שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת וארא

{ב}א דייק מדכתיב אלהים שהוא מדת הדין. א”נ י”ל דרש”י דייק מדכתיב וידבר ל’ קשה הוא. רא”ם. ואל תקשה לך דהא הרבה פעמים כתיב בתורה וידבר ה’ אל משה לאמר ואין פירושו לשון קשה די”ל דהתם כתיב אחריו לאמר וא”כ וידבר הוי כלל ולאמר הוא פרט שמפרש מה הוא הכלל דהיינו הדבור אבל כאן אין כתיב אחריו לאמר דויאמר אליו אני ה’ דכתיב כאן לאו פרט של וידבר הוא אלא מלתא באפי נפשיה הוא דקאי על מ”ש משה למה זה שלחתני כדמפרש רש”י. (מהרש”ל) מדכתיב אחריו אני ה’ היפך זה לכך דרשו פה ולא במקומות אחרים: ב ר”ל דאתה אמרת למה זה שלחתני וקאמר לא לחנם שלחתיך. והנה דברי הרא”ם בפ’ זה ארוכים מאוד ונלאיתי לכתבם ונ”ל שאין זו תשובה על מה שלמעלה כמו שחשב הרא”ם רק ה”פ דבר אתו משפט ר”ל בל’ קושי ולא בל’ נחת על שהקשה לדבר ולו’ למה הרעות שהוא תחלת הדבור של למה זה שלחתני שהיה חס על כבוד עצמו כמו שפירשתי למעלה ומ”ש לא לחנם שלחתיך גם זה אינו תשובה אמה של מעלה אלא ה”ק הקב”ה למשה שמא תאמר לא תצליח בשליחותך לא לחנם שלחתיך וכו’ עכ”ל מהרש”ל:
{ג}ג מה שנקט רש”י אל האבות ולא נקט אל אברהם אל יצחק ואל יעקב כמו שכתוב בקרא משום דרש”י נקט לה בל’ קצר הרא”ם: ד דק”ל והלא כתיב בפ’ לך לך אני ה’ אשר הוצאתיך מאור כשדים ועל זה פי’ לא הודעתי וכו’: ה רש”י עצמו מפרש מה הפרש יש בין ה’ ובין אל שדי ועל זה פי’ שהרי הבטחתי’ ולא קיימתי ר”ל עדיין לא קיימתי הבטחתי משום שעדיין לא זכו מצד מעשיהם א”כ יש הפרש דההבטחה בשם ה’ הוא בלא תנאי אפי’ אם יחטאו כדפי’:
{ד}ו דק”ל איך מיושב הל’ של וגם אמה שכתוב לעיל בשלמא אי הוה כתיב ושמי ה’ נודעתי להם היה פירושו וגם דבר זה עשיתי להם. א”נ אי הוה כתיב כאן וגם לא הקימותי הוה נמי שפיר אבל עכשיו דכתיב ושמי ה’ לא נודעתי להם מאי וגם הקימותי ועז”פ וגם כשנראיתי וכו’ וה”פ שאל תאמר כיון שלא נראיתי להם אלא באל שדי ולא בה’ א”כ לא צריך אני לקיים הבטחתי אל תאמר כן שהרי גם הצבתי והעמדתי להם ברית ובשביל ב’ דברים הללו דהיינו אל שדי והברית צריך אני לקיים דברי דהרי הן כמו שהבטחתי להן בה’ וגם הקימותי לפי’ זה קאי אוארא אל אברהם וגו’ באל שדי ולא על לא נודעתי: ז ר”ל מהפסוקים הללו אתה רואה שנדרתי להם אבל מה שלא קיים לא מוכח מקרא אלא בלא הוכחה נקט ליה רש”י לתרץ למה שלחתיך משום שעדיין לא קיימתי הוכרחתי לשלוח אותך כדי לקיים דברי לאבות הראשונים:
{ה}ח דק”ל מאי וגם אני שמעתי דמשמע שאחר שמע וגם הקב”ה שמע ועל זה פירש כמו שהצבתי את הברית וכו’ ר”ל דוגם אני מוסב אלמעלה כיון שנראיתי להם באל שדי והצבתי להם ברית וגם אני צריך לקיים. ושמעתי מילתא באפי נפשיה הוא ר”ל לפיכך שמעתי וכו’ וה”פ של פרשה זו בתחילה וידבר אלהים אל משה דבר אתו משפט ויאמר אליו וגו’ קאי אמה שאמר משה למה זה שלחתני ואמר לו הקדוש ברוך הוא אני ה’ שנאמן לקיים הבטחתי שהבטחתי ואתה אמרת למה זה שלחתני וא”ת למה צריך אני לקיים הבטחתי הרי לא הבטחתים בשם ה’ אלא באל שדי א”כ איני מוכרח לכך אבל וגם הקימותי וגו’ לכך גם אני צריך לקיימו הלכך שמעתי וגו’: ט נח”י כי אי אפשר לקיים הבטחת הארץ רק אחר יציאתם ממצרים ואי אפשר להוציאם אא”כ יקויים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לפיכך האריך הפסוק אשר מצרים מעבידים אותם וזהו ואזכור את בריתי ר”ל שע”י שזכרתי ברית בין הבתרים של הארץ ממילא נזכרתי גם דן אנכי כי בפעם אחד ובמאמר אחד נאמרו אלו ב’ הבטחות ועכשיו נשלמה התשובה על למה זה שלחתני ומאז באתי הרע וע”ש מה שהאריך:
{ו}י כאן ק”ל דהיאך מיושב הלשון של מתחת סבלות דמתחת סבלות משמע שהסבלות למעלה פרוש עליהם והוא מוציא אותם מתחתיו ועל זה פי’ טורח משא ר”ל כאדם שנושא משא שמוציאין את האדם מתחת המשא ה”נ העבודה של מצרים דומה עליהן כמשא והוי כאלו מוציא אותן מתחתיו אבל לעיל לא כתיב תחת גבי סבלות:
{ח}כ[ג”א] כאלו אמר לישבע במלכותי כי הכסא מורה על המלכות כמו רק הכסא אגדל ממך:
{ט}ל ושמיעה זו לשון קבלה הוא ר”ל שנתייאשו מן הגאולה לפי שסברו שא”א לגאלם משם מעבודה קשה כזו ואל משה פי’ אל תנחומי משה: מ והוי כאלו נכתב ולא שמעו אל משה מצרה גדולה ומעבודה קשה אלא בשביל זה נקט מקוצר רוח דדרך של מיצר להיות נשימתו קצרה: נ ר”ל שמביא לו ראיה אמה שפי’ לעיל ויאמר אליו אני ה’ שפירושו נאמן לשלם שכר וכו’ שהרי אפי’ לפורעניות מודיע ששמו ה’ מכ”ש האמנה לטובה דהא מדה טובה מרובה ממדת פורענות: ס ר”ל שוידבר אלהים קאי על ענין שלמעלה דלפי’ רש”י וידבר אלהים אל משה קאי אלמה הרעותה אבל ויאמר אליו אני ה’ וכל הפרשה קאי אלמה זה שלחתני כדפי’ לעיל אבל לפי פירוש רבותינו קאי הכל אלמה הרעותה וא”ת והא אח”כ מפרשים שקאי אמה שאמר משה מה שמו מה אומר אליהם וי”ל דבשביל תרווייהו דבר אתו משפט והא דנקט בתחלה שקאי אלמה הרעותה משום דלמה הרעותה עיקר וגרם הכל ואגב תוכחת העיקר הוכיחו גם על ואמרו לי מה שמו ותדע לך שהרי לא דבר אתו משפט אלא אחר שאמר למה הרעותה ולמה לא דבר אתו משפט מיד כשדבר אליו מה שמו מה אומר אליהם אלא ודאי זה גרם הכל: ע[נח”י] שמעתי ולא אבין דלמא היא הנותנת בשלמא משה שלא ידע שום שם משמותיו ית’ הוצרך לשאול אבל האבות הרבה פעמים נגלה להם מהי תיתי שישאלו וע”ק שהרי גם משה לא שאל בשביל עצמו אלא בשביל ישראל מה אומר אליהם וע”ש. ונ”ל דה”פ דש”ס ודש”ר ומה אבות הראשונים שלא נודעתי להם בשמי ה’ שהוא שם העצם ושמי הגדול רק באל שדי שהוא שם התואר אפ”ה לא הרהרו אחר מדותי ולך ע”י ששאלת מה אומר אליהם הודעתיך ששמי ה’ ואפ”ה הרהרת וע”ש: פ נ”ל שמיישב הפסוק לפי פי’ רבותינו: צ ר”ל וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את הארץ ולא קיימתי בימיהם שהיו צריכין לקנות בדמים יקרים ואפ”ה לא הרהרו וכו’: ק ר”ל כיון שפירושו של