפוך את לבם לפני בורא עולם, שיפתח את לבו של בנם לתורה ויראה.
וברצות ה' דרכם, זימן להם הקב"ה את הישועה בדרך מיוחדת. באותם ימים הזדמן לעירם הגאון המפורסם רבי עקיבא איגר זיע"א, וכמובן כל אנשי העיר הלכו להקביל את פניו, ובין הקהל נדחקה גם אימו של אותו בחור, כדי לנסות לפלס דרך לעבר מעונו של הצדיק, לאחר מאמצים עלה בידה להיכנס לצדיק ולחזות במראה פניו הקדושים, וכאן מצאה את המקום לשפוך את שיחה, ולתנות את צרת הבן, וביקשה עצה וברכה מהצדיק.
הגאון נענה לה, במלוא חופניים של ברכות, אך גם הפתיע אותה, וכך אמר: שמא קרה מקרה, בזמן כל שהוא, שהבן אכל מאכל האסור באכילה, דבר שמטמטם את לבו של אדם לכל מה שקשור לקדושה?
דבר זה נפל על האשה המסכנה כרעם ביום בהיר, והיא מאד הופתעה מכוון זה שהעלה הצדיק, אך ידעה צדקת זו שאם הצדיק אמר את מה שאמר אין הדבר לריק, ובודאי שיש דברים בגו. ולפני שנפרדה מהצדיק, התחננה בפניו לתת לה עצה שיכולה לעזור לבן להאיר עיניו בתורה, ועל כך ענה לה הצדיק, שיש עצה, והעצה היא שהבן ילמד תורה מתוך הדחק, דבר שיש בו תועלת מיוחדת להשגה בתורה.
כך חזרה לביתה כשהיא מדוכדכת עד לעומק נשמתה, שאיך יעלה על הדעת שבנה נכשל במאכל אסור, היא יודעת איך שהיא ובעלה מקפידים בהקפדה מלאה על כל החומרות השייכים לשולחנם הטהור, אך חזקו עליהם דברי הצדיק. וכך מצאו את עצמם שוברים את הראש, לנסות לזכור שמא הבן אכל במקום זר, אך גם כוון זה נפסל, ביודעם על הקפדתם שלא לתת לבניהם לאכול במקום אחר. ואז עלה בזכרונו של הבן זכרון עמום על מקרה שקרה לפני כעשר שנים, בהיותו כבן חמש שנים.
ומעשה שהיה כך היה:
בחזרו מהת"ת, בדרכו עבר על פתחו של מלון אחד, ואחד מהמחותנים הזמינו להיכנס פנימה, וכך אכל מרק עדשים עם מנת בשר, והוא גם נזכר שזה היה בחנוכה. דבר זה הדהים את הוריו, וזה פתח בפניהם פתח, לנסות לעלות על העקבות של אותה תעלומה שמלווה אותם זמן כה רב. ומיד ניגש האב למלאכה, לבדוק לראות מה היה באותה חתונה, והאם חלילה היה איזה מכשול של חוסר כשרות.
מיד פנה לבעל בית המלון הידוע בצדקתו ובכשרותו, ולאחר מאמצים עלה בידיהם לעלות על עקבות אותה חתונה שהתרחשה בחנוכה שלפני עשר שנים, וכך מצאו בפנקסים שהעלו אבק מרוב ימים, שבזמן זה היתה חתונתו של יקותיאל אלפרט.
עם מידע זה פנה האב חיש מהר לביתו של אותו יקותיאל אלפרט, כדי לברר האם היה משהו חריג אשר לא תאם את ההלכה! ואותו יקותיאל שלא הבין הרבה נענה וסיפר את הידוע לו, על מהלך החתונה, ולא שכח גם להזכיר בסיפורו גם מי היה השוחט של העופות באותה חתונה.
חיש קל רץ האב לעבר ביתו של השוחט שכבר פרש מעבודתו עקב זקנתו, ולאחר בירור נתגלתה האמת שראה אותו צדיק בעיניו הטהורות.
דבר ראשון קבע השוחט נחרצות ששחיטת העופות היתה על הצד הטוב ביותר "למהדרין מן המהדרין" אך שלבו נוקפו על דבר אחר, ועל זה הוא כבר עשה תשובה, על עובדה שלא היתה ידועה לו כשנתבקש לשחוט עופות לצורך אותה חתונה, וכך סיפר:
לאחר מעשה נודע לי כי אותו יקותיאל אלפרט היה נשוי, ולפני כשלושים שנה הוא התגרש מאשתו הראשונה, אך לאחר הגירושין נתעוררו ספיקות על אותו הגט, והגאון רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל פסל את הגט, אך אותו יקותיאל לא שעה ולא רצה לשמוע לפסקו של הרב, ואז הרב הוציא כנגדו חרם, ובנוסף לכך הוא גם אסר בחרם על השוחטים שלא יסכימו בשום אופן לשחוט לו עופות כשירצה להתחתן. ואני שגגתי בדבר, ושחטתי בחתונתו, וכל זה סיפר אותו השוחט עם צער וכאב על המכשלה שנפלה באמתחתו.
בסופו של דבר שמעו ההורים בקולו של הצדיק ושלחו את בנם אף שעדיין היה צעיר לעיה"ק ירושלים, ללמוד תורה מתוך הדחק. ואכן עצתו וברכתו של הצדיק עשתה פירות ואותו בחור נפתחו לו מעייני החכמה לתפארת הוריו. (ע"פ ספר "ירושלים של מעלה").
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה.
