דמיינו שאתם פוסעים לתוך עולם בו כל חג מספר סיפור – לא רק את עברו של העם, אלא גם את ערכיו, מאבקיו וניצחונותיו. מחשבון הנפש שכל יהודי עושה ביום כיפור ועד לשמחה מטריפה בפורים – החגים היהודים הם מארג קסום של היסטוריה, רוחניות וקהילה. לאורך אלפי שנים הם מחזקים את הרוח היהודית, נוטעים משמעות ומלכדים סביבם פרטים וקהילות. יצאנו למסע בעקבותיהם.
לאורך ההיסטוריה, החגים היהודים הם אבני דרך משמעותיות במסעו של העם היהודי. ככאלה הם מציינים אירועים מכוננים, ערכים עמוקים ותקופות מיוחדות בשנה, ומאפשרים לנו לחוות את המורשת והתרבות היהודית באופן עמוק ומעשיר. יותר מהכל הם משמשים מסורות חיות ותוססות המציעות צוהר אל הנשמה היהודית ומזמינות כל אדם להבין את הקשרים ההדוקים בין אמונה, היסטוריה וזהות. מהי חשיבותם במסורת היהודית וכיצד צלחו את מבחני הזמן?
"חגיו של עם ישראל מועדים הם מועדים במשמע זה: זמני היועדות, זמני מפגש עם זיכרונות היסטוריים ועם צפיות היסטוריות לעתיד, בחינת התרחשויות מוחשיות ואקטואליות הקובעות את ההבנה העצמית ואת מגמת החיים." ~ אליעזר שביד
חג, מלשון "לחוג"
מקורו של המונח חג הוא בתקופה המקראית; מלשון "לחוג". במקרא, חג מציין עלייה לרגל למקדש וביטוי להתקהלות של שמחה. חגי ישראל ומועדיו השונים נקבעים על פי הלוח העברי, חלקם ניתנו לנו מהתורה, חלקם על ידי חז"ל וחלקם נוספו במהלך השנים כחלק בלתי נפרד מהמסורת וההיסטוריה היהודית במהלך הדורות. ישנם חגים שהינם ימי שמחה, ימי צום ותענית, אבל וזיכרון ואף ימים של חשבון נפש.
כל חג יהודי מציע פרספקטיבה ייחודית על הערכים והחוויות ההיסטורית של העם היהודי
החגים היהודיים הם הרבה יותר מתאריכים גרידא. הם נושאים משמעויות רבות ומגוונות, מאפשרים לנו לחוות קשת רחבה של רגשות של שמחה, עצב, ציפייה ותודה, מחברים אותנו הדוקות למורשתנו, ערכֵינו, ותפקידנו כעם.
”וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי…” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים א'–ב')
על חגי ישראל המוזכרים בתורה נמנים
- ראש השנה – א' וב' בתשרי
- יום הכיפורים – י' בתשרי
- חג סוכות – טו' עד כא' תשרי
- שמיני עצרת – כב' תשרי
- חג פסח – טו' עד כב' ניסן
- חג שבועות – ו' סיוון
כל אחד מהחגים הללו מכונים גם "מקרא קודש" ו"יום טוב", ובעל משמעות והלכות ייחודיות לו. ביניהם בולטים בייחודם פסח, שבועות וסוכות הלוא הם "שלושת הרגלים" בהם נהגו לעלות לרגל לירושלים בימי בית המקדש. על אלו הוסיפו חכמינו מועדים לשמחה כדוגמת חנוכה, פורים וט"ו באב, וכן ימי צום הנהוגים ביהדות – צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, י"ז תמוז ותשעה באב. בנוסף, בין המועדים ישנן תקופות בעלות משמעות מיוחדת : הימים שבין ראש השנה ליום כיפור מכונים "עשרת ימי תשובה" ו"בין כסה לעשור"; "ספירת העומר" – הכינוי לשבעת השבועות שבין א' חול המועד פסח לחג השבועות; ו"ימי בין המצרים" – שלושת השבועות שבין י"ז תמוז לתשעה באב.
יום השבת לקדשו
”וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ” (ספר בראשית, פרק ב', פסוק ג')
המועד הראשון המוזכר בתנ"ך, מיד לאחר מעשה הבריאה, הוא כמובן יום השבת לקדשו. זהו המועד העיקרי והראשוני המסמל את תחילת ההתחייבות בין בני ישראל לה' כחלק מהברית העמוקה אשר נכרתה ביניהם בהר סיני. ביום השביעי הסתיימה מלאכת הבריאה, אלוהים סיים את מלאכתו ונח. שמירת השבת היא זיכרון עולם למנוחת ה' ולחובה במנוחה החלה על כולם – בני ישראל, זרים ואפילו בע"ח.
בליבו של לוח השנה היהודי עומדים שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות
ייחודם הוא במצוות עלייה לרגל שיש בהם, ועל כן הם מכונים "שלוש הרגלים" .לכל אחד משלושת הרגלים משמעות ייחודית משלו, יחדיו הם יוצרים תמונה רחבה יותר של זהותינו כעם. פסח מסמל את החופש וההתחלה חדשה, שבועות מדגיש את חשיבות התורה והחכמה, וסוכות מזכיר לנו את החסד והביטחון באלוהים. לשלושת הרגלים יש השפעה עמוקה על החברה הישראלית. הם תורמים לחיזוק הזהות היהודית, מאחדים את העם ומעוררים תחושת שייכות.
”אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם"
פסח:
חג החירות, מציין את יציאת מצרים, שחרור מעבדות לחירות ואת הולדת האומה הישראלית. אנו חוגגים את החג באמצעות קריאה בהגדה, סיפור יציאת מצרים, ציון סמלי החג השונים וזניחת החמץ לטובת אכילת מצות.
”וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ…. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.” (דברים, ט"ז, י'-י"ב)
שבועות:
חג מתן תורה, מציין את קבלת התורה בהר סיני. אנו חוגגים את החג באמצעות אכילת מאכלי חלב, חגיגת הטבע ופירותיו, לצד תפילות מיוחדות בבית הכנסת.
”שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ… וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוקים י"ד-ט"ז).
סוכות:
חג האסיף, מציין את נדודי בני ישראל במדבר לאחר יציאת מצרים. אנו חוגגים את החג באמצעות ישיבה בסוכה, אכילת ארבעת המינים (אתרוג, לולב, הדס וערבה), וביצוע מצוות מיוחדות כמו נטילת לולב.
חגי ישראל – מזכירים את העבר ומשמשים כגשר לעתיד
החגים היהודיים הם נכס יקר מפז המאפשר לנו לחוות את מורשתנו ותרבותנו באופן עמוק ומעשיר, ומעניק משמעות עמוקה לחיינו. לאורך השנים, הם מעצבים את החברה הישראלית, תורמים לחיזוק הזהות היהודית, מאחדים את העם ומעוררים תחושת שייכות.