וארא אל אברהם וגו’ הוא הרבה פעמים נגליתי להם באל שדי ולא שאלו לי מה שמך הל”ל ושמי ה’ לא שאלו לי כמו שאתה שואלני: ר דהשתא קשיא ליה ממ”נ שאם יפרשו לא נודעתי להם כמו לא שאלו לי אבל הוא הודיעם שכך שמו הל”ל ושמי ה’ לא שאלו לי ואם יפרשו לא נודעתי כמשמעו אלא שהוסיפו עליו ולא שאלו לי הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר לו אני ה’ וגו’ וא”א לרז”ל לפרש לא נודעתי לא נכרתי כמו שמפרש רש”י דמשמע אבל שמו הודיע להם ששוב לא יתכן להוסיף עליו ולא אמרו לי מה שמך שמכיון שהודיעם שכך שמו שוב לא היה להם לשאול הרא”ם: ש(הרא”ם) ויש לתמוה דלמא ה”ק מאחר שהאבות חביבים עלי שלא הרהרו אחרי גם אני שמעתי את נאקת בניהם בעבורם אף ע”פ שאינם נוהגים כשורה לכן אמור לבני ישראל וגו’. ונראה דלפי’ זה שפי’ דעיקר הגאולה היא משום חביבות האבות ואע”פ שישראל אינם הגונים א”כ לעיל כשאמר משה מי אנכי וגו’ וכי אוציא את בני ישראל וגו’ ופי’ ואע”פ שאם חשוב אני מה זכו ישראל שיעש’ להם נס וכו’ הי”ל להשיב חביבות האבות הוא גורם שיעשה להם נס זה אף שאינם הגונים: ת ר”ל מתחלק הסלע ע”י הפטיש לכמה ניצוצות כך פירש”י בגמרא דשבת דף פ”ח והתוספות הקשו על פירושו ומפרשים בענין אחר ע”ש:
{יב}א ר”ל שאל תאמר דהאי ואיך ישמעני פרעה מילתא בפ”ע הוא כלומר וגם פרעה לא ישמע אלי מסבה אחרת דהיינו ואני ערל שפתים לכ”פ זה אחד מעשרה ק”ו והכל חדא הוא ובזה ניחא מה שהיפך רש”י ופי’ ערל שפתים קודם ואיך ישמעני פרעה שלא על סדר המקרא והק”ו הוא הכי ומה ישראל ששמועה טובה היא להם והיה להם לקבל דברי ואפ”ה לא שמעו לי פרעה ששמועה רעה היא לו כ”ש שלא ישמעני. וא”ת איכא למיפרך דמה שלא שמעו ישראל למשה היינו כמו שמפרש הפסוק לעיל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו’. וי”ל דמשה לא היה יודע שלא שמעו לו בשביל קוצר רוח אלא הוא סבר שבשביל שהוא ערל שפתים לא שמעו לו ומ”ש בקרא כן מפני שהתורה כתבה לפי האמת אבל לפי דעתו שהיה סובר משום שהיה ערל שפתים לא שמעו אליו הוי שפיר ק”ו ואין להקשות אעפ”כ ה”ל למשה להבליע הפירכא אף אחר שגילה לו הקב”ה שמה שלא שמעו אליו הוא מקוצר רוח ומה ישראל שהיא לטובתם והי”ל לשמוע אף על פי שיש להם קוצר רוח פרעה שהיא לרעתו אינו דין שלא ישמע אף על פי שאין לו קוצר רוח כמו שמצינו בכמה מקומות בתלמוד י”ל דפירכא הכתובה בתורה הוא שהכתוב מעיד שמה שלא שמעו הוא מפני הקוצר רוח ואין להבליע פירכא כזו. הרא”ם: ב זהו פי’ על והערל שמביא רש”י:
{יג}ג דק”ל דמפסוק משמע שצוה את ישראל עצמן שיוציאו את עצמן ועז”פ שצוה עליהם וכו’ ר”ל דויצום קאי על משה ואהרן להנהיג ישראל בנחת ולסבול אותם ובפרעה ינהגו כבוד ומה שכתוב אחריו להוציא את בני ישראל מילתא באפי נפשיה הוא: ד והשתא מלת להוציא קאי אשניהם צום על דבר ישראל שיאמר להם שהוא יוציאם ממצרים ועל שליחותו אל פרעה שיאמרו לו להוציא את בני ישראל וגו’ ויתרו בו שאם לא יניחם שייסר אותו ביסורים:
{יד}ה וא”ת עדיין יש להקשות למה לא התחיל משבט לוי. ותירץ הרמב”ן דא”כ היה נראה שלוי הוא בכור היחס מכאן ואילך לכבוד משה לכך התחיל מראובן להודיע שנשאר ראובן בכור ליחס ונמנה לוי שלישי לשבטים:
{טז}ו נמצא שלא עבדו אלא קי”ו שנה דהא יוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה ובאותו זמן היה לוי בן ל”ד שנה דהא בששה שנים נולדו כולם חוץ מבנימין הוצא מהם ב’ שנים עד שנולד לוי שהוא ג’ לראובן נמצא שהיה לוי גדול מיוסף ד’ שנים ואח”כ היה ז’ שני שובע ושנתים רעב וכשעברו ב’ שנים משני הרעב באו למצרים ובאותו זמן היה לוי בן מ”ג וקל”ז שנים היה כשמת צא מהן מ”ג אז נשארו עדיין צ”ד שנים מלוי שלא התחיל השעבוד ורד”ו שנים היו במצרים צא מרד”ו שנים צ”ד שנים של לוי שלא התחיל השעבוד נמצא שלא נשתעבדו אלא קי”ו:
{כ}ז ר”ל שלא תפרש כמו דודתך הנאמר בפ’ עריות ואל דודתך לא תקרב והתם פירושו אשת דודו דהא יוכבד היתה בת לוי וא”כ היתה נמי אחות קהת דהא קהת היה בן לוי וקהת היה אביו של עמרם א”כ נמצאת שהיתה אחות אביו:
{כג}ח[רא”ם] אבל גבי לבן דרשו להגיד שבחה משום דלא שייך לומר שבדק בלבן ועוד דלא הל”ל לא את אביה ולא אחיה ולא מקומה שכבר הוזכרו למעלה וע”כ כולם באים לדרשה וליכא למימר דלמא אה”נ שצריך לבדוק בכולם חדא דבשלמא באחיה שייך הטעם משום דרוב בנים דומים לאחי האם משא”כ באביה וכ”ש באנשי מקומה ועוד דא”כ למה בדק אהרן באחיה בלבד דהא לא נכתב שם אביה מיותר:
{כה}ט סוטה דף מ”ג ר”ל שאביו הי’ משבטו של יוסף ואמו היתה מזרע יתרו או להיפך ודייקי מדכתיב פוטיאל ביו”ד דמשמע לשון רבים א”נ מדכתיב מבנות דמשמע נמי לשון רבים ר”ל שייחסו בשביל שני יחוסים וא”ל דלמא שם אדם הוא ששמו פוטיאל וי”ל דדייק מדכתיב ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון ש”מ דבא הכתוב לייחסם ה”נ פוטיאל בא לייחסו: י י”מ שמרד וי”מ שזילזל:
{כו}כ דעל צבאותם משמע שהוציאו את ישראל יותר מצבאותם. א”נ דמשמע שהוציאו את צבאותם בתחלה וזה אינו:
{כח}ל(ג”א) פי’ דאל”כ לא יתכן ויהי ביום דבר וגו’ דמה היה באותו יום אלא מחובר וכו’:
{ל}מ פי’ האמירה של ואני ערל שפתים הבא אחר הן בני ישראל לא שמעו אלי שזו היא האמירה ראשונה ושנאה בפרשה שניה לא האמירה של לא שמעו כי זו לא נשנית בפ’ שניה רא”ם. ואני אומר על כל מה שנאמר בפ’ ראשונה קאי והא דלא נשנית בפרשה שניה הדבור של לא שמעו אלי דדבור ההוא גם כן מרומז בפרשה שניה דקשה למה מהפך הכתוב ממה שנאמר למעלה בפרשה ראשונה דלעיל כתיב ואיך ישמע אלי פרעה ואני ערל שפתים ובפרשה שניה כתיב הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה א”ו ה”ק הן בני ישראל לא שמעו אלי אף על פי שכל השליחות היא לטובתם אפ”ה לא שמעו אלי בסבה שאני ערל שפתים א”כ איך ישמע אלי פרעה והנה הוא הק”ו בעצמו שנא’ בפ’ ראשונה:


וארא פרק-ז

{ב}נ פי’ דלכן אמר את כל אשר אצוך שאתה תדבר לפני פרעה כל דבור ודבור פעם א’ בקצרה ולא יותר כמו ששמעת מפי ואהרן אחיך ידבר כל דבור ודבור פעמים ושלש עד שיטעימנו וימליצנו באזני פרעה. מהרש”ל:
{ג}ס דהא ודאי הוא שפרעה ימרוד בו מאחר שהוא מחזק את לבו וכי דרך של הקב”ה כן שיתן בדעתו של אדם שיעבור על רצונו ל”פ וגלוי וכו’: ע ר”ל ואי לא אקשה את לבו אז בודאי שיעשה תשובה וגלוי לפני שלא יעשו תשובה שלימה בלב שלם ואם אביא מכות ופורעניות עליו אז יאמרו הבריות כך מדתו של הקב”ה שמביא פורעניות על מי שחוזר בתשובה והם לא יודעין שאינו חוזר בתשובה בלב שלם לכן אקשה את לבו כדי שלא יחזור בתשובה כלל ואז יכול אני להרבות מופתי להביא פורעניות עליו לעיני כל אדם: פ דייק מדכתיב בקרא והרביתי את אותותי דמשמע מן הקרא שיביא עליו מכות ועונשים יותר על מה שחטא וא”כ קשה למה הוא רוצה להביא עליו מכות יתירות יותר על מה שחטא ועז”פ כדי שתכירו אתם את גבורתי וע”ז מביא ראיה וכן מדתו וכו’ וק”ל: צ פי’ אע”פ שלפ”ז היה ראוי שיקשה ה’ את לבו גם בה’ מכות הראשונות אעפ”כ רצה ה’ שיפרסם רשעתו להודיע שאף בלתי החיזוק של הקב”ה הוא מתחזק מעצמו:
{ט}ק לפי שפי’ בפ’ ואתחנן על מופתים הם מכות מופלאות הוצרך לפרש שכאן פירושו אות: ר ר”ל שיש כח וממשלה במי ששולח אתכם כמו דכתיב בפרשת האזינו יזבחו לשדים לא אלוה ומתרגמינן דלית בהון צרוך:
{י}ש כי שם התנין ביבשה הוא נחש ובמים הוא דג וכן פי’ הרד”ק בשרש תנין:
{יא}ת ר”ל אותו חרב מתהפך מאליו ואדם הרואה אותו סובר שמתהפך ע”י לחש א”כ משמע דלהט דהתם לשון לחש הוא:
{יב}א ר”ל מדלא כתיב ויבלע תנין אהרן משמע מאחר שחזר וכו’ והיה נס בתוך נס ואלו היה נחש לא היה רק נס אח’ אבל לאחר שנעשו מטות כדכתיב נמי את מטותם חזר ובלעם היה נס בתוך נס הרא”ם:
{טז}ב בשאר מכות כתיב כה גבי התראה אבל גבי המכה לא כתיב כה לאפוקי גבי מכות בכורות כתיב גבי מכה גופה כה אמר ה’:
{יט}ג פי’ לא היתה המכה רק במים שבכלי עצים ואבנים לא בתוך העץ והאבן עצמן:
{כב}ד ר”ל ששדים הולכים בלט א”ר אייבא בר נגרי א”ר חייא בר אבא בלטיהם מעשה שדים בלהטיהם מעשה כשפים וכ”ה אומר ואת להט החרב וכו’ ופירש”י בלטיהם כמו ותבא אליו בלט:
{כה}ה דק”ל דהו”ל למיכתב וימלאו וע”ז פי’ מנין ז’ ימים ר”ל דוימלא קאי על מנין ולא על ז’ ימים: ו ר”ל ז’ ימים וא”ת והא החושך לא היה כי אם ו’ ימים כדמשמע בפ’ בא וי”ל דלקמן בפ’ בשלח כתיב ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה רצה לומר הענן והחושך היה למצרים ויאר את הלילה לישראל ולמה היה חושך למצרים אלא הקב”ה פרע להם אותו יום ז’ שלא הביא בתחלה עליהם:
{כז}ז דמאן משמע שהיה ממאן בכל שעה וזה אינו שייך דאם הוא עתה מסרב מ”ה יהיה תמיד מסרב ועז”פ אלא כינ’ וכו’ כמו שלו ושקט אע”פ שהוא נמי לפי שעה ושלו משמע לעולם וסר וזעף ר”ל כלם משמע לעולם ואינן אלא לפי שעה אלא כינה וכו’:
{כט}ח ומקרקרים לשון צעקה והומיה:


וארא פרק-ח

{ה}ט רוצה לומר אם תוכל לשאול אותו דבר שלא אוכל לעשותו שתוכל אתה להתפאר עלי לאמר שאני לא אוכל לעשותו: י וא”ת מה שאלו משה ודאי היה מתרצה שיכרתו היום לאלתר. וי”ל לפי שהי’ סבור משה אם יתפלל שיכרתו מיד אז מיד היה צריך לשלח את ישראל כמ”ש למשה וזה היה רע לו לפיכך לא ידע משה באיזה יום יתרצה ולפי מה שתי’ הרמב”ן בשם הנגיד יתורץ ג”כ קושיא זו: כ לשון אעתיר העתירו והעתרתי משמע ל’ הפעיל שהוא פועל יוצא והול”ל ל’ אפעיל כמו אעתר עתרו ועתרתי כיון שהוא ל’ תפלה והתפל’ אינו פועל יוצא לכן פירש מפני וכו’: ל ר”ל דלשון הפעיל קאי אדברים והוה כאלו כתיב דברים: מ דכתיב ביה בהדיא דבריכם:
{ו}נ שהרי השאלה היתה מתי יכרתו וצ”ל שהתשובה ג”כ לא היתה רק על זמן הכרתת הצפרדעים כן פירש הרא”ם. וקשה ולמה לו לצער הזה עד למחר למה לא אמר שיכרתו מיד וי”ל שפרעה היה מחזיק את משה בחזקת מכשף וסבור שיודע לכוין השעות ובודאי עכשיו היא השעה שיכרתו וכשתעבור השעה לא יוכל להסירם ולכן אמר למחר להראות שעל ידי מכשפות הוא עושה כן אבל משה מתי שהתפלל נשמע תפלתו מהרש”ל. מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה אל ה’ ובשאר מכות כתיב ויעתר משה אל ה’. וי”ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמ”ש רש”י בסמוך והצריך להרים קולו בתפלתו כדי שישמיע לאזניו את תפלתו:
{יא}ס וא”ת ולמה לא פי’ רש”י לעיל גבי מכת דם דכתיב ויחזק לב פרעה ולא שמע וגו’ וכן גבי בליעת מטה אהרן את מטותיהם וי”ל דלעיל כיון שעדיין המכה לא סרה ממנו והוא עודנו מחזיק בטומאתו בודאי הוא בשביל דבורו של ה’ שדבר להם ולא ישמע אליכם פרעה אבל הכא כתיב וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם כאשר דבר ה’ קשה לרש”י היכן דבר ה’ שאף אם יהיה הרווחה שלא ישמע אליהם מ”ה מביא קרא ולא ישמע אליכם מדכתיב ולא ישמע אליכם פרעה ואח”כ כתיב ונתתי את ידי וגו’ מאי זה דכתיב ונתתי וגו’ הא עדיין המכה לא סרה א”ו ה”ק קרא ונתתי כלומר כשיהיה לו הרווחה ולא ישמע אליכם ונתתי את ידי וגו’:
{יד}ע לאו להוציאם מעליהם ודייק רש”י מדכתיב ויעשו כן החרטומים שפירושו שעשו ג”כ כמשה ואהרן:
{יז}פ דק”ל למה הביא עליהן הערוב דדם וצפרדע היה כדי להלקות יראתם וכנים כדי להראות שאין יכולת לחרטומים להוציאן ומ”ט על הערוב ולכ”פ ויש טעם כו’:
{כ}צ דק”ל דתשחת הארץ משמע ל’ עתיד הא כבר היתה נשחתה לכך הביא ראיה מהתרגום שמפרש אתחבלת שהוא ל’ עבר או בינוני:
{כא}ק דק”ל וכי בשמים יזבחו ועז”פ ולא תלכו למדבר כמו שאתם אומרי’ לילך במדבר ולזבוח שם:
{כב}ר ר”ל לישראל היה אומר כן לא למצרים: ש ר”ל תועבה פי’ שנאה ולפ”ז מצי למימר דלמצרים עצמן אומר כן:
{כז}ת וא”ת הי”ל לפרש כן גבי וסר הערוב מפרעה וי”ל דדרך משה לומר לשון הסרה בתפלתו במקום מיתה שהרי לעיל כשהתפלל על הצפרדעים אמר וסרו הצפרדעים וגו’ וכתיב אח”כ וימותו הצפרדעים אבל כאן כתיב ויסר במקום וימותו הצפרדעים משמע שלא מתו הוצרך לפ’ בו טעם ומפני שמלת ויסר הוא פי’ וסר דלעיל מיניה שהוא קודם ויעתר פי’ מלת ויסר קודם מלת ויעתר ואע”פ שהוא אחריה (הרא”ם):


וארא פרק-ט

{ח}א לא ידעתי מאין הוציא שזרק משה בכח ואפשר לו’ מדכתיב השמימה ולא כתיב על השמים כדלקמן גבי מכת ברד ומדשני קרא ודאי פירושו הוא שהפליג בהגבהתו עד לשמים (נח”י) וצ”ל דה”ק וכל דבר הנזרק היינו בכח דסתם זריקה הוא בכל כחו והיינו בידו אחת וע’ בב”ר פ”ה ובויקרא רבה פרשה ז’: ב ר”ל מדכתיב לעיל מלא חפניכם: ג וא”ת הואיל וזה נס היה שהלך למרחוק א”כ למ”ל למשה לזרקו בכח ובידו א’ יותר היה הנס גדול בהלכו למרחוק אם היה זורקו בשתי ידיו ושלא בכח וי”ל דאינו ר”ל דהנס היה שהלך למרחוק ושזה נסבב ע”י שזרקו בכח אלא ר”ל שהנס היה מה שקומץ אחד שהוא מעט אבק היה די בו להתפשט על כל ארץ מצרים והזריקה בכח ע”י שהחזיק קמצו מלא חפנים שלו ושל אהרן אינו ענין לנס זה אלא הוא נס בפ”ע ולפמ”ש לעיל דרש”י דייק ממלת השמימה שזרק משה בכח יתורץ ג”כ קושיא זו דכיון שהכתוב מלמדנו במלת השמימה שזרק בכח א”כ בודאי זרקו ביד אחד שלא סמך על הנס:
{ט}ד בקרא משמע דמשחין היה פורח אבעבועות וזה אינו ועז”פ ל’ חמימו’ ר”ל מחמת חמימות היה פורח אבעבועות:
{י}ה מקשין העול’ למה לא נאמר כאן הירא דבר ה’ ועוד למה לא התרה בם לו’ ועתה שלח העז וגו’. (מהר”ן) וי”ל שבדבר לא היה צריך להתרות שהרי נאמר בפי’ הנה יד ה’ הויה במקנך אשר בשדה ומשמע שהגזרה לא היתה אלא בשדה ממילא כל הירא וגו’ הניס מקנהו לפי שהדבר דרכו להמית ב”ח אבל במכת הברד דאין דרך הברד להמית ב”ח אי לא אמר להם שלח העז וגו’ לא היו מקפידין להניחם בשדה. וע’ בקצ”מ תירוצים אחרים:
{יד}ו אין פי’ מכת בכורות דא”כ מה בא להשמיענו כאן. ל”פ ר”ת מאורליינ”ש מכת בכורות פי’ מל’ ביכורי’ וה”נ בברד לא לקה רק התבואה שבכרה ובשלה כל צרכה כדכתיב כי השעורה אביב והפשתה גבעול כדפרש”י שבכרו. וא”ת בפ’ שמות פרש”י בפסוק הנה אנכי הורג את בנך בכורך שמכת בכורות קשה מכולן וי”ל דודאי בעיני פרעה קשה מכת בכורות מכולן אבל בעיני העם מכת ברד קשה להם יותר שלא היה להם מה לאכול ועי”ל שהיא שקולה כנגד כל המכות שעברו כי המכות האחרונות היו קשים מאותה המכה. כ’ מהרש”ל וק’ לי על פי’ ר”ת מאורליינ”ש לל”ל בפעם הזאת וכו’ ע”כ נ”ל דהכי מתיישב הקרא על אופניו אל תאמר מאחר ששלחתי עליך הדבר שהיא מכה חמורה ואח”כ השחין שהיה מכה קלה אין ביכולתי להמיתך דאל”כ למה לא המיתיך בדבר כי בפעם הזאת ר”ל עוד יבא הפעם והעת שאשלח כל מגפותי דהיינו מכת בכורות ותדע שאין כמוני בכל הארץ ותאמר אתה בעצמך אלו רציתי כשהיה ידי במקנך וכו’:
{טו}ז ופי’ ואך אותך וגו’ גם אותך ועמך:
{יח}ח דאל”כ למה אמר כאן כעת מחר ובדבר אמר מחר יהיה סתם והטעם אצל הדבר שהבהמות היו בשדה נפוצות אחת הנה ואחת הנה ומי יאמר לפרעה שדוקא בעת ההיא התחיל הדבר א”כ לא היה תועלת בשריטה אמר סתם מחר יהיה:
{כב}ט רצה לו’ בתחלה לא היה לו ממשלה אלא על מה שבארץ ועכשיו נתן אותו למעלה שיהיה לו ממשלה על מה שבשמים והביא מכה משמים:
{כד}י ר”ל שדרך הלהב של אש לילך למעלה והכא היתה יורדת למטה זהו נס א’ ונס השני שלא כבו זה את זה. (נח”י) ולא נהירא חדא דכ”פ מצינו שירדה האש למטה מן השמים לארץ הן לטובה והן לרעה ולא נחשב לנס. ועוד דהא עדיין לא נכתב פסוק ותהלך אש ארצה ול”נ דבמחלוקת שנויה בש”ר וכו’ ולרבי נחמיה היו האש והברד פתוכים ומעורבים זה בזה והאש מתלקחת בגוף הברד ושניהם היו דולקים ולדידיה הנס השני היה שהברד היה דולק ולזה נתכוון הרב שהרי כ’ האש והברד היו מעורבין ולפ”ז צריך לפ’ הא דמסיים עשו שלום ר”ל ששניהם דלקו:
{כט}כ(נח”י) אע”פ שגם בזמן מכת הצפרדעים ומכת ערוב היתה ג”כ מלאה גלולים וא”כ מסתמא לא היה מתפלל בתוך העיר והל”ל שם כצאתי את העיר י”ל דשם היה מתפלל על למחר והיה לו שהות להתפלל ולא היה צריך לגלות לפרעה כצאתי את העיר אבל כאן שאמר פרעה ורב מהיות קולות והיה מבקש שהברד לא יתך ארצה והיה רוצה שלא להתמהמהות לכן הוצרך לגלות כצאתי את העיר ולא בתוך העיר:
{לג}מ ר”ל באותו חלק היינו ביסוד (בשורש) של כהתוך כסף (מכתיבת יד מהרר”ן ז”ל):

קרדיט: סדר שפתי חכמים על פרשת וארא שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – וארא

{ב} וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָֹֽה:  מ  וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָֹֽה:  ת  וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה וַאֲמַר לֵהּ אֲנָא יְיָ: {ג} וָֽאֵרָא אֶל אַבְרָהָם

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת וארא

{ב} וידבר וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא יְיָ הוּא דְאִתְגְלֵיתִי עֲלָךְ בְּגוֹ סַנְיָא וַאֲמָרִית לָךְ אֲנָא יְיָ: {ג} וְאִיתְגְלֵיתִי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב בְּאֵל שַׁדָי וּשְׁמִי יְיָ

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
האם מותר להרוג ג’וק בשבת?

להלכה: אסור להרוג ג’וק בשבת, וכן אסור להרוג יתושים וכדומה, על אף שהם עוקצים אותו ומפריעים לא באכילתו, משום נטילת נשמה שהדבר אסור מהתורה.אבל לרסס

האם מותר לבלוע כדורים בשבת?

להלכה: יש חילוק בין סוגי הכדורים:כדורים כגון אקמול, דקסמול וכדומה שהם למטרת כאב ראש/בטן/צינון וכיוצ”ב לדעת רוב הפוסקים אסורים בשבת.אך אם נפל למשכב, או שסובל

האם אישה כשרה לכתוב מגילה?

נשאלתי מהאברך רבי עמנואל דויב שליט”א שביקש לכתוב מגילה לעצמו ולהרגיש סיפוק שאדם שמח ממעשה ידיו ואשת חבר חשקה גם היא בכתיבה כנאמר במגילה וגם

אמירת במה מדליקין בבית האבל

מנהג ישראל מקדמא דנא לומר פרק  משנת במה מדליקין בזמן קבלת שבת והביאו מרן (בסימן ר”ע) ומרן הביא באיזה זמן אין לומר אך לא הביא

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות