משניות הוריות

א. הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, והלך היחיד ועשה שוגג על פיהן בין שעשו ועשה עימהן, בין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה הרי זה פטור, מפני שתלה בבית דין. הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו או תלמיד שראוי להוראה, והלך ועשה על פיהן בין שעשו ועשה עימהן, ובין שעשו ועשה אחריהן, ובין שלא עשו ועשה הרי זה חייב. זה הכלל התולה בעצמו, חייב; והתולה בבית דין, פטור.

ב. הורו בית דין, וידעו שטעו, וחזרו בהן, בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן, והלך ועשה על פיהן רבי שמעון פוטר; ורבי אלעזר אומר, ספק. איזה הוא ספק: ישב לו בתוך ביתו, חייב. הלך לו למדינת הים, אמר רבי עקיבא, רואה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה; אמר לו בן עזאי, מה שנה זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה אפשר לו שישמע.

ג. הורו בית דין לעקור את כל הגוף אמרו אין נידה בתורה, אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה הרי אלו פטורין; הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, הרי אלו חייבין. כיצד: אמרו יש נידה בתורה, אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה, אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור, יש עבודה זרה בתורה, אבל המשתחווה פטור הרי אלו חייבין: שנאמר "ונעלם דבר מעיני הקהל", "דבר", ולא כל הגוף.

ד. הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו, ואמר להן טועין אתם, או שלא היה מופלא של בית דין שם, או שהיה אחד מהן גר או נתין או ממזר, או זקן שלא ראה בנים הרי אלו פטורין: שנאמר כאן "עדה" (חומש ויקרא) ונאמר להלן "עדה" (חומש במדבר) מה "עדה" האמורה להלן, כולן ראויים להוראה, אף "עדה" האמורה כאן, עד שיהו כולן ראויים להוראה.

ה. הורו בית דין שוגגין, ועשו כל הקהל שוגגין מביאין פר; מזידין, ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה. שוגגין, ועשו מזידין הרי אלו פטורין.

ו. הורו בית דין, ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר; ובעבודה זרה, מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים; ובעבודה זרה, מביאין שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים. רבי שמעון אומר, שלושה עשר פרים; ובעבודה זרה, שלושה עשר פרים ושלושה עשר שעירים פר ושעיר לכל שבט, ופר ושעיר לבית דין. הורו בית דין, ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן מביאין פר; ובעבודה זרה, מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, שבעה שבטים שחטאו, מביאין שבעה פרים; ושאר שבטים שלא חטאו, מביאין על ידיהן פר פר, שאף אלו שלא חטאו, מביאין על ידי החוטאים. רבי שמעון אומר, שמונה פרים; ובעבודה זרה, שמונה פרים ושמונה שעירים פר ושעיר לכל שבט, ופר ושעיר לבית דין. הורו בית דין של אחד מן השבטים, ועשה אותו השבט על פיהן אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורין, דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים, אין חייבין אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד שנאמר "עדת ישראל ישגו", ולא עדת אותו השבט.

א. הורה כהן משיח לעצמו שוגג, ועשה שוגג מביא פר; שוגג ועשה מזיד, מזיד ועשה שוגג פטור: שהורית כהן משיח לעצמו, כהורית בית דין לציבור.

ב. הורה בפני עצמו, ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו; הורה עם הציבור, ועשה עם הציבור מתכפר לו עם הציבור: שאין בית דין חייבין, עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת; וכן המשיח. ולא בעבודה זרה, עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת.

ג. אין חייבין אלא על העלם דבר, עם שגגת המעשה; וכן המשיח. ולא בעבודה זרה, אין חייבין אלא על העלם דבר, עם שגגת המעשה.

ד. אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת; וכן המשיח. ולא בעבודה זרה, אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת.

ה. אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש; אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנידה, ומביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנידה. ואיזו היא מצות עשה שבנידה, פרוש מן הנידה; בלא תעשה, אל תבוא על הנידה.

ו. אין חייבין על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתיים, ועל טומאת מקדש וקודשיו. והנשיא כיוצא בהם, דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר, הנשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת הקול שהמלך לא דן, ולא דנין אותו.

ז. כל המצוות שבתורה שחייבין על זדונן כרת, ועל שגגתן חטאת היחיד מביא כשבה או שעירה, והנשיא שעיר, ומשיח ובית דין מביאין פר. ובעבודה זרה היחיד והנשיא והמשיח, מביאין שעירה; ובית דין, פר ושעיר פר לעולה, ושעיר לחטאת.

ח. אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין, ומשיח ובית דין פטורין; אשם ודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבין, ובית דין פטורין. על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתיים, ועל טומאת מקדש וקודשיו בית דין פטורין, והיחיד והנשיא והמשיח חייבין. אלא שאין כוהן גדול חייב על טומאת מקדש וקודשיו, דברי רבי שמעון. ומה הן מביאין, קרבן עולה ויורד; רבי אליעזר אומר, הנשיא מביא שעיר.

א. כהן משיח שחטא, ואחר כך עבר ממשיחותו, וכן הנשיא שחטא, ואחר כך עבר מגדולתו כהן משיח מביא פר, והנשיא מביא שעיר.

ב. כהן משיח שעבר ממשיחותו, ואחר כך חטא, וכן הנשיא שעבר מגדולתו, ואחר כך חטא כהן משיח מביא פר, והנשיא כהדיוט.

ג. חטאו עד שלא נתמנו, ואחר כך נתמנו הרי אלו כהדיוט. רבי שמעון אומר, אם נודע להן עד שלא נתמנו, הרי אלו חייבין; ומשנתמנו, פטורין. ואיזה הוא הנשיא, זה המלך: שנאמר "ועשה אחת מכל מצוות ה' אלוהיו", ולהלן הוא אומר "למען ילמד ליראה את ה' אלוהיו" מה "אלוהיו" האמור כאן, נשיא שאין על גביו אלא ה' אלוהיו, אף "אלוהיו" האמור כאן, נשיא שאין על גביו אלא ה' אלוהיו.

ד. איזה הוא משיח – המשוח בשמן המשחה, ולא המרובה בבגדים. אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בבגדים, אלא פר הבא על כל המצוות; אין בין כהן משמש לכהן שעבר, אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה. זה וזה שווין בעבודת יום הכיפורים, ומצווין על הבתולה, ואסורין באלמנה, ואין מיטמאין בקרוביהן, ולא פורעין, ולא פורמין, ומחזירין את הרוצח.

ה. כהן גדול פורם מלמטן, וההדיוט מלמעלן; כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל, וההדיוט לא מקריב ולא אוכל.

ו. כל התדיר מחברו, קודם את חברו; כל המקודש מחברו, קודם את חברו. פר משיח ופר העדה עומדין, פר משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו.

ז. האיש קודם לאישה להחיות, ולהשיב אבידה. והאישה קודמת לאיש לכסות, ולהוציא מבית השבי; ובזמן ששניהן עומדין בקלקלה, האיש קודם לאישה.

ח. כהן קודם ללוי, לוי לישראל, ישראל לממזר, וממזר לנתין, ונתין לגר, וגר לעבד משוחרר. אימתי, בזמן שכולן שווין; אבל אם היה ממזר תלמיד חכמים, וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכמים קודם לכהן גדול עם הארץ.