וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם: (ויקרא כא. ח')
קדוש יהיה לך. נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר, ולברך ראשון בסעודה (ת"כ): (רש"י)
בפשט הפסוק נראה כי בא ללמדנו לנהוג בכהנים כיאות למשרתי האל, המקריבים את לחם אלהיהם. אך מעבר לכך טמון בפסוק זה לימוד עמוק יותר, גם עבורנו, בדורנו אנו.
לשבט הכהנים מעמד מיוחד על פי התורה, ולמעמד זה שני פנים שלכאורה סותרים זה את זה. מצד אחד, הכהנים הם העילית שבאומה, הם נבחרו לקשר בין עם ישראל לאבינו שבשמים, לעשות את מלאכת הקודש ולשמש לפני הקב"ה, מה שאסור ליהודי שאינו כהן, גם אם הוא קדוש וצדיק. כמו כן הכהנים נקראים על פי התורה "קדושים", "קדושים יהיו לאלוקיהם…" הם מורי הדרך "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע".
מאידך, לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן: וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: (דברים יח. א' – ב') לא העניקה להם התורה כל אמצעי קיום. הם לא קיבלו חלק ונחלה בארץ, וכל פרנסתם וקיומם תלויים בחסדיהם של עם ישראל, במתנות הכהונה שהם אמורים לקבל מידי העם ה"פשוטים".
לכשנתבונן מבחינה שיכלית, מצב זה עלול להביא את העם לזלזל בכהנים ולא לקבל את מרותו, שכן 'בעל המאה בעל הדעה' ואפשר שבעל כרחו ירגיש האדם הפשוט מעמך ישראל המפרנס את הכהן מהונו הרגשה של עליונות, כמו שהגדירו זאת חז"ל: "נהנה ממנו – נחשב לו ככלי זכוכית"… אם כן כיצד מתיישבים להם הדברים?
כדי למנוע עיוות זה, ראשית עלינו להחדיר לתודעתנו כי זה שאנו נותנים לכהן את המתנות כהונה, לא מאתנו הוא מקבל זאת, אלא מידיו של הקב"ה.
למה הדבר דומה?
משל למה הדבר דומה? לאדם שמשלם את חובו לבנק, והתשלום מתבצע על ידי פקיד הבנק, הרי ברור הדבר שגם אם בפועל משלם החייב את החוב לפקיד, התשלום נועד עבור הבנק ולא בשביל הפקיד. הרי שרק למראית עין נראה כאילו שהפקיד מקבל תשלום, אך בפועל הולך התשלום לבנק.
כך גם הכהנים – הם הרי 'שלוחי דרחמנא', ובאמת מגיע להם שכרם מהקדוש ברוך הוא בעצמו. "כהנים משולחן גבוה קזכו". פרנסתם אינה מוטלת עלינו, אלא על הקדוש ברוך הוא, את מתנות הכהונה שאנו נותנים להם, הרי כאילו להקדוש ברוך הוא אנו נותנים, והוא זה המפרנס את הכהנים.
אם כך פני הדברים, כלום יש מקום למחשבה או להרגשה ש"אני המפרנס והתומך בכהן", אין זו אלא אחיזת עינים! הכהן לא עובד אצלך, ואתה לא חייב לו כלום!
אלא שהקדוש ברוך הוא ציווה, "וקדשתו", מדוע? "כי את לחם אלהיך הוא מקריב".
"קדוש יהיה לך" – מדוע? "כי קדוש אני ה' מקדשכם"!
אל תכבד אותו בגלל מה שהוא- אומר הקדוש ברוך הוא – אלא תכבד אותו בגללי, כי הוא מקריב את לחם אלוקיך! "קדוש יהיה לך", לא בשל תכונותיו האישיות ולא בשל מעלותיו, אלא משום שהוא נציגו של הקדוש ברוך הוא ובא בשליחותו. משום ש"אני ה' מקדשכם" עליך לכבדו.
אם כן להקדוש ברוך הוא אתה חייב, ולו אתה נותן!
וכבר אמר התנא באבות: (פרקי אבות ג' משנה ז') רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוּתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלָּךְ שֶׁלּוֹ.
