ויהי ביום השמיני

{א} וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: ויקרא פרק-ט

רש"י: ויהי ביום השמיני. שמיני למלואים, הוא ר"ח ניסן, שהוקם המשכן בו ביום, ונטל י' עטרות השנויות בסדר עולם:

מה זה מילואים? למה קוראים לזה מילואים? אתם גם עושים מילואים? קיבלתי צו מילואים לשלושים יום

מילואים הכוונה, כיוון שמצפים מהחייל שביום פקודה הוא ימלא את תפקידו כראוי לכן הוא נקרא למילואים, להכשרה כדי שימלא את תפקידו כראוי בשעת הצורך

משה רבנו במשך שבעה ימים מלמד את אהרון אחיו איך להיות כהן גדול איך שוחטים את קרבן התמיד, קרבן החטאת. אחרי שבעה ימים של אימונים – מילואים, ויהי ביום השמיני אומר משה לאהרון  הכשרתי אותך אתה כעת כשיר למילוי תפקידך.

ישנם חיילים בצבא שלא יודעים לתפעל נשק! יש דבר כזה? לכן עושים מילואים מידי פעם כדי לרענן אותך, לרענן נהלים

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: ולזקני ישראל. אומר רש"י: להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה, ולא יאמרו מאליו נכנס: 

זו היתה הטעות של קרח. מה טען קרח? מה הולך פה בסבב המינויים הכל נהיה פה חמולות. משה מלך, אחיו כהונה גדולה, הילדים שלו סגני הכהן, הכל תפור פה! וואווי…… וואווי..

קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה, ולא יאמרו מאליו נכנס: 

ולמה זכה אהרון לקבל את המתנה הגדולה הזו להיות כהן גדול?

בגלל הנסיון הגדול של "וראך ושמח בלבו". כאשר הקב"ה אמר למשה להיות המנהיג ואהרון יהיה הסגן שלו. "ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים". ומשה סירב שמא תהיה קנאה.

מה יש דבר כזה קנאה בין אחים?

בספר בראשית כבר ראינו את השנאה בין קין והבל, ישמעאל ויצחק, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו.

עיקר הקנאה זה מהקרובים או מהרחוקים? מהקרובים!

ולכן סירב משה לקבל את הגדולה כדי למנוע קנאה.

הקב"ה הפציר בו במשך שבעה ימים בסנה ומשה מסרב עד שאמר לו הקב"ה אני בוחן לבות וכליות ויודע שאהרון אחיך צדיק, וראך ושמח בלבו.

אומרים חז"ל – בתום שבעת ימי המילואים… בכ"ג באדר …. מתחיל משה רבינו לעבוד במשכן, ונמצאים שם אהרון ובניו, ומסתכלים כיצד משה עובד… מגיע ראש חודש ניסן, אומר הקב"ה למשה "סיימת… בבקשה להעביר את העבודה, לאהרון ולבניו …".

למשה רבינו זה הפריע, ולכן הוא שאל את הקב"ה "למה ?"

אמר לו הקב"ה – שבעה ימים בסנה דיברתי איתך… גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ… דיברתי ודיברתי, ניסיתי להשפיע עליך שתיקח את העבודה, ולא לקחת! כשרציתי לא רצית, כעת שאתה רוצה אני לא רוצה.

וכנגד שבעת הימים הללו נתן הקב"ה למשה להיות כהן גדול שבעה ימים וביום השמיני אמר לו פשוט בגדיך והעבירם לאהרון אחיך. וזה יכפר לך על שבעת הימים בסנה שבקשתי ממך וסירבת ונתת לי לרוץ אחריך. זה לא מכובד שהקב"ה מבקש ומחזר אחר בן אנוש שבעת ימים והוא מסרב.  

שלמה המלך בשיר השירים אומר: "מי יתנך כאח לי.." על מי נאמר פסוק זה? על משה ואהרון.

איזה יופי זה לראות שהאח הקטן גדול יותר מהגדול והקטן מכבד את הגדול ומפרגנים זה לזה, אוהבים אחד את השני.

כשמשה משח את אהרון לכהן גדול, אומר לנו דוד המלך בתהילים {קל"ג} כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו.

שואל המדרש {ויקרא רבה, פרשה ג} – וְכִי שְׁנֵי זְקָנִים הָיוּ לְאַהֲרֹן וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הַזָּקָן זְקַן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אֶת הַשֶּׁמֶן יוֹרֵד עַל זְקַן אַהֲרֹן הָיָה שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ עַל זְקָנוֹ יָרָד. משה רבינו היה כל-כך שמח, שאהרון אחיו התמנה להיות כהן גדול !

עוד מביא המדרש – (תהלים קלג, א ג): הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים  שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ וגו' …

מתחילת הבריאה, שני אחים שיושבים ביחד, רק אקשן יש בניהם – קין הרג את הבל, אח"כ יש את ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב, יוסף והשבטים … כל הזמן מריבות… על מה טוב ועל מה נעים ?

אומר המדרש, שכל הפסוקים האלה, לא נדרשו אלא על משה ואהרון. אהרון ומשה, זה שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד הם אוהבים אחד את השני!

לכן אמר שלמה המלך: מי יתנך כאח לי! צריך לפרגן אחד לשני וביותר איש אל אחיו

אומר שלמה המלך במשלי יז: בְּכָל עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד למה יש אחים? אם אתה רואה אחיך נופל אתה שם בשביל להחזיק אותו. אם לא, אז למה נולדת?

חז"ל אומרים שאהרון שמח שמחה גדולה על מינויו של משה אחיו למלך, למנהיג.

כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָראֹשׁ, יוֹרֵד עַל הַזָּקָן

בגמרא (הוריות יב.) מובא מדרש שמסביר את נוכחותו התמידית של שמן המשחה על הנמשחים בו: "תָּנוּ רַבָּנָן  'כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָראֹשׁ, יוֹרֵד עַל הַזָּקָן, זְקַן אַהֲרֹן…'(תהלים קלג ב). כְּמִין שְׁתֵּי טִיפֵּי מַרְגָּלִיוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת בִּזְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.

הגמרא בברכות אומרת שמלך מסתפר בכל יום, כהן גדול פעם בשבוע, והדיוט פעם בשלושים יום.

אָמַר רַב פַּפָּא, תָּנָא, כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר (מסתפר) – עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת לוֹ בְּעִיקַר זְקָנוֹ" בשפם!. וזה פלא גדול, כיוון שאהרון הכהן היה צריך לטבול כמה וכמה פעמים והיה צריך לרחוץ את בשרו, ואיך לא נשטף שמן המשחה הזה ממנו? וצריך לומר ששמן המשחה הזה הוא כעין פך השמן שלא כלה בימי מתתיהו ובניו. פך קטן שלא כלה לעולם.

בהמשך הגמרא מובא "וְעַל דָּבָר זֶה הָיָה מֹשֶׁה דּוֹאֵג, אָמַר, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה". אולי הוא שפך יותר מדי שמן על אהרון ולכן הוא הצטברו עליו טיפות השמן. "יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה, 'כַּשֶׁמֶן הַטּוֹב… כְּטַל חֶרְמוֹן', מַה טַל חֶרְמוֹן – אֵין בּוֹ מְעִילָה, אַף שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁבִּזְקָן אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה. וַעֲדַיִן הָיָה אַהֲרֹן דּוֹאֵג, אָמַר, שֶׁמָּא מֹשֶׁה לֹא מָעַל (לפי שלא נהנה), אֲבָל אֲנִי מָעַלְתִּי (שנהניתי מריחו שלא פסק ומזוהרו לא הועם), יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, 'הִנֵּה מַה טּוֹב וּמָה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד'(תהלים קלג ג). מַה מֹשֶׁה לֹא מָעַל, אַף אַתָּה לֹא מָעַלְתָּ".

רואים איזה שכר יש למי שיודע לפרגן, למי שיש עין טובה.

כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם. היכן נמצאת הברכה? כאשר אדם שמח בשמחת האחר אז חיים עד העולם.

ישנם דברים שנראים בעיננו קטנים אבל בשמים כל דבר קטן הוא בעל ערך גדול ביותר. על הפסוק: וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם. כותב המדרש ילקוט שמעוני:  לִמְּדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה יְהֵא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּלֵב שָׂמֵחַ.

שֶׁאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ רְאוּבֵן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹתֵב אַחֲרָיו וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם, בִּכְתֵפָיו הָיָה טֹעֲנוֹ וּמוֹלִיכוֹ אֵצֶל אָבִיו. לא היה סופר את אחיו

אִלּוּ הָיָה אַהֲרֹן יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹתֵב עָלָיו (שמות ד, יד) "וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ" וְגוֹ' בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת הָיָה יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ.

כאשר הקב"ה ביקש את משה שיחליף את אהרון משה סירב, שמא תהיה קנאה ביניהם. לא רצה לפגוע באהרון אחיו.

אמר לו הקב"ה מעיד אני על אהרון, וראך ושמח בלבו. פיו ולבו שווים, הוא לא רק יאמר לך מהפה ולחוץ אלא אני מעיד עליו שישמח בלבו

אומר המדרש: אִלּוּ הָיָה אַהֲרֹן יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹתֵב עָלָיו (שמות ד, יד) "וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ" וְגוֹ' בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת הָיָה יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ.

אִלּוּ הָיָה בֹּעַז יוֹדֵעַ שֶׁכּוֹתֵב עָלָיו "וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר " עֶגְלוֹת פְּטוּמוֹת הָיָה מֵבִיא וּמַאֲכִילָה.

אמר בועז לרות, אם את צמאה יש כאן מים, ולקח כמה שיבולים והבהב אותם על האש ונתן לה לאכול. אם היה יודע בועז שהתפריט שהוא נותן לה יהיה כתוב בתנ"ך, עֶגְלוֹת פְּטוּמוֹת הָיָה מֵבִיא וּמַאֲכִילָה

מה מלמד אותנו מדרש זה?

אפילו הצדיקים הגדולים והקדושים דוגמת ראובן, אהרון הכהן, בועז שהיה ראש הסנהדרין וחי ארבע מאות שנה, שיודעים שהקב"ה משלם שכר טוב על כל מצווה שאדם עושה גם הם לא מדמיינים שהקב"ה יתייחס לכל מעשה אפילו קטן שבקטנים.

בהלווייתו של אהרון הכהן ליוו אותו שמונים אלף ילדים שכולם נקראו על שמו. אהרון הכהן אוהב שלום ורודף שלום, כמה בתים הציל מגירושין. זוגות אלו שהמשיכו את חיי הנישואין שלהם בזכות אהרון, עשו מערוף לכבודו של אהרון הכהן, הכרת הטוב, וקראו לילדים שנולדו להם על שמו.

אם היו שואלים את אהרון הכהן מה היה מפעל החיים שלך בעולם? היה אומר הייתי כהן גדול ארבעים שנה. השכנתי שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. אבל על הפסוק וראך ושמח בלבו ודאי שלא היה חושב על זה בכלל.

בועז היה ראש הסנהדרין חי ארבע מאות שנה, הרביץ תורה לאלפים ורבבות. אם היו שואלים את בועז ספר לנו על מפעל החיים שלך בעולם, וכי היה בועז מזכיר את שאמר לרות, אם את צמאה יש כאן מים, ולקח כמה שיבולים והבהב אותם על האש ונתן לה לאכול? ודאי שלא.

בא המדרש ללמד אותנו דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה יְהֵא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּלֵב שָׂמֵחַ.

כל מעשה אפילו הקטן ביותר שיהודי עושה ידע שעושה דברים גדולים ביותר לאין ערוך

אנחנו מברכים בכל בוקר ברכות השחר ואחת הברכות היא שעשה לי כל צרכי ומברכים אותה בשם ומלכות. אם היינו מתבוננים במשמעות הברכה שאנו מוציאים מפינו היינו הכי שמחים בעולם. מה שקיבלת מה' יתברך זה הכי טוב בשבילך. פחות מיזה לא טוב בשבילך ויותר מיזה גם לא טוב בשבילך. הקב"ה נותן לך בדיוק מה שטוב עבורך. שעשה לי כל צרכי.

עבודת ה' שלנו צריכה להיות בכלים שקיבלנו מה' יתברך. אדם שמסתכל על אחרים מתחיל לעשות השוואה בינו לבין האחר. והשוואה שווה יאוש, עצבות ודיכאון.

היום אנשים בנויים ממכלול אנשים שהם מנסים לחקות אותם והם לא הם, הם לא עצמם.

אם אני הוא אני ואתה הוא אתה. אז אני הוא אני ואתה הוא אתה. אבל אם אני הוא אתה ואתה הוא אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. (תחזור על הדברים שלמה בבקשה) [אז מה אני? מי אני?] [מגיע לך להדליק את המשואה!]

{ב} וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְהוָֹה:

(רש"י) קח לך עגל. להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה:

מהיכן למד רש"י שהקב"ה כיפר לו על מעשה העגל? אומר השפתי חכמים: ממה שכתוב קח לך די היה לומר קח עגל, מה זה לך? הקיחה היא לך כלומר לטובתך היא להודיע שמחל לו על עוון העגל

ועל פי המדרש בויקרא רבה (י, ג.), וירא אהרון: דברים הרבה ראה אהרן, ראה את חור בן אחותו מרים שהיה מוכיחם והרגוהו.

כשהערב רב בקשו לעשות להם אלוהים אחרים, עמד חור בנה של מרים שהיה נביא והוכיח אותם, מחה בהם ואמר חלילה לעשות זאת, זה עבודה זרה ממש, ועל זה נאמר 'יהרג ואל יעבור' ולא אפשר להם לעשות את העגל. עמדו והרגו אותו. ראה אהרון את חור מתבוסס בדמו חשש שמא גם אותו יהרגו, אמר אהרון לחור אני גם יכול למסור את נפשי כמוך ואתה ואני נהיה יחד בגן עדן ומה יהיה עם מחנה ישראל? הרגו נביא וכהן גדול ביום אחד, לא תהיה להם תקומה! אמר אהרון אני מוכן לקחת את הלהבות אלי

ויאמר משה אל אהרון מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה.

את העגל אשר עשה אהרון.

היה אסור לאהרון לחשבן את החשבונות האלה. אם כן היתה כאן טעות של אהרון במחשבה, לכן אמר לו ה' יתברך קח עגל לחטאת ואייל לעולה מה על מה בא קרבן עולה? על הרהורי הלב, המחשבה.

אם אדם רק חשב ללכת לעבוד עבודה זרה, הוא לא הלך, רק חשב. צריך להביא קרבן עולה כי זה הרהורי הלב.

ולכאורה מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אם כן מדוע צריך קרבן עולה על הרהורי הלב והלא לא עשה מעשה עבירה?

הגמרא בקידושין מ ע"ב אומרת כל זה נכון לגבי כל עבירה מלבד עבודה זרה. כמו שכתוב בנביא (ירמיהו ו פסוק ט') שִׁמְעִי הָאָרֶץ הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ בָהּ. עם ישראל בעבודה זרה ישלמו אפילו על מחשבה בלבד.

המעשה עם צלפחד

היה בתורה סיפור על אדם שחילל שבת מתוך מחשבה וכוונה טובה אבל טעה טעות חמורה. מי הוא זה? מקושש! לא נזכיר את שמו כי יש מחלוקת בגמרא מי הוא זה היה.

רבי עקיבא אומר מקושש זה צלפחד. אמר רבי אליעזר לרבי עקיבא לא טוב אתה אומר. בין כך ובין כך אתה לוקה. כי מי אמר שזה צלפחד, לא כתוב בתורה מי הוא זה. ואם זה באמת צלפחד, הקב"ה הסתירו ואתה מגלה אותו? אוי לך רבי עקיבא שבין כך ובין כך אתה לוקה. אם זה לא הוא הוצאת עליו לעז. ואם זה הוא הקב"ה הסתיר אותו ואתה מגלה אותו?

כמה זהירות צריך בלשון! כמה היה רבי אליעזר הגדול ירא שמים ונזהר בלשונו.

משה רבנו אמר בתורה מחלל שבת חייב מיתה. המקושש יצא מהשיעור ושמע שיש בעם ישראל שאמרו אההה, משה רבנו מגזים, מה חשבתם מי שיחלל את השבת יהרגו אותו, סתם הכל דיבורים. רצה המקושש להראות לעם ישראל שמשה אמת ותורתו אמת, הלך עשה מלאכה בשבת בפני שני עדים שהתרו בו ששבת היום. אמר להם יודע אני ששבת היום. וכל מטרתו היתה שיסקלו אותו בכדי שכולם יראו שמחלל שבת חייב מיתה.

כוונתו היתה טהורה לשם שמים, שעם ישראל יראו שמשה אמת ותורתו אמת ומחלל שבת מות יומת. ובכל זאת נענש

הגמרא במסכת שבת ד אומרת: לא אומרים לאדם חטא(תעשה חטא) בכדי שיזכה חברך. לכן אומר האר"י הקדוש שהמקושש חזר בגלגול של רבי יהודה ברבי אלעאי שהגמרא בשבת קנ מספרת עליו, מעשה בחסיד אחד שראה בשבת פרצה בכרם שלו. אמר אההה, מכאן נכנסים כל מיני נמיות ושועלים קטנים מחבלים כרמים. וחשב בלבו שיתקן את הפרצה למחרת ביום ראשון.

האם זה מותר? מותר להרהר בזה בשבת?

כתוב בהלכה שמדרך חסידות כדאי שאפילו לא להרהר כדי שכל עיסוקיך ומחשבותיך יהיו אך ורק בשבת. אבל מעיקר הדין רק דיבור חול אסור בשבת שנאמר: אם תשיב משבת רגליך ממצוא חפציך ודבר דבר. דבר, דבר, דיבורים אסור אבל מחשבה לא אסור.

ולא לדבר דברי חול בשבת זה נסיון גדול ביותר. יושבים בסעודת שבת בין המפרום לחריימי וכל אחד מספר את סיפורו, ואולי אתה מכיר איזה בעל מקצוע טוב בשבילי וואווי וואוווי…. בשבת רק דברי תורה, לשבת עם הילדים לשנן איתם פרשת שבוע, מאמרי חז"ל, סיפורי צדיקים, משנה וגמרא. קצת תהילים עם האשה. בשביל זה ניתנה לנו השבת לשכוח מענייני החול. אתה מדבר על ענייני חול אתה נזכר שאתה חייב פה חייב שם כל המצב רוח הולך לך.

לכן יש סגולה גדולה וחשובה לא לפתוח דואר ביום שישי. אתה פותח דואר אתה רואה את חשבון החשמל, או מכתב זימון למס הכנסה ביום שני, הלך החריימי והלך הקוס קוס והלך המפרום. מי פותח דואר ביום שישי?

אומר האר"י הקדוש. המקושש חזר בגלגול ברבי יהודה ברבי אלעאי, ורבי יהודה הרהר בשבת לתקן את הפרצה. אמר אוי לי שהרהרתי על כך בשבת. אני מקבל עלי שלא לתקן פרצה זו לעולם!

 אומר האר"י הקדוש בזה הוא תיקן את הטעות של המקושש. כי המקושש חשב שמה שהוא עושה זה לשם שמים וזה לא היה טוב. וכאן הוא תיקן את המחשבה.

רבנו האר"י טוען שרבי עקיבא צודק שהמקושש היה צלפחד, כי כתוב בגמרא בשבת קנ שלמחרת צמח צלף אחד בפרצה שהיתה בכרם של רבי יהודה ואטם את הפרצה. אומר האר"י הקדוש, צלף אחד זה אותיות צלפחד.

האם יש שליטה על המחשבה?

סוף מעשה במחשבה תחילה. אם אתה לא עוצר זאת במחשבה זה מגיע לדיבור ומדיבור למעשה. הצדיקים הגדולים עוצרים את העברה כבר בשלב הראשון של המחשבה. לדבר על זה חלילה זה לא הרמה שלי כ"ש לעשות.

אבל אם אתה אומר במה אני חוטא כאשר אני חושב? מה אסור לדמיין, לפנטז? מה עשיתי? כעת נבין שקרבן עולה מביאים על הרהורי הלב. משום שאם לא תבלום את המחשבה אתה תגיע לדבר על זה ומשם הדרך קרובה לעשות מעשה.

אם מישהו מאיים עוצרים אותו או לא? ודאי שכן. אבל הוא לא עשה כלום רק איים? הוא אומר רק דיברתי! מילים מחסלות! מי שמאיים הוא קרוב לבצע! אדם נמצא היכן שהוא מדבר, אין אדם מדבר אלא מהרהורי לבו!

 {כב}  וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת (ידו) יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים:

{כג}  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָֹה אֶל כָּל הָעָם:

רש"י: ויבא משה ואהרן וגו'. למה נכנסו?

דבר אחר כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים, ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואומר, יודע אני שכעס הקב"ה עלי, ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל, אמר לו למשה משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי, מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל: ויצאו ויברכו את העם. אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו (תהלים צ, יז.), (ר) יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. לפי שכל ז' ימי המילואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו, ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה, משה רבינו כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל, לכך אמר זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם, ותדעו שהמקום בחר בו: (רש"י)

לכן טוב כאשר אדם בא לחתונה חוץ מלאכול וליהנות, צריך אחר החופה לגשת לחתן ולברך אותו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. זה ברכה יותר טובה משיק אבל הברכה לא פוטרת מנתינת שיק. שיק זה ממידת חסידות? לא1 צריך לעזור לחתן ולכלה. יש שנותנים את מחיר המנה ויש שמוסיפים מתחשבים שיש תזמורת, צלמים, עיצוב, כיסא כלה ועוד הוצאות נלוות

{כד} וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם:

זכו ששכינה שרתה עליהם וזאת משום שעשו תשובה

ויקרא פרק-י {א}  וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָֹה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:

למה זה נקרא אש זרה? נדב ואביהוא היו אנשים גדולים אז מה זה אש זרה?

יש יסוד מוסרי גדול ביהדות. לא כל יוזמה ברוכה, אל תעשה דברים שבעל הבית לא ביקש. הם התאוו כל כך להגיע לדרגת אהרון אביהם עד שעשו דברים שלא היו צריכים לעשותם. אצה להם הדרך.

גם בדורנו רואים כל מיני צעירים שאצה להם הדרך, לאט לאט כל אחד מגיע זמנו. יש כאלה צעירים למדו תורה ובאמת הגיעו לדרגות גבוהות ואז הם מגלים שיש אנשים גדולים מבוגרים ואותם צעירים קמים וחולקים על הזקנים. יש דברים כאלה? התורה לא קורא לזה קטורת אלא אש זרה!

{ב} וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָֹה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָֹה:

רש"י: ותצא אש. רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. אם יש לך ספק בהלכה תשאל, מה אתה הולך ומורה הוראה בפני הרב?

אדם ששואל לא נכשל. בא בחור שרק התחיל חזרה בתשובה ושאל. כבוד הרב אני רוצה לקנות כובע. אמרתי לו נשמה טהורה אני אוהב אותך אל תקנה עכשיו עוד לא הגיע הזמן. אתה יודע בצבא כמה טירונות צריך לעשות כדי לקבל כומתה, סיכה, תמתין עוד קצת תשתפשף קצת ואחר כך ב"ה תקנה שטריימל. אתה רואה בחורים צעירים רק מתחילים כבר קונה חליפה ארוכה כמו של אב בית דין, שם המבורג וזקן ארוך עם שפם מנופח יה רבי מאיר… לא עוברים כמה חודשים ה' ירחם הוא חוזר לקוצים, ומעביר את הזקן לאחור. למה? כי מי נתן לו את העצות האלה? יצר הרע! אל תלך מהר, אל תרוץ נשמה.

זה אומר רבי אליעזר. לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן.

{ג} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:

משה רבנו מנחם את אהרון ואומר לו:

רש"י:  הוא אשר דבר וגו'. היכן דבר, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט, מג.), אל תקרי בכבודי אלא במכובדי (זבחים קטו:). אמר משה לאהרן, אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (ת"כ פרשתא א, כג. ויקרא רבה יב, ב.):

האם משה דיבר דברי אמת או דברים כדי לנחם את אהרון, עשה לו מסג'. וכי הם באמת גדולים ממשה? אז מה כתוב כאן?

משה רבנו הוא כולו אמת. משה אמת ותורתו אמת. אז איך אמר דברים כאלה, גדולים ממני וממך, למה התכוון המשורר?

משה אומר לאהרון אנחנו עם כל הכבוד לנו אנחנו היום בגיל 80 83 נדב ואביהוא עדיין לא בני 18 אנחנו בגיל שלהם לא הגענו לדרגה שלהם. אז הם גדולים ממני וממך.

נכון שהם לא הגיעו לדרגה שלנו אבל תראה בגיל שלהם הם כבר הגיעו למשבצת של בקרובי אקדש!

הגמרא בסנהדרין נב אומרת למה מתו נדב ואביהו? שהיו הולכים אחרי משה ואהרון והיו אומרים מתי ימותו זקנים אלו וננהיג אני ואתה את הדור. יצאה בת קול ואמרה, חייכם נראה מי קובר את מי?

איך הגמרא בסנהדרין מסתדרת עם הרש"י הזה של ובקרובי אקדש?

כנראה שיש לנו חסרון במושג. כי אם אתה לא משיג את המושג אז החיסרון לא במושג אלא במשיג שאינו משיג את המושג. כי המושג הוא מושג בפני עצמו

נדב ואביהוא לא חיפשו שילטון, הם פשוט ראו כמה עם ישראל מצער את משה רבנו ומשה רבנו מלא רחמים על עם ישראל, ואהרון אוהב שלום ורודף שלום והיו מנהיגים את העם בצורה שלא נראתה להם. נותנים יותר מדי חבל לעם הזה. אמרו מתי ימותו זקנים אלו ואנו נתפוס את השלטון ונראה לעם הזה מה זה? נבא להם עם מבוטות!

אם זו היתה כוונתם אז למה מתו? אומר מר"ן: המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה. כי משה ואהרון למדו הנהגה זו מבורא עולם. הקב"ה ברא את העולם ומנהיג אותו בי"ג מידות של רחמים. ומנהיג קטן צריך ללמוד ממנהיג גדול.

כל אחד מאיתנו הוא מנהיג של האוניה שלו, של הבית שלו. ולכן חייבים להנהיג את האוניה בי"ג מידות של רחמים אל רחום וחנון…

חשבו נדב ואביהוא אנחנו נעשה פה סדר חדש, שינוי, ממשלת שינוי וריפוי, זו באמת ממשלת שינוי וחולי לא ריפוי. כל המשנה ידיו על התחתונה

 אנחנו דור שלא יחזור:

• דור שהלך וחזר לבית ספר ברגל…
• דור שהסתפק בכריך עם שוקולד "שחר"…
• דור שאם המורה היה שולח אותו להביא גיר מהמזכירות, התנפח וכאילו הוא שליח של האו"ם.
• דור שלמד לבד והשקיע, כי למי היה תקציב למורה פרטי….
• דור שעמד על יד הלוח וכתב בגאווה… אל מול כל הכיתה.
• דור שלא נכנס לבית הספר עם ניידים…
• דור שניהל וכתב ביומנים…
• דור שעשה את שיעורי הבית לבד, ההורים לא הקריאו לנו…
• דור שהתבייש לשבת באוטובוס ליד מבוגר שעמד….
• דור שנישק את הלחם אחרי שהרים אותו מהרצפה…
• דור שצחק המון עם האחים שלו בשקט לפני שינה, שההורים לא ישמעו אותנו ערים…
• דור שכיבד את ההורים, המורים, השוטרים, והשכנים..
• דור שיצא לטיול שנתי באוטובוס "טייגר" וישן בשטח עם שק שינה..
• דור ששיחק מחבואים, תופסת, גוגואים, פוגים, גולות, קלאס, חמש אבנים…
• דור שבדרך חזרה מביה"ס שתה מים מהממטרות והוריד לחבר מהבית מים בשקית.
• דור שאהב את מה שבנמצא, וגם הסתפק בזה…

אנחנו דור שלצערי לא יחזור…