שפתי חכמים | פרשת יהדות

שפתי חכמים על פרשת כי תבוא

{א}א ואם תאמר למה לא מפרש רש”י זה לעיל בפ’ שופטים גבי פרשת מלך דהתם ג”כ כתיב וירשתה וישבת בה. וי”ל דדעת רש”י לתרץ לל”ל כאן וירשתה וישבת בה דהא ממלך גמרי’ דילפינן ביאה ביאה מהדדי מה התם אינן חייבים אלא אחר כיבוש וחילוק אף הכא כן והאי ג”ש גמירי דהיא הלכה למשה מסיני כמו שפרש”י בפרשת שלח גבי חלה על בבואכם אל הארץ משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה כו’ וכיון שפרט לך באמת מהן כו’ ר”ל וכיון שפרט לך במלך שאינו אלא לאחר ירושה וישיבה אף כלן כן אלמא גד”ש גמורה הוא ואם כן ל”ל לומר כאן וירשתה וישבתה בה ומתרץ מגיד שלא נתחייבו בבכורים כו’ וא”כ בענין אכילה מדבר וה”א דמיד חייבים בבכורים קודם שנהנין מהן כדאמרינן כל הנהנה מן העוה”ז בלא ברכה כאלו מעל ולא הוה ילפינן גז”ש ממלך לכן צריך לפרש ביה בהדיא וירשתה וישבת בה אבל לעיל בפ’ שופטים לא הוה ילפינן לא מביכורי’ דה”א מיד כשנכנסים לארץ מחוייבים להעמיד מלך דהא בשביל זה משימין עליהם מלך כדי שיצא לפניהם למלחמה ואין לך צורך יותר גדול משעת כיבוש וחילוק דאז היה עיקר מלחמ’ ולכן צריך לפרש בה וירשתה וישבת בה שאינה אלא לאחר כיבוש וחילוק כדי שיתלו הכיבוש בהקב”ה ולא במלך בשר ודם:
{ב}ב כך היא הנוסחא ברוב ספרים שבידינו והקשה ע”ז הרא”ם ל”ל מראשית תיפוק ליה מג”ש דארץ ארץ שאין חייבין בבכורים אלא ז’ מינין בלבד ועוד מ”ש הכא דדרשינן מראשית ולא כל ראשית למעט שלא יהיו ראשית כל האילונת חייבים בביכורים אלא מקצתן בלבד ומ”ש גבי חלה דדרשינן מראשית ולא כל ראשית למעט שלא יעשה כל עידתו חלה והאריך בזה וע’ בנח”י באריכות: ג והא דבפרשת עקב פי’ זית שמן זית העושה שמן כי יש זיתים שאין עושין שמן ולמה לא פי’ התם כמו שפי’ הכאוי”ל דלעיל מיירי בשבח א”י ועל זה פי’ זיתים העושים שמן הלומר בשאר ארצות שי זיתים שעין עושים שמן לאפוקי בארץ ישראל כל הזיתים שבה כולן עושין שמן והכא מיירי קרא בביכורים שאין מביאין ביכורים אלא מפירות א”י ומשבח פירות ארץ ישראל כדילפינן מג”ש דארץ ארץ והוי כאלו נכתבו נמי בהדיא הפירות בפרשת ביכורים וזית דהכא מיירי בזיתים דא”י שכולן עושין שמן כדפרש”י בפרשת עקב ואם כן אתי שפיר מה שפירש זית שמן ששמנו אגור בתוכו כו’ כי יש זתים ששמנן זב מהן בעת הגשם ואינה טובים כ”כ ל”פ זית אגורי כו’ ובזה יתורץ גם כן מה שמקשים דברי הרא”ם אהדדי: ד רצ”ל מלת ראשית ל”ל לא הל”ל אלא ולקחת מפרי וגומר: ה לאו דוק’ תנה אלא ה”ה שאר מינין והא דנקט תאנה לפי שממהר להתבשל יותר מכל שאר פירות:
{ג}ו דאל”כ למאי צריך לומר הכי וכי קודם לכן לא ידע הקב”ה כל זאת שבא אל הארץ. כפוי הוא מלשון הכפישני באפר: ז פי’ אם היו לו פירות יותר ממין אחד ומין אחד ממהר להתברר יותר מהשני והוא הביא המין המתבכר לירושלים וקורא ואח”כ כשנתבכר המין השני מביאו ג”כ א”ל לקרוא פעם שנית והוכחתו מדכתיב היום דמשמע מיעוטא דאל”כ היום ל”ל:
{ד}ח פירשתי בפרשת צו ובפרשת תצוה ובפרשת אמור והכחתו מדהל”ל ולקח הכהן הטנא והניחו לפני מזבח ה’ וגומר מידך ל”ל אלא מידך מופנה לג”ש נאמר כאן יד ונאמר בבעלים דשלמים יד מה להלן תנופה כדמפרש שם אף יד דהכא לענין תנופה והתנופ’ דהכא פרש”י בפרק לולב וערבה שהבעלים אוחזים בשפת הטנא וכהן מניח ידו תחת שוליו של טנא ואף ע”פ דגבי שלמי’ הכהן מניח ידו תחת יד בעלים ממש משום דגבי שלמים ליכא שפה ושולים מש”ה ידו של כהן תחת יד הבעלים ממש:
{ה}ט אבל אינה מל’ ענייה ותשובה שאין תשובה זולת קורא או שואל והכא מי קראו או שאלו מה: י כלומר שמזכיר חסדיו של הקב”ה שנתן להם את הארץ הזאת מזכיר נמי שאר חסדים שעש’ עם אבותינו דאל”כ מה ענינו דארמי אובד אבי גבי ביכורים: כ ר”ל בזה והלא לא האבידו ואם כן מה זה דכתיב אובד דמשמע שהאבידו ויהי’ אובד פועל יוצא כאלו אמר מאבד אף שאינו לפי הדקדוק לכן צריך לפרש לפי מדרש רז”ל: ל רצונו בזה והלא אין הקב”ה מצרף מחשבה למעשה חוץ מבע”ז ל”פ שהעו”א כו’ ר”ל אפי’ בלא ע”ז ודוקא בישראל הוא כן: מ ר”ל דמשמע מכח זה שהארמי אובד אבי וירד מצרימה וזה אינו ל”פ ועוד אחרים כו’ וענין בפני עצמו הוא:
{ט}נ ואם כן בע”כ צ”ל הא דכתיב אל המקום היינו ב”ה אבל אם פירוש דויתן לנו את הארץ לאו כמשמעו היינו יכולים לפרש אל המקום היינו ארץ ישראל:
{י}ס דאל”כ והנחתו למה לי הרי כבר כתיב והניחו והא דפירש חוזר ומניף והכחתו מהכא דגמרינן והנחתו מוהניחו לפני ה’ מה והניחו דרישא קודם הנחה הי’ מניף אף וכו’:
{יא}ע(דב”ט) מה שמחה שייך כאן שכתב ושמחת וגו’ והלא אינן נאכלים לזרים דאיתקשו לתרומה. לכ”פ מכאן אמרו כו’ ולכן נמי גבי הלוי והגר א”ל כמו בפרשת ראה שאתה מחוייב לשמח אותם עמך כיון דאסורים להם. לכ”פ שגם הם מחוייבים בבכורים: פ פי’ במ”ח עריהם: צ דקשה לרש”י והא הגר חייב בכל המצות האמורו’ בתורה ופשיטא דחייב בביכורים ולא הי’ לו לכתוב אלא אתה והלוי ומשני מביא ואינו קורא ולהכי חילק:
{יב}ק פי’ לא כשתגמור להפריש המעשר של שנה שניה כפי המובן מן בשנה השלישית דמשמע שאתה עומד בשנה שלישית ומפריש מעשר של שנה שניה דאם לא כן הל”ל כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואות השנה השלישי’ לפי הוצרך ל’ שפי’ בשנה השלישית שבשנה השליש’ וחסר שי”ן כמו את הדרך ילכו בה שילכו בה ושנה השלישית הוא שנה שלישית של שמטה: ר רצונו בזה להוכיח שיקבע זמן הביעור והוידוי בערב פסח ופסוק זה כתיב בפרשת ראה גבי מעשר: ש לאו דוקא כאן בפרשה זו אלא ר”ל נאמר על מעשר של שנה שלישית מקץ והוי כמו שכתוב כאן מאחר שמדבר כאן גם כן במעשר של שנה שלישית: ת דקשה למה קרא שנה השלישית שנת המעשר וכי שאר שנים שנה א’ וב’ אינן שנים של מעשר ומתרץ שנה שאין נוהג כו’: א קשה לרש”י וכי אם אינו רוצ’ לאכול מה לעשות. ל”פ תן לו כו’ עשה מה שעליך יש לעשו’: ב שהוא שנים חעשר ביצים אבל שעורים צריך ליתן לו קב ודוקא בגורן צריך ליתן לו חצי קב חטים אבל בעיר א”צ ליתן לו חצי קב שבעיר יכול לילך ג”כ לאחרים מה שא”כ בגרנות שהגרנות רחוקים זה מזה:
{יג}ג כלומר התודה אל לבך. דאם לא כן ה”ל. לומר ואמרת לה’ אלהיך מאי לפני כמו דכתיב לעיל גבי הבאת בכורים (ג”א) דאי כמשמעו מה צורך לומר להק’ ב”ה הא כבר ידוע לפניו: ד כדפרש”י לעיל בפרשת קדושים שמעשר שני ונטע רבעי הם נקראים קודש: ה ר”ל והרי אין מעשר שני נוהג בשנה שלישית אם כן לא היה ליה להתודות אלא על מעשר עני שהוא נוהג בשנה השלישית ונמשכת עד פסח של שנה רביעית כדלעיל ל”פ ולמדך כו’: ו כתב תרומות ל’ רבים לכלול גם תרומת מעשר כי היכי דבמתני’ שלהי מעשר שני כלל ביכורים בכלל תרומה כדפי’ שם הר”ש כדכתיב ותרומת ידך וארז”ל אלו בכורי’ ורש”י הזכירם בפי’ דלאו כל אינשי שמעתא גמירי: ז רצונו בזה היכן הקפידה התורה בזה על הסדר: ח פי’ חיטין על שעורין: ט כ’ הרא”ם פי’ מלברכך מלשבחך בעת הפרשת מעשרות ולא מלברך ברכת הפרשת מעשרת שהוא נוסח הברכו’ שתקנהו אנשי כנס’ הגדול’ שברכות על המצות אינו אלא מדרבנן:
{יד}י(קצ”מ) דאל”כ מאי נ”מ אם אכל אם לא אכל ואע”פ שהוידוי הוא בכל המעשרות והתרומות כמו שדרשו רז”ל מקרא דוגם נתתיו וגומר כדלעיל מ”מ מלת ממנו משמע מעשר אחד ואין זה אלא מעשר שני שנקרא קודש וע”ש: כ ר”ל התרומה בין שהוא טמא ואני טהור: ל וא”ת ונימא נמי מכאן הוזהר כמ”ש לעיל מכאן שאסור לאונן וי”ל בודאי איסור למדין מכאן ל”פ והיכן הוזהר על כך ר”ל כדי שיעבור עליו בלאו וילקה אבל גבי אונן שאכל אינו אלא איסור בעלמא ולא מלקות והא דכתי’ לא אכלתי באוני אינו אלא סיפור דברים אבל אינו אזהרה כי אזהרה לא שייך אלא מפי הקב”ה. ל”פ אזהרה מנין כו’: מ רבותא קמ”ל אפי’ ארון ותכריכין שהוא של מצוה וכל שכן של חול וע’ בקצ”מ: נ דאם לא כן מת”ל שמעתי בקול ה’ הרי כבר התודה שקיים כל מה שצוה עליו ושנשמר מכל מה שהוזהר עליו ומזה הטעם עצמו דרשו גבי עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי בו. רא”ם: ס ר”ל אחרים:
{טו}ע דאל”כ מה מקום לתפלה זו לכאן אלא מכיון שעשינו כו’ ראוי לך לעשו’ מה שהבטחתנו אבל עכ”פ תפלה הוא ולא כמ”ש הרא”ם ודב”ט: פ ר”ל במה שמוסיף מלת לתת לנו כו’ שבשבועה לא הוזכר ארץ זבת חלב ודבש וא”כ איך כתיב הכא כאשר נשבעת וגומר ל”פ לתת לנו כלומר כאשר נשבעת לתת לאבותינו וקיימת ההבטחה שהבטחת ליוצאי מצרים לתת להם ארץ זבת חלב ודבש יותר ממה שנשבעת לאבותינו:
{טז}צ דק”ל בודאי להכי נסמכה פ’ זו דהכא לפרשת ביכורים שיהא נמי הא דכתי בושמרת קאי אפרשת ביכורים ואיך נופל אפרשת ביכורים ושמרת ועשית אותם וגו’ כיון שבפרשת ביכורים כתיב שכבר עשה המעשה שכבר הביא הביכורים כדמשמע מהשקיפה ממעון קדשך וגו’ ל”פ בת קול מברכתו כו’. הרא”ם. ול”נ דק”ל דאם הקרא כפשוטו ל”ל דכתיב היום הזה כו’ הא כבר הזהיר על זה בפרשת והיה אם שמוע ובפרשת ואהבת אלא ע”כ צ”ל דכל הענין קאי על הבא’ ביכורים וא”כ האי דכתיב ושמרת ועשית על מה קאי ואיך נתקשר ודבוק עם את ה’ האמרת כו’ אלא ע”כ ברכה שבת קול מברכת אותו כו’:
{יז}ק זהו ופי’ של האמרת היום וגו’: ר זהו פי’ של וה’ האמירך וגומר: ש האמרת שבחת כמו יתאמרו כל פועלי און ישתבחו שדרכן צלחה (רש”י חגיגה ד”ג):


דברים פרק-כז

{א}ת פי’ הווה שומר המצוה הזאת תמיד לא ל’ ציווי ד”כ היה לינקד השי”ן בשו”א ואין לפרשו שהוא מקור דאם כן שמור תשמור מבע”ל כמו שפתוח תפתח נתון תתן. רא”ם:
{ב}א מן המקראות דהכא לא מוכח מידי אלא מן המקראות שביהושע מוכח הכל דביהושע כתיב שנים עשר אבנים הקימו בירדן במקום כפות רגלי הכהנים ושנים עשר אבנים הקימו בגלגל במלון ראשון של א”י ועל אותם אבנים כתב מתחלה בהר עיבל כל התורה ומשום דכתיב ביהושע שני מיני אבנים דהיינו ירדן וגלגל מש”ה נקט רש”י תחלה שני מקומות אלו אע”פ שמתחלה הקימו אותן בהר עיבל כיון שקלפו אותן ולקחו והקימו אותם בגלגל מ”ה נקטינהו בהדדי וע”ז כתב רש”י כדאיתא במסכת סוטה דהתם מביא הקרא דספר יהושע וג’ מיני אבנים שכתב רש”י ר”ל ג’ מינינ מקומות ובזה יתורצו קושיות הרא”ם שהקש’ על רש”י ז”ל ממסכת סוטה פרק אלו נאמרין:
{ח}ב ע”ל פ’ דברים ושם פירשתי. (נח”י) והטעם שנכתב בע’ ל’ היינו כדאיתא במסכת סוטה (דף לה) שיוכלו האומות להעתיקה:
{ט}ג פי’ מדכתיב נהיית לעם לה’ אלהיך ולא כתיב תהיה משמע שעל הברית הקודם קמיירי ומדכתיב היום הזה למדנו שרמז להם שבכל יום יהיו בעיניך כאלו היום באת כו’ הרא”ם ול”נ דמהיום הזה דייק כמו גבי היום הזה ה’ אלהיך מצוך דאין לו’ כמשמעו שהרי באותו היום קבלו עליהם הברכות והקללות האמורות הר גריזים ובהר עיבל. דאי מש”ה נאמר היום הזה א”כ ה”ל להקדים ולומר ויצו משה את העם וגומר שהוא פרשת הקללות ואחר כך ה”ל למנקט פרשת היום הזה דאין שייך לומר הכא אין מוקדם ומאוחר בתורה כיון דהוא עיקר הטעם לפי שנאמר היום הזה:
{יב}ד אף על גב דכתיב שמעון ולוי ויהודה וגומר משמע דאותן ששה שבטים היו מברכי’ ולא שבט לוי לבד וי”ל מדכתי’ ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ובע”כ צ”ל על הקללה אצל הקללה ר”ל שהלוים הפכו פניהם להן ולכן נקראו אצל יותר מאותן שהיו עומדים על הר גריזים אף שהיו קרובים להן כמו אלו כיון שלא יתכן לפרש כמשמעו שאין שייך לומר אלה יעמדו על הקללה וכי יש ממשות בקללה שדורסין עליה ברגלים אלא בע”כ פירושו אצל הקללה כלומר אצל אותן המקללים א”כ ש”מ שהן עצמן אינן מקללין ממילא הא דכתיב אלה יעמדו לברך וגומר נמי הן עצמן אינן המברכים ועכשיו סברא הוא שהם שבט לוי מדכתיב וענו הלוים וגומר. וא”ת א”כ מאי זה דכתיב אלה יעמדו לברך את העם וגומר והרי משמע דהם עצמן היו המברכין. י”ל דה”פ אלה יעמדו אצל הלוים בשעה שעמדו הלוים לברך את העם על הר גריזים שמעון וגומר כ”ש בשם א’ מהגדולים. ול”נ דהוכחתו מדכתיב וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל וגומר ש”מ דהלוים היו המקללין והוא הדין המברכין דהא קודם שאמרו ארור האיש היו אומרים ברוך האיש וא”ל דהא דכתיב וענו הלוים פירושו דענו הלוים תחל’ כלומר שהם התחילו ואח”כ כל העם אחריהן דאם כן הכי הל”ל וענו הלוים וכל איש ישראל ואמרו וגו’ ועוד מאי אל כל איש ישראל שהרי הם עצמן היו ג”כ מן המקללין אלא ע”כ שהלוים