בתחילת ספר בראשית מתואר כיצד נברא העולם על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי… וַיְהִי… וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". זו הנוסחה השוזרת את סיפור הבריאה המשפיע ביותר בתולדות האנושות. רש"י בפירושו לפסוק הראשון בתורה, מצטט את שאלת ר' יצחק: מדוע התורה פותחת בסיפור הבריאה דווקא? התורה היא ספר המצוות היהודי, שניתן לעם ישראל ומלכד אותנו כאומה יהודית, וראוי שהיא תתחיל במצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל, אך זו מופיעה רק בספר שמות, מספר פרקים לאחר מכן.
תשובתו של ר' יצחק היא, שהתורה מתחילה בתיאור בריאת העולם כדי להצדיק את מתן ארץ ישראל לעם ישראל. בורא העולם הוא, מעצם מהותו זו, בעליו של העולם ושליטו. מתנה שנתן – מתנת מלך היא.
סדר הבריאה, יום אחרי יום, מהאצילי והמופשט אל המגושם ביותר
ביום הראשון נברא האור. אור הוא האינסוף, הוא פרט ניכר אך גם אינו מוחשי ונעלם ומסתורי (גם בגימטרייה: אור = אינסוף = רז).
ביום השני נברא הרקיע שהוא נברא גשמי יותר מהאור. באותו היום, נברא גם הים שהוא יותר גשמי מן השמיים.
ביום השלישי נבראו היבשה והצמחים, שהם שוב גשמיים יותר מן הנבראים שקדמו להם.
ניתן לראות כי יש סדר בתהליך הופעת הנבראים בעולם. סדר הבריאה הוא מן האצילי והמופשט אל המגושם יותר.
ביום הרביעי לבריאה, נבראו המאורות בשמיים: השמש, הירח והכוכבים.
ביום החמישי לבריאה, נבראו שרצי המים והעופות. הכלי יקר מפרש: "ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף". ולהלן נאמר שנבראו העופות מן האדמה ארז"ל (חולין כז:) דרך פשרה שנבראו מן הרקק נמצא שהעופות ממוצעים מן הבהמות שנבראו מן האדמה ובין הדגים שנבראו מן המים הורו בזה שג' מינים אלו לא נבראו כל אחד בעבור האדם להיות לו לעבדים רמז לדבר עבד ר"ת עוף בהמה דגים כי את הכל נתן לו ה' לעבדים ויש לאדם יד בים וביבשה ובשניהם יחד כדי שלא ימצא האדם אחריו מאומה שלא ניתן ברשותו.
מוסיף הכלי יקר דברים נפלאים: "ובדרך רמז, מצינו כיתות בני אדם מתיחסים לג' מינים אלו, כי מצינו שהרשעים הנוטים אחר חלק העפרורי ביותר נמשל כבהמות נדמו כי גם המה מן עפר מוצאם. והצדיקים נמשלו למים שחומרם דק מן חומר הארץ ונמשלו לדגים שעיקר חיותם במים. והבינונים נמשלו לעוף אשר יעוף בין שמים לארץ דהיינו המיצוע בין הרוחניות לגשמיות וחומרו מן המים והעפר כאמור.
ביום השישי לבריאת העולם נבראו החיות והבהמות, וכן בערב שבת, בין השמשות, נברא האדם בצלם אלוקים.
האבן עזרא כותב מדוע נברא האדם בסוף מעשה הבריאה: "דע, כי כל מעשה בראשית, לכבוד האדם נברא במצות השם, והצמחים, הוציאה אותם הארץ, והמים וכל נפשות החיות. כלומר, כל הבריאה נוצרה עבור האדם.
ביום השבת, הקב"ה פסק מכל מלאכת הבריאה, כפי שנאמר: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה". העולם נברא בששה ימים, ואילו ביום השביעי, כביכול, הקב"ה נח מכל מלאכה ולכן בירך יום זה וקידשו יותר מכל הימים. כיוון שנשלמה הבריאה, הקב"ה בחר ביום השביעי להיות המקודש משאר הימים, וכן לעתיד לבוא אנו מצפים שימות המשיח יהיו בבחינת "יום שכולו שבת", ימים בהם יש קדושה והארה נוספת, בדומה ליום שבת קודש.
מדוע התורה מפרטת לנו את מעשה בריאת העולם, בכל יום ויום?
התורה מפרטת לנו את תהליך הבריאה – מה נברא בכל יום ויום. וקושיה בדבר. שהרי, אם התורה רצתה ללמד אותנו שהקב"ה ברא את עולמו, היה אפשר לומר הכל בקיצור: "ה' ברא את העולם בשישה ימים, וינח ביום השביעי". מדוע הכתוב מפרט מה נברא בכל יום ויום? ביום הראשון נברא האור, ביום השני השמיים והמים, ביום השלישי היבשה והדשא וכן הלאה? הרי אנחנו יודעים כי אין דברים מיותרים בתורה…
התשובה היא שהתורה לא האריכה במעשה הבריאה כדי לחזק אצלנו את האמונה בבורא עולם. שכן, כל בר דעת מבין שהעולם כאן לא נוצר במקרה, ויש בורא ומתכנן שיצר את הכל.
אלא פירטה התורה משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים", אומר המדרש מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מצערים את עם ישראל ואומרים להם "אתם אומה של גזלנים, שלקחתם את ארץ ישראל מידי העמים שישבו בה". אלא, יוכלו עם ישראל לענות להם- העולם ומלואו של הקב"ה, כפי שמבואר בספר בראשית, שהוא ברא את כל העולם.
כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, כמו שכתוב "לתת להם נחלת גויים". כדי לבסס את זכותו של עם ישראל בארצו, אמר להם במפורש בתורה את סדר בריאת העולם.
מטרת הבריאה העליונה: לבחור בטוב
במדרש תנחומא נאמרף כי בריאת העולם נועדה עבור התורה ועבור עם ישראל. נאמר שתכלית בריאת העולם הזה הוא "שנתאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים". כלומר,שהעולם הזה התחתון ייהפך להיות דירה לו יתברך, מקום בו הקב"ה, עם כל עצמיותו, נמצא בגלוי. לכן, הוצרך הקב"ה לברוא יצור מיוחד במינו, שנעלה מכל היצורים החיים ואף מן המלאכים, את האדם. כיוון שרק לו יש בחירה חופשית. האדם לבדו קיבל מהקב"ה נשמה אלוקית, שהיא הדומה לקב"ה, וכך ניתנה לו היכולת ליצור ולהחריב מכוחו של אלוקים.
האדם: שותף למעשה בראשית
הקב"ה שם את האדם בזה העולם כדי שיקבל את השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. האדם הפועל בעולם, הוא שותף למעשה בראשית על ידי לימוד התורה ועשיית המצוות. הנשמה הקדושה זקוקה לעבור את העולם הזה, במטרה לבנות את עצמה ולהשיג את מטרתה על ידי הניסיונות שתעבור וקיום המצוות, ולאחר מכן תוכל לזכות לקרבת אלוקים נצחית.
אושרה של הנשמה היהודית יכול להיות מושג רק על ידי בריאת העולם, על כל פרטיה הקטנים ביותר, שנבראו לרשות האדם. הקב"ה עטף את האדם בכל מנעמים ותענוגים, אך ציווה עליו לבחור בכל רגע ורגע להדמות להשם וללכת בדרכיו, שכן רק מי שקרוב לקב"ה יוכל להנות משפע אמיתי ונצחי.
