במשך שנים, סיפורו העתיק והייחודי של משפט שלמה מהווה תקדים משפטי ומאיר כמשואה של חכמה וצדק. הסיפור הייחודי הזה משקף לא רק את חכמתו ותבונתו של המלך שלמה, אלא גם מעמיק פנימה לתוך מהותה של אהבת אם, אתגרים והקרבות העומדים בדרכה. משפט שלמה חוצה את גבולות הזמן, ומספק לנו שיעור יקר ערך על אמפתיה, חוכמה ואהבה אמיתית שאין לה גבולות.
סיפורו של משפט שלמה הוא אחד הסיפורים העתיקים והמרתקים ביהדות, הממשיכים להסעיר, לאתגר ולהפליא אותנו גם בימינו אנו. לאורך הדורות הוא משמש דוגמה לחוכמתו אשר הוענקה לו בידי אלוקים ואף יותר מכך ליכולת לשפוט דין צדק וחמלה. במרוצת הדורות משפט שלמה ממשיך למשוך את תשומת ליבם של פרשנים וחוקרים, נלמד בבתי ספר רבים ומעורר דיונים ערים על נושאים רלוונטיים מתמיד כמו מוסר, הורות וצדק חברתי.
וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי.
משפט שלמה מציג סיפור טראגי
סיפורן של שתי נשים, אשר גרו יחד וילדו תינוק בהפרש של שלושה ימים זו מזו, ואחד התינוקות נפטר. האישה שנותרה עם התינוק המת, תבעה את התינוק החי מרעותה, בטענה שזו החליפה בין התינוקות בלילה. האישה השנייה הכחישה את ההאשמה וכעת שתי הנשים טענו לאימהוּת על התינוק הנותר בחיים.
"ויאמר המלך – גזרו את הילד החי לשניים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת"
בהעדר הוכחות חד משמעיות, שלמה מציע רעיון הנראה על פניו מזעזע
שלמה המלך התבקש להכריע באחת הסוגיות הקשות ביותר, גם כיום, הורות. מי היא אמו האמיתית של התינוק שנותר בחיים? הסיפור מאתגר במיוחד מכיוון ושתי הנשים שהו לבדן בביתן ואין כל עדות לכאן או לכאן. כיצד פוסקים בין שתי אמהות שטענותיהן שקולות זו לזו? שלמה הקשיב לעדויות והגיע להחלטה שהיא למעשה ניסוי פסיכולוגי: הוא הורה להביא בפניו חרב, וציווה לגזור את התינוק לשניים ולתת חצי ממנו לכל אישה.
"וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ; הִיא אִמּוֹ "(ספר מלכים א', פרק ג', פסוקים ט"ז–כ"ח)
האם הניסוי הצליח? את ההמשך אנחנו מכירים – אמו האמיתית של התינוק נבהלה מפסק הדין הנוראי והעדיפה לוותר ולמסור את התינוק לרעותה, בעוד השניה אומרת : "גם לי גם לך לא יהיה – גזוֹרוּ!". מתוך כך הכריז שלמה על פסק הדין האמיתי, ומסר את התינוק לאם האמיתית.
"וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט."
חכמתו של שלמה ניכרת מתוך הסיפור והיא זו אשר קובעת את מעמדו הופכת אותו למלך על כל ישראל
מניִין באה אותה חוכמה ותבונה נפלאה? כיצד אזר את האומץ להכריע בסוגיה המורכבת הזו? סיוע מבורא העולם הוא שהעניק לו את חכמתו. זאת ועוד, בתלמוד נאמר : "יצאה בת קול ואמרה, היא אמו". לאמור, מן השמים אישרו את החלטתו של שלמה. כלומר, שלמה לא יכול היה לשפוט בעצמו בעניין האם האמיתית, והפסיקה "היא אמו" הייתה התערבות אלוהית. הפרשנות קובעת כי ה' חנן אותו בכישורים על אנושיים בעקבות בקשתו בחלום ובת הקול מייצגת את החוכמה האלוהית שניתנה לו.
האם ידע שלמה את זהותה של האם האמיתית עוד לפני מבחן החרב?
מקורות הלכתיים רבים טוענים שכן. הפרשנים טוענים כי שלמה המלך הגיע למסקנתו עוד בטרם ערך את מבחן החרב. כיצד? פרשנות אחת טוענת כי המלך הגיע למסקנה זו על פי הדמיון הפיזי בין הנשים לתינוקות ואילו גישה אחרת גורסת כי שלמה הכיר היטב את הנשים על טבען ועל כן ידע לשפוט מי עלולה הייתה לפגוע בבנה.
אם כך, מדוע נדרש למבחן החרב?
שלמה, החכם מכל אדם, הבין כבר אז אמת פשוטה – הצדק צריך לא רק להיעשות, אלא גם להיראות. כעת הוא ביקש להכריע באופן שאינו שרירותי ולבסס את אמון הציבור בהחלטתו ועל כן ערך את מבחן הראווה, בכדי לספק ראיה חותכת לאותה אמת שכבר הייתה ידועה לו.