היו המברכין והמקללין והיו הופכים פניהם כדפירש רש”י ופי’ דקרא דאלה יעמדו לברך את העם כאלו אמר אלה יעמדו על הר גרזים כשיבאו הלוים לברך את העם ומי הם העומדים על הר גרזים שמעון ולוי וגו’. וא”ת והרי כתיב ואלה יעמדו לברך את העם שמעון לוי ויהודה וגו’ א”כ משמע שגם לוי היה עומד על הר גרזים כמו שאר שבטים ואיך פי’ הוא ז”ל והכהנים והלוים והארון למטה באמצע כו’. וי”ל שני מיני לוים הם מהם הראוים לשירה דהיינו עד שיגיע לנ’ שנים ושאינן ראוין לשירה דהיינו מס’ ואילך ואותן הראויין לשירה עומדין למטה ואותן שאינן ראויין לשירה עומדין על ההר ברייתא פרק אלו נאמרין (דף לו):
{יח}ה דגמרינן משגה משגה מפ’ קדושי’ והתם גופא מנלן עיין בפ’ קדושים:
{כד}ו דאל”כ בסתר ל”ל וכי אם יכהו בקגלוי הכאה ממש מותר בתמיה והלא כתיב לא יוסיף פן יוסיף בפ’ כי תצא: ז וא”ת למה סמך ר’ משה הדרשן לגבי מכה רעהו בסתר. וי”ל בשלמא בלא זה ל”ק מידי למה כתיב י”א ארורים כדי להוציא ראובן מכלל הארור משום דכתיב ארור שוכב עם אשת אביו והוא בלב יצועי אביו מ”ה לא נאמרו אלא י”א ארורים כדי להוציא ראובן אבל עכשיו לפי מה שפירשתי דמכה רעהו בסתר על לשון הרע הוא אומר א”כ לא ה”ל לומר אלא י’ ארורים ולהוציא גם את יוסף שהוציא דבה על אחיו וסיפר עליהם לשון הרע ותירץ ראיתי כו’ וק”ל. וראיתי שיש גורסים ראיתי כו’ על אשר לא יקים וה”פ ראיתי ביסודו של ר’ משה הדרשן י”א ארורים כו’ עד לא רצה לקללו וקשה הרי י”ב הם עם ארור אשר לא יקים וגו’ ומתרץ כאן בארור אשר לא יקים וגו’ כולל את כל התורה וגם הארורים דלעיל נכללו בארור אשר לא יקים וגו’ ואם כן קשה דארורים דלעיל יתירים הם ולמה נכתבו אלא ודאי כמו שראיתי ביסודו של ר’ משה הדרשן:


דברים פרק-כח

{ד}ח ע”ל בפרשת עקב ושם פירשתי:
{ה}ט פי’ כגון יין ותירוש: י כגון כל מיני פירות ונקרא משארתך בעבור שהם נשארים בסל ולפי פירוש ראשון דפי’ פירותיך א”כ לא יהיה פי’ של משארתך כלום וצ”ל שהוא כמשמעו כמו משארותם צרורות בשמלותם וכאלו אמר ברוכים פירותיך ועיסתך ולפי’ ראשון קשה למה לא נאמר פירותיך כמשמעו ולמה נאמר טנאך ל”פ ד”א טנאך דבר שמסנן כו’ ולפי ד”א קשה דהא ברכת הענבים נכללים בברכת הפירות ולמה קבע לו ברכה לעצמו וא”ל דנתן ברכה ליין בפ”ע שאף שלא תהיה ברכה מרובה בענבים אפ”ה יהיה הרבה יין זה אינו כיון שהברכה מרובה בפירות גם הענבים בכלל ומסתמא יהיה ריבוי יין לכן צריך גם לטעם ראשון:
{ו}כ פי’ מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא והוכחתו מדכתיב ברישא בבואך ואחר כך בצאתך ודרך העולם לצאת תחלה מן הבית ואחר כך לבא ועוד למה בירך ביאתו ויציאתו לא הליכתו ושאר תנועותיו ל”פ הכ’ על ביאתו בלא חטא ושיעור הכ’ כך הוא ברוך היית בבואך שלא היה בך חטא וככה תהיה ברוך בצאתך שלא יהיה בך חטא וא”ת מה נעשה גבי קללה דהתם נמי כתיב ארור אתה בבואך בירשא דהתם ליכא למימר כביאתך לעולם בחטא כו’ וכמו שהקשה הרא”ם ז”ל אבל בשם מהרר”א מפראג מצאתי כתוב דל”ק מידי דה”פ ארור אתה בבואך כמו בצאתך דבצאתך בודאי היתה בך חטא אף בבואך תהיה ארור כלומר מלא חטא ואין לתמוה קטן הנולד במה חטא וי”ל דהקב”ה פוקד עון אבות על בנים ועוד נאמרו בזה דברים רבים. ונראה לי לפרש על דרך שאמרו בפרק התינוקות למה הולד דומה במעי אמו לפנקס מקופל כו’ ומלמדין אותו כל התורה כולה כו’ ועל זה נאמר ארור אתה בבאך שמשכחין ממך כל התורה וארור אתה בצאתך שתשכח גם כם התורה שתלמוד בזה העולם ותחלת דינו של אדם הוא עסקת בתורה. עי”ל דביאתו של אדם לז העולם הוא בבכיה כי כן דרך התינוק כשבא לאויר העולם שהוא בוכה כך יציאתו מן העולם יהיה ג”כ בבכיה וזהו סימן רע לו כדאמרינן מת מתוך שחוק סימן יפה לו מתוך בכיה סימן רע לו כו’ וק”ל ר”ל:
{ז}ל הרא”ם פי’ כי דרך הל’ לשום שבעה במקום ריבוי כמו עד עקרה ילדה שבעה כו’:
{כב}מ ק”ל דהא עד כאן מנה מיני חלאים וחרב מה חולי הוא ומתרץ דקללה בפ”ע הוא שיביא עליך גייסות א”נ דק”ל היאך החרב מכה מעצמו: נ גם כן קשה לו כמו כן ומפרש דמכות תבואה הן ועד כאן מנה מכות של גוף וכאן מונה מכות תבואה: ס דלפי פשוטו משמע דירדפך הקב”ה עד שתאבד ממנו וימצאך אחר וזה אינו דאם יאבד מהקב”ה מי ימצאנו ויצילו מידו ולכן מביא התרגום עד דתיבד שהוא ל’ כליון מן העולם וקשה לרש”י וא”כ הכנוי ל”ל לא ה”ל לומר אלא עד אבוד וע”ז פי’ כלומר עד אבוד אותך פי’ דאי לא נאמר ך’ הכנוי ה”א מלת אבד הוא מקור כמו אבד תאבדון ופי’ עד שתאבד אתה דבר מה ויהיה כפרת חטאתך לכן הוסיף ך’ הכנוי כדי שישוב מלת אבד עליו כלומר עד אבוד אותך ומ”מ פירש כתרגומו שתכלה מאליך ודוק היטב. ובזה יתורץ מה שכתב רא”ם ולא ידעתי איך יתיישב מה שכ’ תחלה עד דתיבד וסיים בו עד אביך אותך דמשמע שה פירושו עד דתיבד וכתב אחר זה שתכלה מאליך וזה אינו אלא לפי המתרגם עכ”ל:
{כג}ע ה”פ משה ביקש מהקב”ה שיתן לו רשות לקללם הכי ונתן לו הקב”ה רשות וא”כ הכל אץש הוא דאמרינן אפי’ אות אחת לא חידש מעצמו ר”ל בלי רשות הקב”ה והא דפירש מפי עצמו אמרן רצ”ל שהוא היה מבקש מהקב”ה והתו’ כתבו פרק בני העיר משה מפי עצמו אמרן וברוח הקודש ע’ שם: פ ואם משה אמרן לא שייך למימר תשמעו לי וגומ’: צ רצונו בזה שלא תקשי הרי הוא רוצה לקללם ומאי קללה בזה והיו שמיך אשר על ראשך נחשת:
{כד}ק זהו ל’ גמרא ורצונו של רש”י לתרץ איך שייך לומר שהמטר יהיה אבק ועפר שני הפכים הם ושני הפכים בנושא אחד א”א ל”פ זיקא דבתר כו’: ר להרביץ הוא מל’ רובן תחת משאו:
{כז}ש דאל”כ למה אמר בשחין מצרים הל”ל סתם שחין: ת פי’ מדכתיב ובחרס הוי גרב לח וע”ל בפרשת אמור:
{כט}א דא”ל כמו לא תעשוק את רעך שפי’ כובש שכר שכיר שאינו מענין הפ’ וגזלה כבר אמור ל”פ מענין ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו:
{ל}ב פי’ אשה פלגש כלו’ אשה תארס ואיש אחר יקחנה לו לפלגש: ג פי’ הל”ל ישכבנה אלא שכינוי זה ישגלנה לשבח כלו’ שלא ישכב אותה בדרך זנות אלא שיקח אותה לפילגש: ד כבר פירשתיו בפרשת וירא:
{לח}ה פי’ במ”א קרא לארבה חסיל ולמה אלא על שם שהוא מכלה הכל:
{מ}ו ולא הספיק לומר ל’ נשירה מפני שהוא פועל יוצא לאחר וחסר הפעול שהם הפירות ולכן אמר ישיר פירותיו כמו ונשל הברזל שהוא גם כן פועל יוצא ופירושו שנשל הברזל חתיכה מן העץ המתבקע והיא הלכה והרגתו. רא”ם:
{מב}ז להכי נקרא צלצל שהוא מל’ צלצל ותרועה כלומר באין הרבה ביחד ובאין בקול ובמהומה: ח בחיר”ק תחת היו”ד ראשונה והשניה נחה:
{מז}ט עשה מ”ם מרוב כמו בי”ת כמו מ”ם מסיני בא כאלו אמר ברוב כל שפירושו בעוד רוב כל כלומר בעוד שהיה לך כל טוב:
{מט}י ק”ל וכי לא יכול לבוא הנשר מקרוב ל”פ פתאום כו’ כלומר כאשר ידאה הנשר זהו ענין בפני עצמו ולא קאי אגוי מרחוק וגו’ דסמיך ליה אלא קאי ארישא דקרא ישא ה’ עליך גוי פתאום כאשר ידאה כו’:
{נב}כ ויחסר בי”ת מן חומותיך שהיה לו לכתוב עד רדת בחומותיך כמו לנמוך והחומות כבר הם עומדים בנמוך על הארץ ומ”ה פי’ אותו הרב מל’ רדוי וכבוש ואף שרדת ממשקל שבת י”ל דס”ל שהוא ממלות הזרים שבאים הרבה בתורה ואף שכתוב והורד המשכן יורידו המשכן שגם המשכן היה עומד על הארץ שאני מלת רדת שהוא פועל עומד בעצמו לאפוקי יורידו והורד פעל יוצא לשני:
{נג}ל פי’ אין המצור מורה על הרעבון שבעבורו יאכלו בשר בניהם רק המצור מחייב שיהיה שם מצוק שהוא עקב רעבון שבעבורו יאכלו בשר בניהם וי”ו של ובמצוק נוסף כוי”ו של ואיה וענה:
{נד}מ פי’ עינו יהיה צר מליתן להם ולמי תרע עינו באותן הנזכרים בקרא באחיו ובאשת חיקו אבל לא שתהיה עינו רעה בעצמו כלומר שתהא עינו רעה כי באחיו הבא אחריו ימאן זה הפי’:
{ס}נ אבל מהכא דכתיב אשר יגורת מפניהם אין להוכיח מידי דיכולים למימר אשר יגורת מפניהם קאי אמצרים וה”פ כל מדוה מצרים ואיזה מצרים אשר יגורת מפניהם לכך הוכרח להוכיח מאם שמוע וגו’:
{סא}ס והמ”ם בו מ”ם השימוש וכינוי לרבי’ ואיננו מל’ העלמה כמו אל תעלם אזנך ויהיה פי’ כמו והפלא ה’ את מכותך כלו’ שיהיו מופלאות ונעלמות מעיני כל חי שא”כ הי’ העי”ן נקוד בשו”א כמו אל תעלם אזנך והעלם יעלימו ועוד הי’ ראוי להיות יעלימם ה’ עליך מאחר שהוא שב אל המכות. רא”ם. וקשה דהא בכל הספרים נקוד יעלם בשו”א כמו והעלם יעלימו שהוא נמי נקוד בשו”א וע”כ צ”ל דרש”י אינו מחלק בין נקוד שו”א או חט”ף שו”א ועיקר הוכחתו הוא דה”ל לכתוב יעלימם א”נ הוכחתו דאם הוא מל’ העלמה איך נופל ל’ עליך וק”ל:
{סב}ע פי’ אין כוונת הכתוב בזה שישארו מתי מעט שלא יוכלו לעמוד כנגד אויביהם דאם כן מה טעם ככוכבי השמים לרוב מה לי אם היו מרובין מתחלתן או מועטין אבל כונתו שילכו ויתמעטו כפרי החג וגם א”ל שבמקו’ שהיו רבים בהפלאה יהיו עכשיו מועטים בהפלאה דאם כן מועטים חלוף המרובים מבע”ל דמשמע חלוף מרובים הראשונים לא חלוף מרובים דמשמע איזה שיהיו. רא”ם:
{סג}פ ר”ל במה שהוסיף מלת אויביכם שהשמחה מוסב על האויבים כלומר הקב”ה ישיש האויבים עליכם דאם לא כן הל”ל ישוש דהוה משמע הוא בעצמו ישוש ועוד הרי אין הקב”ה שמח במפלתן של רשעים:
{סד}צ דאין שייך לו’ שהקב”ה יבשרם שיעבדו ע”א:
{סו}ק וזה גרוע יותר מהלוקח תבוא’ מן השוק דהלוקח תבואה מן השוק יכול ליקח בפעם אחת הרבה שיש סיפוק לזמן רב משא”כ בסומך על הפלטר והקללה הוא דשמא פעם אחת לא ימצא ליקח וימות ברעב:
{סז}ר דק”ל דהא הסברא הפוכה היא דהא אמרי’ בב”ב (דף טו) אידלא יומא אידלא קצירא ש”מ שהחולי תכבד בערב יותר מבבקר ועל זה פירש ויהיה ערב של אמש: ש רצונו בזה להוכיח שפירושו כך ואין פירושו מי יתן ערב שעתיד עדיין להיות:
{סח}ת הוסיף מלת בשביה בעבור שבזולת זה אין זו קללה אם ישובו עם הספינו’ למצרים רא”ם והיה זה קללה יותר משאם הוליכ’ ברגלים משום דזה הי’ מכה קשה שהיו מעצמם נטבעים בים: א כל’ ונמכרתם מבנין נפעל כמו כי נמכרנו אני ועמי ומדכתי’ והתמכרת’ מבנין התפעל יורה שפי’ והתמכרתם שתבקשו להמכר ולא תוכלו מפני שאין קונה:


דברים פרק-כט

{ג}ב לא לדעת המסות הגדולו’ והאותו’ והמופתים כפי המובן מפשט הכ’ כי לא יפול בם לומר ולא נתן ה’ לכם לב לדעת וגומר: ג ר”ל איך יתכן זה דלא היה להם קודם לכן עינים ואזנים: ד פי’ על התורה:
{ו}ה ויהיה פירושו דאל המקום על המקום הזה כלומר למעלה ולגדול’ הזאת וכן לד”א ג”כ פירושו למעלה הזאת שלפי’ הראשון שפירש לב לדעת להכיר חסדי המקום שכל המעלות והגדולות והכבוד שלכם הם מן המקום יהיה פירושו מאחר שבאתם אל המדרגה הזאת להכיר שכל הצלחו’ שלך הן מן המקום ולא מידכם ראוי שתשמרו את דברי הברי’ הזאת למען תצליחו בכל אשר תעשון והל’ האחרון שפירש לב לדעת להשיג חכמות רבו יהיה פירושו אחר שבאתם אל המדרגה הזאת להשיג חכמתו יתברך מעתה הוא מדקדק עמכם בשמירת המצות לכן ראוי הוא שתשמרו את דברי הברית הזאת שהן מצותיו יתברך למען תשכילו ולא תכשלו בכל אשר תעשון. כתב הרא”ם אבל לא ידעתי איך יתוקן ההפסק של ויצא סיחון וגומר בין ותבאו אל המקום הזה ובין ושמרתם וגומר כיון שהם דבקים זה לזה ונ”ל לפרש לפי פי’ ראשון שפירש אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד והכרתם חסדי ה’ למכה מלכים גדולים לסיחון ולעוג מלכי האמורי כי לעולם חסדו לכן אל תבעטו כו’ ולפי פי’ אחרון ה”פ מאחר שהגעתם אל המדרגה הזאת שתוכלו להשיג חכמתו יתברך שהוא התורה והמצות ותוכלו גם כן להשיג שכל הצלחתכם הם ע”י קיום התורה והמצות עד שהכיתם את שני מלכי האמורי לכן מעתה הוא מן הראוי שתשמרו וגומר כדי שתצליחו בכל אשר תעשו ואם לאו לא תצליחו כי מעתה הוא מדקדק עמכם: 

קרדיט: סדר שפתי חכמים על פרשת כי תבוא שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – כי תבוא

{א} וְהָיָה כִּֽי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּֽהּ:  מ  וְהָיָה כִּֽי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ

קרא עוד »
דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות
דעת זקנים על פרשת כי תבוא

{א}והיה כי תבא וגו’ אשר נשבע ה’ לאבותינו. ולכך אמרו רבותינו שהגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר לאבותינו, אלא בתפלה (אבל) אומר אלהינו ואלהי אבותינו שאנו סומכים

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות