משניות תענית | פרשת יהדות

משניות תענית

מסכת תענית באותיות ברורות וגדולות.

א. מאימתיי מזכירין גבורת גשמים: רבי אליעזר אומר, מיום טוב הראשון של חג; רבי יהושוע אומר, מיום טוב האחרון. אמר רבי יהושוע, הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר: אמר לו רבי אליעזר, אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח מוריד הגשם בעונתו. אמר לו, אם כן, לעולם יהא מזכיר.

ב. אין שואלים את הגשמים, אלא סמוך לגשמים. רבי יהודה אומר, העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר, והראשון אינו מזכיר; וביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר, והאחרון אינו מזכיר.

ג. עד אימתיי שואלים גשמים: רבי יהודה אומר, עד שיעבור הפסח; רבי יוסי אומר, עד שייצא ניסן, שנאמר “ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון”. בשלושה במרחשוון, שואלים את הגשמים; רבן גמליאל אומר, בשבעה בו חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.

ד. הגיע שבעה עשר במרחשוון, ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענים. אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

ה. הגיע ראש חודש כסליו, ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלוש תענייות על הציבור. אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

ו. עברו אלו, ולא נענו בית דין גוזרין שלוש תענייות אחרות על הציבור. אוכלין ושותין מבעוד יום, ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה, ונועלים את המרחצאות. עברו אלו, ולא נענו בית דין גוזרין עוד שבע, שהן שלוש עשרה תענייות על הציבור. ומה אלו יתרות על הראשונות אלא שבאלו מתריעים, ונועלים את החנויות. ובשני, מטים עם חשיכה; ובחמישי, מותרין מפני כבוד השבת.

ז. עברו, ולא נענו ממעטין במשא ובמתן, בבניין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין, ובשאילת שלום בין אדם לחברו, כבני אדם הנזופים מלפני המקום. והיחידים חוזרין ומתענין, עד שייצא ניסן. יצא ניסן הגשמים סימן קללה, שנאמר “הלוא קציר חיטים, היום…”.

א. סדר תעניות כיצד: מוציאין את התיבה לרחובה של עיר; ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה, ובראש הנשיא, ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. והזקן שבהם אומר לפניהם דברי כיבושים אחינו, לא נאמר באנשי נינווה, וירא האלוהים את שקם ואת תעניתם, אלא “וירא האלוהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה”; ובקבלה הוא אומר, “וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה’ אלוהיכם: כי חנון ורחום הוא ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה”.

ב. עמדו בתפילה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל, ויש לו בנים, וביתו ריקן, כדי שיהא ליבו שלם בתפילה; ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום, ומוסיף עליהן עוד שש.

ג. ואלו הן זכרונות, ושופרות, “אל ה’ בצרתה לי”, “אשא עיניי אל ההרים”, “ממעמקים קראתיך ה'”, “תפילה לעני כי יעטוף”. רבי יהודה אומר, לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר תחתיהן, “רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שידפון ויירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו אויבו בארץ שעריו כל נגע, וכל מחלה”, “אשר היה דבר ה’ אל ירמיהו על דברי הבצרות”. ואומר חותמיהן.

ד. על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה’ גואל ישראל. על השנייה הוא אומר מי שענה את אבותיכם על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה’ זוכר הנשכחות. על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושוע בגלגל, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה’ שומע תרועה. על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה’ שומע צעקה. על החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה’ שומע תפילה. על השישית הוא אומר מי שענה את יונה במעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה’ העונה בעת צרה. על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה’ המרחם על הארץ.

ה. מעשה בימי רבי חלפתא ובימי רבי חנניה בן תרדיון, שעבר אחד לפני התיבה, וגמר את כל הברכות, וענו אחריו אמן. תקעו הכוהנים תקעו, מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה. הריעו בני אהרון הריעו, מי שענה את אבותיכם על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה. וכשבא דבר אצל חכמים, אמרו לא היו נוהגים כן, אלא בשערי המזרח.

ו. שלוש תעניות הראשונות אנשי משמר, מתענין ולא משלימין; ואנשי בית אב, לא היו מתענין. שלוש שנייות אנשי משמר, מתענין ומשלימין; ואנשי בית אב, מתענין ולא משלימין. שבע אחרונות–אלו ואלו מתענין ומשלימין, דברי רבי יהושוע. וחכמים אומרים, שלוש תעניות הראשונות–אלו ואלו לא היו מתענין. שלוש שנייות אנשי משמר, מתענין ולא משלימין; ואנשי בית אב, לא היו מתענין. שבע אחרונות אנשי משמר, מתענין ומשלימין; ואנשי בית אב, מתענין ולא משלימין.

ז. אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות, אבל לא בימים; אנשי בית אב, לא ביום ולא בלילה. אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס; ובחמישי מותרין, מפני כבוד השבת.

ח. כל הכתוב במגילת תענית, דילא למספד לפניו אסור, ולאחריו מותר; רבי יוסי אומר, לפניו ולאחריו אסור. דילא להתענאה, לפניו ולאחריו מותר; רבי יוסי אומר, לפניו אסור, ולאחריו מותר.

ט. אין גוזרין תענית על הציבור כתחילה בחמישי, שלא להפקיע את השערים; אלא שלוש תעניות הראשונות, שני וחמישי ושני, ושלוש שנייות, חמישי ושני וחמישי. רבי יוסי אומר, כשם שאין הראשונות בחמישי, כך לא שנייות ולא אחרונות.

י. אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חודשים, ובחנוכה, ובפורים. ואם התחילו, אין מפסיקין, דברי רבן גמליאל; אמר רבי מאיר, אף על פי שאמר רבן גמליאל אם התחילו אין מפסיקין, מודה היה שאין משלימין. וכן בתשעה באב שחל להיות ערב שבת.

א. סדר תעניות האלו האמור, ברביעה הראשונה; אבל צמחים ששנו, מתריעין עליהם מיד. וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהם מיד, מפני שהיא מכת בצורת. ירדו לצמחים אבל לא לאילן, לאילן אבל לא לצמחים, לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ולא למערות מתריעין עליהן מיד. וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים, כמו שנאמר “והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר; חלקה אחת תימטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש” אותה העיר מתענה ומתרעת; וכל סביבותיה מתענות, ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר, מתריעות, ולא מתענות. וכן עיר שיש בה דבר, או מפולת אותה העיר מתענה ומתרעת; וכל סביבותיה מתענות, ולא מתריעות. רבי עקיבא אומר, מתריעות, ולא מתענות. איזה הוא דבר עיר המוציאה חמש מאות רגלי, ויצאו ממנה שלושה מתים לשלושה ימים זה אחר זה זה אחר זה.

ב. על אלו מתריעין בכל מקום על השידפון ועל היירקון, ועל הארבה ועל החסיל, ועל חיה רעה ועל החרב; מתריעין עליהן מיד, מפני שהיא מכה מהלכת. מעשה כשירדו זקנים מירושלים לעריהם, וגזרו תענית על שנראה כמלוא תנור שידפון באשקלון. ועוד גזרו תענית למחר, על שאכלו שני זאבים שני תינוקות בעבר הירדן; רבי יוסי אומר, לא על שאכלו, אלא על שנראו.

ג. על אלו מתריעים בשבת על עיר שהקיפוה גויים או נהר, ועל ספינה המיטרפת בים; רבי יוסי אומר, לעזרה, אבל לא לזעקה. שמעון התמני אומר, אף על הדבר; ולא הודו לו חכמים.

ד. על כל צרה שתבוא על הציבור מתריעין עליהן, חוץ מרוב הגשמים. מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שיירדו גשמים. אמר להם, צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא יימוקו. התפלל, ולא ירדו גשמים. עג עוגה, ועמד בתוכה ואמר, רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עליי, שאני כבן בית לפניך; נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים מנטפים; אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף; אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה. ירדו כתקנן, עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מרוב הגשמים. אמרו לו, כשם שהתפללת עליהן שיירדו, כך התפלל עליהן שילכו להן. אמר להם, צאו וראו אם נמחת אבן הטועים. שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו, צריך אתה לינדות; אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו, והוא עושה לו רצונו. עליך הכתוב אומר, “ישמח אביך ואימך; ותגל יולדתך”.

ה. היו מתענים וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה, לא ישלימו; לאחר הנץ החמה, ישלימו. רבי אליעזר אומר, קודם לחצות, לא ישלימו; לאחר חצות, ישלימו. מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות; אמר להן רבי טרפון, צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. יצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערביים וקראו הלל הגדול.

