בספר בראשית אנו קוראים על הערים סדום ועמורה, שתי ערים הממוקמות בכיכר הירדן בסמוך לים המלח. תושביהם ניהלו אורח חיים מושחת ביותר, ובעקבות כך הקב"ה שלח מלאכים שיהפכו אותן על כל יושביהם. אחד מתושבי סדום היה לוט, אחיינו של אברהם אבינו. בערב לפני הפיכת סדום ועמורה, נשלחו מלאכים בכדי להציל את לוט ומשפחתו.
מחוץ לעיר, המלאכים הורו ללוט ומשפחתו להימלט על נפשם, כאשר הוראתם המפורשת הייתה להימלט מבלי להביט לאחור. בהסכמת המלאכים, לוט ובנותיו ברחו לכיוון העיר צוער, וכך ניצלו חייהם.
אשת לוט מביטה לאחור
כאשר לוט ומשפחתו ברחו מהעיר סדום, נאמר להם באופן מפורש שלא לפנות לאחוריהם ולהביט בהפיכת סדום כמו שנאמר (בראשית יט' יז') 'אל תביט אחריך וגו', אך אשת לוט כן הביטה לאחור ונענשה על כך ונהייתה לנציב מלח (שם כו'): 'וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח'. כאשר קוראים את הפסוקים, לא בדיוק ברור מהי הסיבה שבגללה נאסר על לוט ומשפחתו להביט לאחור, ומה גרם לאשתו של לוט לא לציית לאזהרה זו.
מדרשי חז"ל ומפרשי התורה ניסו להסביר את ההוראה הזו, בכך שבאזהרת המלאכים שלא להביט אחורה טמונה דרישה להתנתק רגשית מהרכוש והנכסים שהשאירו מאחור. אשת לוט לא שעתה לאזהרה, ותוך כדי הבריחה מתוך ההפיכה המשיכה לדאוג לרכושה ולנכסיה.
מדוע אשת לוט נענשה דווקא במלח?
המדרש בבראשית רבה, פרשת וירא כותב: "ר' יצחק אמר שחטאה במלח, באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה הולכת אל כל שכינותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר על כן ותהי נציב מלח.
ובמדרש אגדה איתא, ותהי נציב מלח. לפי שחטאה במלח, כיצד שבאותה הלילה שבאו המלאכים לביתו של לוט, הלכה היא אצל שכניה בעלילה לשאול מלח, אמרו לה שכניה ולמה את צריכה מלח, וכי אין יודעת שהיית חסרה מלח לילך ליקח מלח מבעוד יום, אמרה להם אין אנו צריכין מלח, אלא שבאו לנו אורחים, ולכך ידעו אנשי סדום במלאכים שבאו בביתו של לוט".
בדומה ליתר אנשי סדום, גם אשתו של לוט לא הייתה מעוניינת שמשהו מרכושה וממונה יחסר לטובת הזולת, גם לא דבר קטנטן כמו מלח. היא הייתה מושחתת במידותיה, וכאשר לוט אירח את המלאכים בביתם, וביקש ממנה להביא לו מעט מלח, במקום להקשיב לו, היא התחכמה וניצלה את בקשתו כדי לספר לתושבי העיר על "החטא" החמור שביצע בעלה. הלכה לשכנותיה וביקשה מלח "עבור האורחים". כאשר השכנים שמעו שיש אורחים בביתם, התקבצו כולם להתעלל ולפגוע בהם.
אשת לוט לא עמדה בניסיון
רק בזכות היותה אשתו של לוט, אחיין אברהם אבינו, קיבלה גם היא את הזכות להינצל. אך היה תנאי חשוב: שתגמל מהרכושניות הקיצונית של אנשי סדום. לכן, ציוו אותה המלאכים לוותר על הרכוש והנכסים שנשארו בתקופת ההפיכה, ואם תצליח לעמוד בניסיון תזכה להינצל. למרבה הצער, גם תוך כדי ההמולה והחורבן, כשכל העיר מושמדת, המשיכה אשת לוט לנהוג בדרך הרעה של אנשי סדום ולא הפסיקה להצטער על אבדן רכושה.
לכן, נענשה אשת לוח במלח, מידה כנגד מידה: זו שחשבה שתשמר את הממון שלה בכל מחיר מבלי להתחשב באחרים, סופה שהפכה לגוש מלח ונעשתה כל כולה חומר משמר, בעוד ממנה ומרכושה לא נותר מאומה.
מה מברכים כאשר רואים את נציב המלח של אשת לוט?
השולחן ערוך קובע שמי שרואה כיום את נציב המלח של אשת לוט מברך שתי ברכות מיוחדות: הברכה הראשונה "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם דַיָן הָאֶמֶת" כדי להצדיק את העונש הקשה שקיבלה, והברכה השנייה לשבח את השם על הצלתו של לוט בעלה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדוֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַצַדִיקִים".