אומרים אנו בכל בוקר בשבח "ויברך דוד" לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמיים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כוח וגבורה לגדל ולחזק לכל.
דוד המלך ע"ה שאסף אוצרות כסף וזהב כחול אשר על שפת הים עד כי אין מספר ידע שהכל שייך להקב"ה ישתבח שמו. העושר והכבוד, ה' משפיל ומרים, מוריד שאול ויעל מעשיר ומעני, ממית ומחיה, מחליש ומרפא, ואין עוד מלבדו.
מסופר על אדם אחד שעבר בבית החיים והיה צועק שקרנים. רמאים. לפליאתם ולתמהונם של האנשים שהיו שם הסביר:
פלוני זה אמר לי יש לי מפעלים ועסקים ופועלים. והנה הוא שוכב כאן דומם כאבן שאין לה הופכין.
אלמוני התפאר לפני שיש לו נכסים, נכסי דניידי ודלא ניידי, והנה הוא נח על משכבו… א"כ מה יתאונן אדם חי?? הרי הכל רק ממנו יתברך כפיקדון ביד האדם והכל בערבון מוגבל ביותר.
משל למה הדבר דומה? לפקיד או גזבר שהולך להפקיד בבנק את הפדיון היומי של המפעל שבו הוא עובד, האם נטעה לחשוב שהכסף שלו?? הכסף בחזקתו עד שיפקידנו בבנק.
הנמשל: כל אשר הקב"ה נותן לאדם: כסף, פרנסה, בנים, חכמה, בינה ודעת, הכל פיקדון בידו. ועל הכל עתיד ליתן דין וחשבון איך נהג ואיך השתמש בכל אלו. לכן אומר לנו התנא הקדוש דע לך שהכל שלו יתברך, והפקיד בידך להשתמש בהם בתבונה ובהשכל לטוב לך בזה ובבא.
סיפוק בעת מצוות צדקה
שום מה יש תחושת סיפוק לאדם כאשר נותן הוא צדקה לעני או מעניק תרומה לארגון חסד כל שהוא, שהנה זכה והעניק לאחרים מרכושו, וכך גם אחרים נהנים משלו. ואם במקרה מדובר באדם שעינו צרה, הוא אף ייתן כמי שכפאו שד, תוך כדי שיהרהר בליבו: 'באותו סכום יכולתי לקנות, להשקיע, לרכוש וכדו".
על כך בא רבי אלעזר איש ברתותא ואומר: שתי המחשבות הללו אינן נכונות: "תן לו משלו" – כאשר אתה נותן צדקה, עליך לדעת, כי לא משל עצמך אתה נותן אלא משל הקב"ה. העני לא נהנה מכספך שלך, ולבטח אל לך להצטער שאחרים נהנים משלך, שכן לא משלך הם נהנים, אלא משל הבורא יתברך. כל אשר לך, שייך, למעשה, לקדוש ברוך הוא.
אומר על כך 'הנביא חגי' בשם ה' יתברך (חגי ב. ח'): "לי הכסף ולי הזהב, נאם ה'". הכל הכל שייך לבורא יתברך שהוא אדון הכל. ברצונו הוא נתן לך את הרכוש, וברצונו ייקחנו ממך, ויתנהו לרעך הטוב ממך.
וכן אמר 'שלמה המלך' ע"ה (משלי ג. ט'): "כבד את ה' מהונך" – על כך דרשו חז"ל (תנחומא "ראה" פי' י"ג): "מהונך – ממה שחוננך". ומוסיפים על כך חז"ל (פסיקתא פרשת "עשר תעשר"): "אמר הקב"ה: לא אמרתי לך כבדני משלך – אלא כבדני משלי".
עוד אומר הקב"ה (איוב מ"א ג'): "מי הקדימני – ואשלם?" – הלא כל מה שיכול האדם לקיים את המצוות, הוא בזכות זה שנתתי לו "כח לעשות חיל".
על כן כמה יש לו לאדם להכיר תודה וברכה לבורא יתברך, ולחוש שמחה גדולה, על כך שמלך מלכי המלכים השפיע עליו שפע וברכה, ומינה אותו לתפקיד "שר האוצר" שלו, המחלק משלו לאחרים!
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה בספרו אור דוד.
