שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת וזאת הברכה

{א}א פירוש שאם לא תפרש דהאי דכתיב לפני מותו דהוה סמוך למיתתו לא הוה ידעינן אימתי וזהו נמי דנקט רש”י אם לא עכשיו אימתי כיון שהוא לפני מותו וסמוך למיתתו א”נ הוכחתו מדכתיב לפני מותו דפשיטא דלא ברכה לאחר מותו אלא אי לא הוה כתיב לפני מותו ה”א זמן רב היה לפני מותו כשברך אותם לכן כתיב לפני מותו ללמדנו דסמיך למיתתו היה. ספרי, והביאו הרא”ם:
{ב}ב ר”ל מה ענין שבחו של מקום גבי ברכות של שבטים ל”פ פתח תחל’ וכו’: ג דאם לא כן למה לא פתח בשבח שברא העולם או שאר שבחות של מקום ול”פ ובשבח וכו’: ד ר”ל למה כתיב מסיני לסיני הל”ל ל”פ יצא לקראתם וכו’ פיר’ כבר היה בסיני וכשבאו ישראל יצא לקראתם מסיני שנאמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ול’ לקראתם אינו נופל אלא כשבאים זה לקראת זה: ה ר”ל למה לא פירש למי הופיע ל”פ להם דהיינו לישראל אבל גבי וזרח משעיר לא היה צריך לפרש מדכתיב למו דקאי אישראל דסמיך ליה לעיל מיניה: ו ר”ל למה לא כתיב למי אתה הוצרך לפרש לישראל: ז ר”ל דמ”ם מרבבות הוא מ”ם מקצת ולא מ”ם ממנו והוכחתו דלא מצינו מקום ששמו רבבות ע”כ צ”ל מ”ם מקצת וק”ל. והרא”ם פי’ דאם יהי’ מ”ם ממנו שאז יהי’ פי’ שהשם פירש מרבבות קודש ובא לבדו וזולת למת ועמו יהיה פי’ ואתה מקצת רבבות קודש ואין לו טעם בלא מלת ועמו והוסיף מלאכי קודם מלת קודש מפני שמלת קודש נופל על דבר כמו ואנשי קודש ופה הם המלאכים עכ”ל: ח כמנהג העולם לכתוב בדיו על הנייר והקרא מסורס לפי פי’ זה כאלו כתיב מימינו למו דת אש ויהיה פי’ דקרא הכי מכתב יד ימינו נתן למו דת דהיא התורה כתוב’ באש שחורה על גבי אש לבנה. רא”ם: ט דלטעם ראשון קשה דצריך לסרס המקרא ל”פ ד”א וכו’ ולפי ד”א לחוד קשה הל”ל מאש דת דאז היה פירושו מן אש כלומר מתוך אש לכן הוצרך גם לטעם ראשון:
{ג}י ר”ל אמה קאי אף דאין מלת אף נופל אלא אם נזכר דבר קודם לכן כיוצא בו לכן פי’ אף חיבה וכו’ פי’ כבר הוזכר לעיל איך שחיבב ישראל במה שיצא לקראתם מסיני וכיוצא בזה עוד חיבה יתירה וכו’: כ פי’ תכו כמו תוך והוא מבנין פועל כלומר שנכנסו לתוך מרגלותיו דהיינו תחתיתו של הר שהם כדמות רגליו ואמר והם ראויים לכך כדי לקשר הדיבור והם תכו לרגליך עם דבור של כל קדושיו בידך כאלו אמר ולמה זכו נפשותם להיות גנוזות תחת כסא וכו’ יותר משאר בני אדם מפני שהם תכו וגו’: ל ר”ל המ”ם ל”ל כיון שפירושו תורתך: מ דאין לפרש שהוא מ”ם השימוש כמו מן דא”כ היה משמע שלא קבלו עליהם כל התורה ובאמת הם קבלו כל תרי”ג מצות וההפרש בין מתדבר ובין מדבר י”ל מפני שמלת מדבר משמעותו הוא שהקב”ה מדבר עם האדם ואין זה דרך כבוד למעלה שידבר לנוכח האדם כמו בשר ודם שמדבר עם חבירו אבל מתדבר פי’ היה מדבר בינו לבין עצמו והוא שומע מאליו וזהו שפירש”י מה שהיית מדבר וכו’ ויו”ד של ישא מדברותיך עתיד במקום עבר מפני שבעת שברך משה לישראל כבר קבלו כל התורה ואמר עול תורתך מפני דלגבי דבור אין נופל בו לשון משא לכן הוסיף מלת עול דלגבי עול שייך ל’ משא: נ ולפי’ זה לא קאי מלת אף אלעיל מיניה ופי’ זה נכון יותר שלפי פי’ ראשון אינו מיושב שפיר איך תולה אף חובב וכו’ בכאן ולפי’ ד”א קשה איך שייך למכתב לגבי עו”א ל’ חיבה דאם הוא מראה להם פנים שוחקות משום שרוצה למסור ישראל בידם אבל חיבה אין כאן לכך צריך גם לפירוש ראשון:
{ה}ס דק”ל וכי אין לו מלוכה להקב”ה אלא על ישראל והרי מלכותו בכל משלה ל”פ עול מלכותו וכו’ פי’ בודאי גם הוא מלך על עו”א אבל אינן מקבלים עליהם עול מלכותו כמו ישראל פי’ שהם כפופים לו תמיד לקיים כל המצות שגזר עליהם: ע כלו’ ראויים הם לברכה ומפרש ואיך בא מלת ראש לחשבון. ל”פ ראשו כמו כי תשא את ראש כלומר כ”מ שהם מתאספים לענין המנין הוא לכבודך ומקבלין עול מלכותך עליהם: פ והוא דבוק אל הבא אחריו כאלו אמר ובעבור זה יחי ראובן וגו’. ויהיה מאמר ויהי בישורון מלך דבוק למעלה שכשגוזרין עליהם גזרות רעות הם מתחזקים ואומרים תורה צוה לנו משה נחזיקנה ולא נעזבנה והקב”ה תמיד עול מלכותו עליהם: צ ויהיה מאמר ויהי בישורון דבוק עם בהתאסף וגו’ וזה יותר נכון אבל לפי’ ד”א קשה למה נקט מלת ראשי ל”פ גם טעם ראשון וק”ל:
{ו}ק פי’ שלא ימות מיתת כרת: ר פי’ צדיקים אפי’ במיתתן קרויים חיים: ש(ד”ט) ק”ל דקללה הוא זה ל”פ נמנין וכו’:
{ז}ת פי’ ואין זר לדמות להם א”נ שסמך ברכת יהודה לראובן ואל בירך לוי אחר ברכת ראובן: א וא”כ לפי זה וזאת ליהודה הוא בל’ בתמיה. והא דפי’ מי גרם לראובן וכו’. ה”פ מי גרם לראובן שיודה בפרהסיא יהודה אבל קודם לכן הודה בצנעה כדפירש”י לעיל בפ’ וישב דראובן הי’ עוסק בשקו וכו’ וזה היה קודם מעשה תמר ויהודה ש”מ דקודם לזה נמי הודה היה עוסק בשקו אפי’ בפרהסי’ וכן תירצו התוס’ פרק החובל: ב כי לפי’ ראשון קשה הל”ל קבל ה’ קול יהודה שאם ישמע אליו ולא יקבל תפלתו מה תועלת יש בשמיעה ל”פ ד”א וכו’. ויהיה מלת שמע רמז לשם שמעון. ולפי’ ד”א קשה למה רמז לברכת שמעון בברכת יהודה ולמה לקח שמעון חלק בתוך נחלת יהודה ל”פ גם טעם ראשון:
{ח}ג מדאמר תמיך ואוריך וזה בודאי כלפי שכינה אמר וכמו שפירש”י וא”כ ע”כ צ”ל שלא עם לוי היה מדבר אלא על לוי: ד תריבהו כתרגומו בחנתוהי על מי מצותא ואשתכח מהימן פי’ ע”י המריבה שהריבות אותו על מי מריבה בחנת לבו ונמצא נאמן. הרא”ם: ה מה שכתב לבא בעלילה הוא פי’ על נסתקפת דהוא מל’ עלילה כדפירש”י לעיל בפ’ מקן בפסוק ולהתגולל עלינו ע”ש: ו כלומר ונקנסה עליו מיתה בשביל זה ושלא יכנס לארץ אהרן ומרים מה חטאו ולמה נקנסה עליהם מיתה ושלא יכנסו לארץ וגם זה שבח לשבט לוי. והוצרך לטעם ד”א כי לטעם ראשון קשה דהא לא נמצא מהימן דהא מכל כעס בא לידי טעות וכעס במקום שלא היה לו לכעוס ל”פ ד”א וכו’ ולפי’ של ד”א קשה וכי אהרן ומרים היו שניהם שקולים כנגד כל שבט לוי עד שאמר עליהם הקרא תריבהו וגומר דמשמעותו של קרא הוא דקאי אכל שבט לוי ל”פ גם טעם ראשון שכל השבט היו נאמנים חוץ ממשה שחטא:
{ט}ז(דב”ט) פי’ מה שאמרת להם בעצמך שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעו. דאל”כ שומרי תורתך מבע”ל: ח ר”ל והרי כתיב ואראך מתבוססת בדמיך ודרשו רז”ל שני דמים דם פסח ודם מילה שמע מיניה דכל ישראל היו נמולין במצרים ובמדבר ואם כן מאי ובריתך ינצרו ל”פ דקאי על הנולדים במדבר (נח”י) אבל היוצאים ממצרים אלו אלו היו מולים ופסוק מלא הוא (יהושע ה) כי מולים היו כל העם היוצאי’ וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו ולפיכך נקט הרב במדבר:
{י}ט ר”ל כאן שבירך שבט לוי כמו שאר שבטים אמאי היה מספר בשבח שבט לוי קודם הברכה יותר מכל ברכות שאר שבטים ל”פ ראוים הם וכו’ כלומר אי לא היה מספר בשבחם מקודם היו מריבים ישראל עם משה במה שברכם יורו משפטיך וגו’ דהיינו הברכה המעולה מכל הברכות והיו אומרים לפי שהם בני שבטו משום הכי ברכם בברכה טובה לכך היה מספר שבחם מקודם לכן ואח”כ אמר ראוים אלו לברכה זו מרוב מעלתם: י ונקרא כן מפני שהיא עולה כולה לגבוה:
{יא}כ דלפי’ ראשון קשה למה בירך שבט לוי בברכה זו דהא הם לא יצאו למלחמה כשאר שבטים דהא בהיכל המלך הם יושבים ל”פ ד”א וכו’ ולדבר אחר קשה למה אמר קמיו דהא היו קמיו של כל ישראל דהא עיקר גזירתם היה להעביר על המצות ל”פ גם לטעם ראשון: ל ר”ל דמחץ נמיקאי אמשנאיו דאל”כ לא יתכן לפרש איך מחובר ומשנאיו אדלעיל:
{יב}מ ר”ל הרי הוא היה הצעיר ולמה הוקדם בברכתו: נ רצ”ל הו”ל לכל הפחות להקדים יוסף דהא משכן שילה היה גם כן בחלקו ל”פ לפי וכו’: ס(נח”י) לאפוקי שלא תפרש לעוה”ב והוקשה לו והלא חרוב הוא ואיל זה לעולם ומתרץ משנבחרה ירושלים וכו’ ר”ל הקדושה היא לשעתה ולע”ל וגם לא שרתה שכינה אח”כ במקום אחר משא”כ בגלגל ונוב ושילה: ע פי’ בכתף שהוא גבוה מכל האיברי’ וכ”ת א”כ הו”ל לבנותו ברשון של הר דהוא גבוה יותר ל”פ אלא שנמוך כו’ פי’ המקום שהי’ בו בהמ”ק היה כ”ג אמות נמוך מעין עיטם ולכן כתי’ בין כתפיו ולא על ראשו וכ”ת מנ”ל ומפרש דהרי שם הי’ דעתו של דוד לבנותו ומ”ט לא עביד הכי אמרי כו’ ש”מ דלא ניחא ליה להקב”ה לבנותו בגובה ארצו בתכלית וכתב מ”ט לא ניחא ליה לבנותו בגובה אלא בין כתפיו לפי שאין לך נאה וכו’ מצאתי בשם מהרי”ן:
{יג}פ ר”ל וכי ששאר ארצות של שבטים אינן מבורכות ל”פ שלא היו וכו’ כלומר שאר ארצות היו נמי מבורכות אבל נחלת בני יוסף יותר מכולן: צ פי’ עולה מלמטה: ק רצונו להוכיח בזה מנ”ל שפי’ של ומתהום רובצת תחת הכי דלמא שום דבר אחר רובץ תחת התהום ל”פ את מוצא כו’ והתם גבי יעקב כתיב ברכות שמים מעל וברכות תהום רובצת תחת והתם בודאי פי’ התהום עולה מלמטה דומיא דהטל בא מלמעלה ואם כן אף הכא נמי כן:
{יד}ר דקשה לו היה לו לומר גרש ירח ל’ יחיד מאי ירחים ומפרש הארץ מגרשת וכו’ כלומר כח חדש וחדש חוזר ומוציא לכך כתיב ירחים ל’ רבים:
{טו}ש הוסיף מלת מבורכת להודיע שמלת ומראש דבקה עם מבורכת דרישא דקרא והא דהוצרך רש”י לפרש פה שמלת ומראש דבוק עם מבורכת דרישא דקרא יותר מקרא וממגד תבואות שמש וגו’ דהוא נמי דבוק עם רישא דקרא י”ל דאם לא פירש הכא ה”א דהאי קרא ומראש הררי קדם וגו’ מילתא אחריתא הוא ופי’ שיתברך בברכת ארצו וכל המקראות דבוקים לרישא דקרא: ת והמעלה והשבח בזה שהשגחת הקב”ה על ארצו יותר מעל שאר ארצות כיון שהיא קדומה בבריאה השגחת הש”י נמי קדומה עליה והא דפי’ ד”א משום דלטעם ראשון קשה קדם דכתי’ בקרא ל”ל דהא הכל נכלל במלת ומראש ל”פ ד”א ולד”א לחוד קשה קשה מאי ברכה היא זו אע”פ שהוא שבח ומעלה כדפרישית מ”מ לאו ברכה היא לכף הוצרך גם לטעם ראשון: א פירוש מכח עצירת גשמים אינן פוסקים מלעשות פירות וכאלו אמר וממתק הגבעות שהוא תמיד בלתי פוסק דאל”כ מה ענין הגבעות לכאן:
{טז}ב רצ”ל במה שהוסיף מלת ברכה דבלאו הכי לא היה נשמע מה תבא לראש יוסף לכך הוסיף ברכה זו:
{יז}ג וא”כ אף בכור דהכא הוא מל’ גדולה ופירוש מלך היוצא וכו’: ד רל”ת לענין מה מדמהו לשור: ה ר”ל אמאי לא מדמה אותו בקרניו ג”כ לשור למה מדמהו בקרניו לראם וכו’ ובזה יתורץ הא דפירשו רז”ל ורש”י מביא’ בפ’ בלק ראם מל’ רום או שדים ולא ראם ממש דהתם בא לאשמועינן גבורתו ותקפו של הקב”ה וראם הוא חלוש בתכלית החולשה: ו פי’ ל’ בתמיה הוא והא א”י לא היתה אלא ד’ מאות פרסה על ד’ מאות פרסה איך היה אפשר של”א מלכים כולם ימלכו בא”י: ז והוא מל’ בצביונם וכו’:
{יח}ח ר”ל טעם כפל שמו של זבולון מה שלא עשה עד הנה לשון שבט: ט רל”ת הקדמת זבולן לפני יששכר:
{יט}י פי’ לרגל וא”ת א”כ הל”ל ל’ אסיפה ומאי יקראו ל”פ כל אסיפה וכו’ וא”כ אף אסיפ’ דהכ’ אע”פ שלא על ידי קריאה היא אלא מעצמן הן נאספין אפי’ הכי כתב ל’ קריאה. כתב הרא”ם ולבי מגמגם בה דה”ל לכתוב יקראו הקו”ף בקמ”ת והרי”ש בציר”י מבנין נפעל וכו’ ול”נ דאסיפה דהכא בלא קריא’ היא כדפרישית אלא הם מעצמם יתאספו במצות השם עליהם שיעלו לרגל ומפני דשאר אסיפות חות מזו הם ע”י קריאה כתב הכא יקראו במקום יתאספו ולעולם לאו נפעל הוא לכן לא ננקד בניקוד הנפעל ודוק. עוד כתב הרא”ם אך איני יודע מה ענין אסיפת השבטים אל הר המוריה בתוך ברכתן של יששכר וזבולן ובאמת לא ידעתי למה אינו יודע דהא רש”י בעצמו היה נזהר מקושיא זו וכתב וע”פ קביעות עתיהם ועיבוריהם עמים של שבטי ישראל הר יקראו להר המוריה וכו’ ואפשר דגירסא מוטעת היה ביד הרב מש”ה כתב מה שכתב וק”ל נ”ל: כ רצונו בזה לחבר חיבור הקרא אהדדי ומש”ה הוסיף וי”ו לומר שברגלים יזבחו זבחי צדק אף שבכל ימות השנה היו מקריבין שם קרבנות אלא מש”ה הוסיף וי”ו כדי לחבר חיבור הקרא: ל ר”ל דמה ברכה יש בזה: מ טרית מין דג הוא ושמו טולינו: נ התם קאי אזבולן שבקש לעצמו המות כאשר נפתלי על מרומי השדה וע”ז מתמי’ בגמרא עם חרף נפשו וכי בשביל זאת ביקש מות לעצמו בשביל שנפתלי על מרומי שדה ומתרץ היה מתרעם וכו’ ולי לא נתת אלא ימים והשיב לו הקדוש ב”ה לך נתתי ים שממנו תוציא טרית כו’: ס פי’ הוא מכסה הקורות בארזים: ע דלטעם ראשון קשה למה נאמר שם יזבחו וגו’ הא כל הקרבנות יזבחו שם ועוד מאי זבחי צדק והא כל הזבחים זבחי צדק ל”פ ד”א וכו’ ולד”א נמי ק’ דהל”ל בפי’ דהא קודם הזביחה צריך גיור מע”א שלו לכן צריך גם לטעם ראשון:
{כ}פ ר”ל והלא תחומו היה עד הירדן לבד א”כ מאי האי דכתיב ברוך מרחיב גד ל”פ לצד מזרח היה מרחיב ולא לצד מערב והירדן היה למערב: צ כתב הרא”ם לא הבינותי כוונת הרב בזה מנ”ל דמשום דסמוך לספר היה נמשל לארי’ דילמא משום דגבור היה כאריה מש”ה נמשל לאריה ושמא י”ל משום שנמשל קד לאריה ולא יהודה שנמשל כן בברכתו של יעקב מש”ה צריך לפרש שכל השוכן בספר צריך להיות גבור כארי עכ”ל ולי נראה דרש”י פי’ הכא לפי מה שפי’ לעיל בסמוך דהוכפל שמותם לחזקם ולהגבירם לפי שהיו חלשים וע”פ פי’ זה פי’ הכא לפי שהיה סמוך כו’ דא”ל משום היותו גבור כאריה דהא מן החלשים היה וק”ל:
{כא}ק רצונו בזה במה שהוסיף מלת כיבוש כדי שיהא מלת ראשית דבוק עם מלה שלאחריו שאין לך ראשית שאינ’ דבוק’ עם מלה שלאחרי’ וכ”פ רש”י בהדיא בריש פרשת בראשית: ר הוכרח לפרש כן כי מפשוטו של קרא משמע שכבר היה מחוקק שם קבור וזה אינו אמת ל”פ כי ידע בקבלה או בנבוא’ עוד תיקן דמקרא משמע שהי’ למחוקק חלק בארץ מדכתיב שם חלקת מחוקק ספון. לכ”פ חלקת שדה קבורת מחוקק והוסיף מלת שדה מפני שמלת חלקת מורה על חלק בדבר מש”ה הוסיף מלת שדה: ש הוצרך לזה שלא תאמר שהמחוקק טמון רק מקום קבורתו כלומר אותה חלקה שהוא קבור בה כדכתיב ולא ידע איש את קבורתו. יש מקשין והיאך אפשר לומר שקבורת משה היא בנחלת בני גד והלא קבורת משה היא בהר נבו כמ”ש לקמן ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו וגו’ והר נבו היה בנחלת בני ראובן כמו שכתוב בפ’ מטות ובני ראובן בנו את חשבון וגו’. ונ”ל דמישור של נבו היה גדול והעיר היתה עומדת במישור וההר היה בחלקו של גד ומפני שמתחלה היה ההר והעיר של אדם א’ נקרא ההר של שם העיר גם לא היה רחוק כ”כ מן העיר והיה עומד במישור של עיר מש”ה נקרא ההר על שם העיר וק”ל: ת דלטעם ראשון קשה למה אמר בגד ויתא ראשי עם דהא גם ב”ר וחצי שבט מנשה הלכו לפני אחיהם ל”פ ד”א ולד”א קשה למה מזכיר צדקתו של משה בברכת גד ל”פ טעם ראשון:
{כב}א פי’ מחלקו של דן: ב מערת פמייאס זהו בלשון תלמוד ובלשון מקרא נקרא לשם: ג כלומר לפי שהיה בחלקו: ד פי’ זינוקו של הנהר שהולך דרך אספמיא שהיה בחלקו אותו נהר יוצא מן הבשן פי’ שם מקום ואינו מארצו של דן: ה דלטעם ראשון קשה דפשוטו של קרא משמע דקאי אשבט דן עצמו ולא על הירדן כי הירדן אין בו שום רמז בקרא ל”פ ד”א כו’. ולד”א לחוד נמי קשה למה כתיב יזנק מן הבשן דהא לאו בבשן נטל חלקו ל”פ גם טעם ראשון:
{כג}ו פי’ נטל מלא חבר לפרוש שם חרמים ומכמורות. חרמים גם הוא ל’ מכמורות וכפל לשון הוא: ז(ד”ט) דקשה ליה דמשמע שכבר ירש וזה לא הי’ לכן פירש ל’ ציווי:
{כד}ח(בפסחים דף מב) תניא ר”י אומר אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו מפני שמשיר את השער ומעדן את הבשר: ט דלטעם ראשון קשה למה הי’ הוא מרוצה לאחיו יותר מאחיו לו דהא אחיו היו מרצין לו בתבואה ולפי’ של ד”א קשה ה”ל לומר ברוך מבנות אשר כיון שהיו בנותיו יפות ולכל הפחות היה לו לכלול הבנות עם הבנים ולכתוב הכי ברוך בבנים ובנות ל”פ גם טעם ראשון: י וא”ת א”כ בת זית הל”ל. וי”ל דבני בנותיו הרי הן כבניו דבני בנים הרי הם כבנים ועליהן נאמר ברזית. בשם מהרי”ץ: כ פי’ שליח והלך ומצא שמן הרבה בארצו:
{כה}ל דלטעם ראשון קשה איך יפול נחושת על מנעולים דהא אין מנהג לעשות מנעולים אלא מברזל וגם בריחים לא נזכרו בקרא ל”פ ד”א כו’ ולטעם של ד”א קשה למה נקט זה גבי אשר דוקא דהא גם שאר השבטים היו יושבים על הספר והיו הרים סביב לחלקם לכן צריך גם לטעם ראשון וק”ל: מ רצונו בזה אמאי הזכיר זה בברכת אשר יותר מכל השבטים כיון שהיא ברכה הכוללת לכל השבטים: נ רל”ת ואיך באים ימי זקנה לדבאך: ס דלטעם ראשון קשה הל”ל וכנעוריך דבאך לכן פי’ ד”א וכו’. ולד”א לחוד קשה הל”ל וכמעשיך דבאך לכן צריך גם לטעם ראשון: ע כלומר כל זמן שימיך קרויין ימים דהיינו כל הימים שאתה עושה רצונו של מקום אז יהיו דבאך שכל הארצות וכו’ אבל כשאין אתה עושה רצונו של מקום אז ימיך אינם קרויים ימים כדאמרינן רשעים אף בחייהם קרויים מתים:
{כו}פ הא דנקט רש”י ולא כו’ ללא צורך. י”ל דקשה לרש”י למה לא נקט אין כאלהי ישורון כמו שנאמר כל כל אלהי העמים אלילים ולמה נקט קרא אין כאל ועל זה פירש ולא כו’ ואל לשון חוזק הוא כמו שנאמר ואת אילי הארץ לקח לכן נאמר ג”כ אין כאל שהוא לשון חוזק: צ וחסר שי”ן כמו את הדרך ילכו בה כי בזולת זה אין טעם למאמר ובגאותו שחקים שפי’ ובגאותו שוכן שחקים שמלת רוכב שבראש הפסוק קאי אף אשחקים דסיפא דקרא:
{כז}ק שהפסוק הזה דבוק עם הקודם לו ופי’ רוכב בגאותו שחקים שהם מעונה אלהי קדם ונקרא אלהי קדם במקום הזה להודיע הסבה שבחר לו השחקים לישיבתו מפני שהוא קדום לכל אלהים: ר פי’ ומתחתיו שוכנים כל בעלי זרוע כגון סיחון ועוג וכו’ ומה שהוצרך להודיע שהם תחתיו הוא כדי להודעי חולשתם שאע”פ שהמה הגבורים מעולם מ”מ כיון שהם שוכנים תחתיו יחרדו ממנו כי לעולם אימת וכו’ ומאחר שבעל הכח בעזרך הנה יגרש מפניך כל אויביך ויאמר לך השמד אותם. הרא”ם: ש הוסיף מלת לך אחר ויאמר להודיע למי היתה האמירה וגם הוסיף מלת אותם אחר מלת השמד להודיענו שמלת השמד שב אל האויב האמור למעלה וכאלו אמר ויאמר לך השמד את האויב:
{כח}ת רצ”ל מלת בדד למה לי כיון דכתיב בטח דהא רש”י פירש לעיל בפ’ האזינו ה’ בדד ובטח וכו’ וא”כ בדד נמי ל’ בטח הוא. ומתרץ בדד דהכא פי’ כל א’ וא’ וכו’: א שפירושו כדוגמת הבדולח וכתוארו אף כאן כדוגמת ברכת יעקב: ב רצ”ל למה הוצרך הכתוב לומר שהברכה היא דוגמת ברכת יעקב דמשמע ולא כדוגמת ברכה אחרת. ל”פ לא כדוגמת ברכת ירמיה וכו’: ג פירוש לא ברכתו של יעקב לבד יתקיים בכם אלא אף ברכתו של יצחק דר”ל מאי אף כלומר הברכה הזאת היא מעין ברכת יעקב ואף מברכתו של יצחק שנאמר בה ויתן לך האלהים מטל השמים לכך מרמז ברכתו של יצחק בל’ יערפו טל:
{כט}ד אמר תשועתך במקום עם נושע מפני שהל”ל עם נושע מה’ לכן תיקן במלת תשועתך בה’ ויהי’ פי’ תשועתך תלוי בו והוסיף מלת אשר שבזולת אשר יהיה מגן עזרך בלתי מקושר לא לפניו ולא לאחריו:


דברים פרק-לד

{א}ה דאל”כ לא הל”ל אלא ויעל משה אל הר נבו מערבות מואב ל”ל וכי עדיין אין אנו יודעין שהיה משה בערבות מואב דהא משנה תורה כולה נשנית בערבות מואב: ו ר”ל לא הל”ל אלא את כל הארץ עד הים האחרון ול”ל הפרטים כולם את הגלעד וגו’ ומזה הטעם הוצרך לפרש ואת הנגב ואת הככר:
{ד}ז רצ”ל לאמר ל”ל אלא כדי שתלך ותאמר וכו’ ולפי זה צ”ל שהמקרא מסורס ומלת הראותיך צריך להיות קודם וכאלו אמר זאת הארץ אשר נשבעתי וגו’ הראיתיך בעיניך לאמר לזרעך אתננה. הרא”ם: ח רצה לומר א”כ למה לא היה מעבירו ואז יותר היה יכול לראות ויכול להגיד להם: ט פירוש לולא השבועה אע”פ שכבר כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי וכו’ וא”כ בלא שבועה היה ג”כ מת כיון שמלאו מ”מ הייתי מקיימך וכו’ בשם מהרי”ץ. ול”נ דמה שפירש”י היום מלאו וכו’ דעתו לומר במה שפי’ מלאו ימי כלומר ביום זה נולדתי וביום זה אמות אבל שנותיו לולא החטא בעבור זכותו היה מאריך שנים כמו שהאריך אביו והיה זוכה לבוא אל הארץ אבל בשביל החטא לא האריך ונשלמו שנותיו לעת הזאת ואין שייך לו’ בזה קיצור ימים כיון דימי שנותינו הם ע’ שנים והמאריך ימים הוא בשביל זכותו ודוק:
{ה}י י”מ בדמעח ולא בדיו ליתן הבדל בין שמונה פסוקים הללו ובין כל התורה כולה כדי שיהא יחיד קורא אותם ולא שנים שלא להפסיק ביניהם וי”מ שהיה מוריד דמעות בשעה שהיה כותב:
{ו}כ דדרשינן סמיכות על פי ה’ ויקבור אותו:
{ז}ל דהיינו ולא נס לחה. ולא נהפך תואר פניו היינו ולא כהתה עינו כלומר שלא נשתנה צורתו אף משמת דאל”כ ה”ל לכתוב ומשה בן מאה וגו’ במותו בערבות מואב לא כהתה וגו’ כמו דכתיב לעיל גבי אהרן ואהרן בן מאה וגו’ במותו בהר ההר אלא לכך לא נכתב כאן בערבות מואב כדי להסמיך במותו ללא כהתה עינו ללמ דשאף במותו לא כהתה וגו’ ודוק נ”ל. והרא”ם פי’ וז”ל ומ”ש אף משמת אינו אלא ע”פ המדרש דאל”כ מנ”ל הא דילמא בחייו קמיירי כמ”ש גבי לא אוכל עוד לצאת ולבוא וכמו שפירש”י לעיל בפ’ נצבים:
{י}מ ר”ל איך שייך לומר על הקב”ה ל’ פנים דהא אין לו שום דמות וצורה ל”פ אין פי’ כמשמעו אלא כאדם הגס בחבירו ומדבר עמו בכל עת שרוצה:
{יב}נ פי’ ולכל היד החזקה קאי על משה פי’ שהיה בו כח וחוזק ליטול בידיו הלוחות אף שהיו כבדים עד מאד אבל אין פירושו כמו בכל מקום שקאי על הקב”ה דא”כ הל”ל ולכל סיד החזקה אשר עשה משה על פי ה’: ס רל”ת דהל”ל לבני ישראל לעיני ל”ל: ע ר”ל שהרי עכשיו בא לספר בשבחו של משה וכי זה שבחו של משה ששיבר את הלוחות. ל”פ והסכימה כו’ ואם תאמר מנ”ל למדרש אשר שברת יישר כחך ששברת דילמא אשר פירושו כבכל מקום כבר תירץ רשב”א במסכת שבת (דף פז) דאל”כ שהסכים הקב”ה עמו אמאי אמר להניחח את שברי הלוחות בארון כיון שאין קטיגור נעשה סניגור:

קרדיט: סדר שפתי חכמים על פרשת וזאת הברכה שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – וזאת הברכה

{א} וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָֽאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתֽוֹ:  מ  וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָֽאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתֽוֹ:  ת  וְדָא בִרְכְּתָא דִי

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
האם מותר להרוג ג’וק בשבת?

להלכה: אסור להרוג ג’וק בשבת, וכן אסור להרוג יתושים וכדומה, על אף שהם עוקצים אותו ומפריעים לא באכילתו, משום נטילת נשמה שהדבר אסור מהתורה.אבל לרסס

האם מותר לבלוע כדורים בשבת?

להלכה: יש חילוק בין סוגי הכדורים:כדורים כגון אקמול, דקסמול וכדומה שהם למטרת כאב ראש/בטן/צינון וכיוצ”ב לדעת רוב הפוסקים אסורים בשבת.אך אם נפל למשכב, או שסובל

האם אישה כשרה לכתוב מגילה?

נשאלתי מהאברך רבי עמנואל דויב שליט”א שביקש לכתוב מגילה לעצמו ולהרגיש סיפוק שאדם שמח ממעשה ידיו ואשת חבר חשקה גם היא בכתיבה כנאמר במגילה וגם

אמירת במה מדליקין בבית האבל

מנהג ישראל מקדמא דנא לומר פרק  משנת במה מדליקין בזמן קבלת שבת והביאו מרן (בסימן ר”ע) ומרן הביא באיזה זמן אין לומר אך לא הביא

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות