צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: (פרשת צו ו. ב').
"אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות". (רש"י).
כיון שהמצווה נועדה לדורות, (קרבן עולה) הרי היא צריכה זירוז, לבל תתישן אלא תהא נעשית תמיד מתוך התלהבות והתחדשות, שטבע הבריות, דבר החוזר חלילה, סופו שנעשה דבר שבשגרה, ונעשה כמצוות אנשים מלומדה, וכל חביבותו הולכת ומתמעטת. לפיכך אומרים אנו בתפילת שחרית, "אשרינו מה טוב חלקנו… ואומרים בכל יום פעמיים באהבה". אשרנו וטוב חלקנו בזה, שאם כי אנו אומרים "שמע ישראל" פעמיים בכל יום, בכל זאת הרינו אומרים זאת "באהבה", מתוך התלהבות, רעננות והתחדשות תמידית.
וכל זה נאמר בדור שניתנה בו התורה והמצוות, קל וחומר לדורות הבאים כשהמצוות כבר נעשות ומתקיימות זמן רב וממילא חסר בהתחדשות שהייתה בזמן הציווי הראשון, לכן צריך זירוז מיוחד ולכל הדורות הבאים.
מסופר על החפץ חיים
שהגיע פעם אחת לעיר לידא. כאשר התאספו אנשי העיר לשמוע את דבריו, סיפר: פעם נכנסתי בעיר מגורי ראדין למקווה, והמים היו קרים. שאלתי את בעל בית המרחץ מדוע המים כל כך קרים? והוא ענה לי: רבי, את כל המים שהיו בדוד החם שפכתי למקווה. ניגשתי אל הדוד החם ומיששתי אותו, ונוכחתי לדעת שהדוד של המים החמים פושר. עכשיו הבנתי מדוע המים הפושרים ששפכו ממנו לתוך המקווה לא הצליחו לחמם את מי המקווה הקרים, כי מים פושרים אין בכוחם לחמם מים קרים. פניתי אל בעל המרחץ והסברתי לו: שבשביל לחמם את מי המקווה הקרים צריך שהמים ששופכים מהדוד החם יהיו רותחים, ורק באופן זה יתחממו המים הקרים שבמקווה. "עת צרה ליעקב" – פנה החפץ חיים לקהל בלהט, ואמר: הרבה מאחינו פרשו מדרך התורה והקור והקיפאון מהתורה והמצוות השתלטו על דרך חייהם. מוטל עלינו לנסות ולהצילם, לנסות ולקרבם ולחמם את ליבם בחומה של היהדות. ובאיזה דרך נצליח??? רק כאשר נהיה אנחנו מים חמים ולוהטים באש של קדושה וטהרה, ורק כאשר ליבנו יהיה ער לכל דבר שבקדושה, אז נוכל להעביר חום זה גם לליבותיהם של אחינו הטועים, ולחמם את לבם ולקרבו לאבינו שבשמים.
מאת: הרב דוד הכהן – גן יבנה