א. בשלושה פרקים בשנה, הכוהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית, במוסף, במנחה, ובנעילת שערים: בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים.

ב. ואלו הן המעמדות: לפי שנאמר “צו את בני ישראל ואמרת אליהם: את קרבני לחמי לאישיי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו” וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו; אלא שהתקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות. על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כוהנים, ושל לויים, ושל ישראל. הגיע זמן המשמר כוהניו ולוייו עולים לירושלים, וישראל שבאותו המשמר מתכנסין לעריהם וקורים במעשה בראשית.

ג. ביום הראשון, “בראשית” ו”יהי רקיע”. בשני, “יהי רקיע” ו”ייקוו המים”. בשלישי, “ייקוו המים” ו”יהי מאורות”. ברביעי, “יהי מאורות” ו”ישרצו המים”. בחמישי, “ישרצו המים” ו”תוצא הארץ. בשישי, “תוצא הארץ” ו”ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם”. פרשה גדולה קורים אותה בשניים, וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף; במנחה נכנסין וקורין על פיהם, כקורין את שמע. ערב שבת במנחה, לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.

ד. כל יום שיש בו הלל, אין בו מעמד בשחרית; קרבן מוסף, אין בנעילה; קרבן עצים, אין במנחה, דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי, כך היה רבי יהושוע שונה, קרבן מוסף, אין במנחה; קרבן עצים, אין בנעילה. חזר רבי עקיבא להיות שונה כדברי בן עזאי.

ה. זמן עצי הכוהנים והעם, תשע: באחד בניסן, בני ארח בן יהודה; בעשרים בתמוז, בני דוד בן יהודה; בחמישה באב, בני פרעוש בן יהודה; בשבעה בו, בני יונדב בן רכב; בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין; בחמישה עשר בו, בני זתואל בן יהודה ועימהם הכוהנים והלויים, וכל מי שטעה שבטו, ובני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות; בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה; בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה; באחד בטבת, שבו בני פרעוש שנייה. באחד בטבת, לא היה בו מעמד, שהיה בו הלל, וקרבן מוסף וקרבן עצים.

ו. חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל; בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה, ובשנייה, ונלכדה בית תור, ונחרשה העיר. משנכנס אב, ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורים מלספר, ומלכבס; ובחמישי, מותרין מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר, ולא ישתה יין; רבן שמעון בן גמליאל אומר, ישנה. רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים.

ז. אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. וכל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים. וכך הן אומרות, שא נא בחור עיניך וראה, מה אתה בורר לך; אל תיתן עיניך בנואי, אלא תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר, “צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו”: “ביום חתונתו”, זה מתן תורה; “וביום שמחת ליבו”, זה בניין בית המקדש. יהי רצון שייבנה בימינו.

משניות נוספות בסדר מועד

משניות מגילה | פרשת יהדות

משניות מגילה

משניות מגילה המלא לקריאה באותיות גדולות וברורות.

משניות מועד קטן - פרשת יהדות

משניות מועד קטן

משניות מועד קטן המלא לקריאה באותיות גדולות וברורות.

משניות חגיגה | פרשת יהדות

משניות חגיגה

משניות חגיגה המלא לקריאה באותיות גדולות וברורות.

אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
מאמרים חדשים שעלו לאתר
הלכות ערב שבת | פרשת יהדות
הלכות ערב שבת

הלכות ערב שבת השו”ע בסימן רנ’ סעיף א’ כותב: ישכים בבוקר ביום שישי להכין צרכי שבת מסביר המשנה ברורה דכתיב: והיה ביום השישי והכינו את

הלכות נרות שבת | פרשת יהדות
הלכות נרות שבת

הלכות נרות שבת נרות שבת עניינם הוא משום שלום בית. והפירוש: בעבר, לא היו מנורות ואורות כמו היום ולכן כדי שיהיה אור בבית היו מדליקים

פרשת וילך | פרשת יהדות
פרשת וילך

פרשת וילך פרשת וילך המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק לא’ ראשון א וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,

פרשת ניצבים | פרשת יהדות
פרשת ניצבים

פרשת ניצבים פרשת ניצבים המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרק כט’ ראשון ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות