שמשון הגיבור

שמשון הגיבור

שמשון היה השופט השלוש עשרה ששפט את עם ישראל בתקופת השופטים. אמו היתה עקרה במשך שנים, ועל לידתו הצפויה התבשרה יחד עם בעלה, מנוח, מפיו של מלאך ה'. שמשון היה נזיר מבטן, כלומר המלאך אסר על אמו לשתות יין בימי הריונה. גם לאחר לידתו, הוא יועד להיות נזיר אלוקים ועל כן נאסר עליו לשתות יין ולגזוז את שיער ראשו. כל זמן שנזירותו נשמרה, זכה שמשון לכוח על טבעי, בו השתמש בכדי להכות בפלישתים ששלטו בדרום הארץ בתקופת הנהגתו.

חז"ל משבחים ומבקרים את שמשון. מחד, הם מבקרים את שמשון על רדיפת הנשים, ועל כך שהלך אחר מראה עיניו: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו" (משנה, מסכת סוטה, פרק א' משנה ח'). מאידך, מציינים (בתלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק י') כי שמו הוא על שם ה' על פי הפסוק: ”כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹקִים” (תהילים, פ"ד יב), וכי היה שופט צדק הדן את ישראל כאביהם שבשמים, וכמוהו, מעולם לא ביקש עזרה כלשהי או טובות הנאה לעצמו. על פי מסכת ראש השנה, פרק ב': "בית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל". לפי כמה שיטות, שמשון שימש בתפקיד ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו.

שמשון הגיבור והאריה
שמשון הגיבור והאריה

חידת שמשון: מעשה האריה והדבש

הכתוב מספר כי בדרך לאשתו הראשונה, ירד שמשון עם הוריו לתמנה. בדרכו פגש אריה צעיר (כפיר אריות) ושיסע אותו כאילו היה גדי רך. כעבור זמן, יצא לתמנה לשאת את האישה שבחר. בדרכו, עבר שוב במקום בו הרג את האריה, וראה שדבורים התנחלו בגווית האריה ובנו בה כוורת. שמשון רדה ממנה דבש עבורו ועבור הוריו, אך לא סיפר להם או לאיש אחר על מקורו. משתה החתונה נערך אצל משפחת הכלה. המעשה שאירע לשמשון היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים שושביניו הפלשתיים במשתה: ”מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק” (שופטים, י"ד, י"ד). שמשון סיכם עם הפלשתים שאם הם יפענחו את פשר המשפט עד תום ימי המשתה, הוא יתן להם פריטי לבוש יקרים – ”שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים” (שופטים, י"ד, י"ג), ואם לא יצליחו לפתור את חידתו עד תום ימי המשתה – הם יתנו לו בגדים יקרים מעין אלו. 

פתרון החידה

ברובד הפשוט, מהאריה הצעיר ששוסע על ידי שמשון יצא דבש מתוק, אך יש כאן רובד נוסף של פתרון, עמוק יותר. האוכל, הטורף יכול להתפרש גם כמשל לפלישתים האוכלים את נחלת ישראל הכבושה תחת שלטונם. בשעה שהצליח שמשון לגבור בידיים חשופות על האריה שבא לקראתו היה זה סימן עבורו שדרכו נכונה והוא יצליח לגבור על הפלישתים. מה ששמשון חד לאנשי תמנה הפלישתים הוא את תכניתו הגדולה והנסתרת. הוא מכריז קבל עם ועדה את כוונתו לשסע את הפלישתים בזרועותיו והפלישתים לא מבינים זאת.
יתר על כן, ישנו פתרון עמוק אף יותר, פתרון שאפילו שמשון בעצמו לא היה מודע אליו: ברובד זה האריה הוא שמשון, כי הוא מבני דן (דן גור אריה) – המקרא גורם לשמשון לספר על סופו שלו מבלי שיהיה מודע לכך – מגווייתו של שמשון – האריה, תצמח תשועה גדולה ומתוקה כדבש – כפי שאכן מסתיים הסיפור בתשועה גדולה המגיעה עם מותו של שמשון שרבים החללים שהפיל במותו מאשר הפיל בחייו.

דלילה מפתה את שמשון

שמשון נשא שלוש נשים, כאשר השלישית היתה נערה פלישתית מנחל שורק בשם דלילה. הפלישתים, שפחדו מכוחו הגדול של שמשון, הפצירו בדלילה לפתות את שמשון במטרה לגלות את סוג כוחו.
מובא בפסוקים כי שמשון התל בה כמה פעמים, עד שלבסוף משגברו הצקותיה, שיתף אותה שמשון כי כוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם.
דלילה בגדה בשמשון, היא גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים. דלילה הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל, שדרשו את שמה לגנאי: היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה – שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו. דלדלה את כוחו – דכתיב "ויסר כוחו מעליו", דלדלה את לבו – שנאמר "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו – דכתיב "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו" (ילקוט שמעוני שופטים רמז ע, סוטה ט ע"ב).

מותו של שמשון והרג הפלישתים

הפלשתים חגגו את מפלת שמשון, והביאו אותו ל´מקדש דגון´ הפלשתי. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה לה´ שישיב לו את כוחותיו באופן חד פעמי, לפת את העמודים וקרא: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים", והמבנה קרס על כל החוגגים. הכתוב מעיד כי מספר הפלשתים שהרג שמשון במותו, גדול מסך כל הפלשתים שהרג בחייו.

שתפו את המאמר:
עסקים מומלצים באינדקס אנ"ש​
דבר תורה על פרשת השבוע​
הישארו מעודכנים

הצטרפו אל רשימת התפוצה שלנו ותקבלו עדכונים בכל מה שחדש

מה חדש באתר