כלי יקר על התורה | פרשת יהדות

כלי יקר על פרשת כי תבוא

{א}והיה כי תבוא אל הארץ וגו’. לא מצינו לשון וירשתה וישבת בה כי אם כאן ובפר’ המלך, לפי שאחר ישיבה וירושה ישמן ישראל ויבעט וישאלו להם עניני שררות ככל הגוים, כך בפר’ ביכורים היתה הכוונה להכניע רום לבבם אשר אחר ירושה וישיבה ישיאם לבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה’, זה”ש והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה’ אלהיך נותן לך נחלה. כי באמת לא בתורת ירושה אתה בא אל הארץ כי בית והון נחלת אבות אבל מה’ הארץ נתונה לך במתנה על מנת להחזיר אליו גמולו ולשמור כל מצותיו, ולבבך לא כן ידמה אלא וירשתה. שתחזיק בה כיורש כאילו היא ירושה לך מאבותיך, וישבת בה. כתושב לא כמו שנאמר (ויקרא כה.כג) והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם וגו’. וכל זה יביאך לידי רום שתשכח את ה’ על כן אנכי מצוך מצות הביכורים וכן פירש הרמב”ם שעיקר טעם מצוה זו ההכנעה וההשתעבדות אל השי”ת, והעד על זה מ”ש הגדתי היום לה’ אלהיך. הגדתי לשון עבר והלא עדיין לא הגיד כלום, אלא שר”ל שבהליכה והבאה זו כבר דומה כאילו הגדתי דרך וידוי כי באתי אל הארץ וגו’ ר”ל לא בתורת ירושה כי אם באופן זה שנשבע ה’ לאבותינו לתת לנו, ומעיד אני על עצמי בהבאת הביכורים כי מאת ה’ היתה הארץ לי למנה ומתנה, וז”ש ולקחת מראשית. ונתת לא נאמר אלא ולקחת לומר לך שמראשית זה אשר תביא בית ה’ ליתן הודיה וכבוד לשמו ית’ ממנו תקח את כל פרי האדמה ותזכה בכל פרי האדמה אחר שכבר הודית כי תביא הראשית מארצך אשר ה’ אלהיך נותן לך כי ארץ זו לא תקרא ארצך כי אם אחר הבאת הראשית וע”י הבאה זו תקח לך כל פרי האדמה. והבאה זו היא ההגדה האמורה בפסוק הגדתי היום.
{ג}ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. לפי שארז”ל (כתובות קה:) וכי אלישע אוכל ביכורים היה אלא ללמדך שכל המביא דורון לת”ח כאילו מקריב ביכורים, ומדתלה דורון של ת”ח בבכורים סד”א שלא יתנו הביכורים כ”א לכהן ת”ח שיהיה באותו משמר ואם אין בו ת”ח סד”א שימתין עד שיבא משמר של איזו כהן ת”ח, ת”ל אשר יהיה בימים ההם. ובזה נסתלקו דברי הרמב”ן שכתב ולא הבינותי זה כו’. ואמרת אליו הגדתי, כבר בהבאה זו אע”פ שאין שם אומר ודברים ע”ד שנאמר (תהלים יט.ב–ד) ומעשה ידיו מגיד הרקיע וגו’, אין אומר ואין דברים וגו’. כך הבאה זו מגידה ומעידה עלי כי באתי אל הארץ לא בצדקתי כי אם משמרו את השבועה אשר נשבע ה’ לאבותינו.
ולפי שהוידוי הוא מזבח כפרה, לכך ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה’. לומר הנה סר עונך וחטאתך תכופר, ואחר הכפרה וענית ואמרת, בקול רם לא כמו הוידוי שהיה בלחש כי חציף הוא מאן דמפרט חטאיה ברבים אבל דבר זה יכול לומר בקול רם להסיר הפשע מזרע יעקב ולתלותו במקולקל בזרע האם שהיתה מארמי ואומר ארמי אובד אבי, לא הזכיר את לבן בשמו אלא לומר שלפי שהיה מן ארם על כן נהג מנהג מקומו וממנו נמשכה מדה רעה זו האמורה בפסוק וירשת וישבת בה לבקש ישיבה של שלוה בעה”ז כדמסיק בב”ר (פר’ לט.ח) אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור וראה בני אדם אוכלין ושותין ופוחזים אמר הלואי לא יהי חלקי בארץ הזאת כו’, ולפי שמשם לקח יצחק את רבקה, ויעקב את נשיו, משם למד יעקב לבקש ישיבה של שלוה בעה”ז ועי”ז קפצה עליו רוגזו של יוסף, ועי”ז נתגלגל הדבר שירדו מצרימה ושם היו גרים ובאו בכור הברזל למרק אותו עון וזה”ש ארמי אובד אבי וירד מצרימה. והזכיר זה דרך התנצלות על מה שנאשמו באומרו וירשת וישבת בה כאמור לומר שמעון זה נשאר רושם קצת לדורות, לכך אמר אובד אבי. אובד לשון הוה לומר שנשאר רושם זה גם לדורות.
{ז}ונצעק אל ה’ אלהי אבותינו. כי לולא זכות אבות לא היה שומע תפלתנו לפי שהיו במצרים רעים וחטאים כדאיתא בנבואת יחזקאל (כ.ח) ז”ש וירא את ענינו ואת עמלינו ואת לחצינו. ותדע כי בעוני ולחץ כתיב בפר’ שמות (ג.ז–ט) ראיתי את עני עמי וגו’, וגם ראיתי את הלחץ וגו’. אבל ראיית עמלינו לא מצינו כתוב ע”כ נראה שעמלינו היינו שהביט עמל ואון ביעקב ובבני ישראל שאפילו בזמן שהיו בעוני ולחץ מ”מ איש שקוצי עיניו לא השליכו וראה הקב”ה שטר ושוברו העוני והעמל שלנו ואם כן ודאי לולא זכות אבותינו לא היה נעתר לנו. ויוציאנו ה’ ממצרים ביד חזקה. נגד מה”ד שקטרגה עלינו לומר מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע”ז והללו עובדי ע”ז כו’ ומכל זה ראיה על ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו, במתנה הארץ. ועתה מה שעבר עבר ומכאן ולהלן חושבנא כי עתה אני מודה כי לה’ הארץ והמופת על זה כי הנה הבאתי וגו’ והנחתו לפני ה’ כי מאז נתקרב אל ה’.
ומהרי”א פירש, והנחתו, שיעזבנו שם מלשון ותנח בגדו אצלה (בראשית לט.טז) שלא יחזור ויקח הטנא משם אלא יעזבהו לכהני ה’.
{טו}השקיפה ממעון קדשך וגו’. לפי שאמר למעלה עשיתי ככל אשר צויתני פירש”י שמחתי ושמחתי את אחרים ע”כ השקיפה ממעון כמו שאנו אומרים שהשמחה במעונו ומשם תחזור ותשמחנו. ובמס’ חגיגה (יב:) אמרו מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל שנאמר (תהלים מב.ט) יומם יצוה ה’ חסדו ובלילה שירה עמי. ופירש רש”י יומם יצוה ה’ חסדו יצוה למלאכים לשתוק כדי לעשות חסד לצריכים חסד והם התחתונים עכ”ל והנה קרוב לשמוע שהקב”ה עושה חסד זה בזכות החסד שהתחתונים עושים זה עם זה והמעשר הוא בכלל החסד, ע”כ אמר בזכות החסד שעשיתי במעשר זה עם הצריכים חסד השקיפה ממעון לעשות חסד לצריכים חסד, כי אותם שמים ששמו מעון מיוחד לזה ומיוחד לשמחה כי במקום שמחה יש שירה ולא במקום שאין שמחה, ועוד בזכות לא עברתי ממצותיך מלשון אין מעבירין על המצות שלא עברתי ממצוה להקדים המאוחר, כך השקיפה ממעון קדשך שלא להקדים המאוחר שהרי מחשבתן של ישראל קדמה לעולם והרי הם קדומים אפילו למלאכים ע”כ דין שלא יאמרו המלאכים שירה עד שיאמרו ישראל תחילה ביום ואח”כ המלאכים בלילה כמ”ש (דברים לג.כז) מעונה אלהי קדם. דהיינו אלהי ישראל הקדומים ומתחת הם המלאכים שנקראו זרועות עולם כי במעון ישראל קודמים כאמור. ורז”ל אמרו (תנחומא תשא יד) כל השקיפה לרעה חוץ ממתנת עניים המהפך רוגז לרחמנות, והוא בזכות מדת הרחמנות שבאדם שמהפך מדת אכזריות שבו לרחמנות כך הקב”ה מהפך רוגז לרחמנות.
{טז}היום הזה ה’ אלהיך מצוך וגו’. אחר שפיך ענה בך כי לה’ תבל ומלואה ומידו ית’ נתן לך הכל מעתה תקבל עליך לשמור מצות ה’. את ה’ האמרת היום וגו’ וה’ האמירך היום וגו’. כי אתה האמרת אותו בהגדות אלו שבבכורים ומעשר ואמרת שמעתי בקול ה’. ולעומת זה גם ה’ האמירך להשקיף ממעון קדשו מן השמים ולברך אותך ביתר שאת על כל העמים, אע”פ שכל השקפה לרעה מ”מ אצלך ישתנה הענין כדבר סגולה שאין בו טעם זהו שאמר וה’ האמירך היום להיות לו לעם סגולה. וי”א שגם השקפה זו לרעה ור”ל השקיפה על האומות המכעיסים אותך ותן אותם כופר על עמך ישראל לכך לא נאמר השקיפה לברך אלא וברך הוא מילתא באפי נפשיה, ועל פי דרך זה שפיר קאמר וה’ האמירך היום להיות לו לעם סגולה וגו’, ולתתך עליון על כל הגוים, כי דבר זה מבואר בהשקיפה אשר בו האמירנו ה’. וגם אם האמרת והאמירך לשון חטיבה (ברכות ו.) מ”מ הוא מבואר ע”ז הדרך ומדקאמר בשניהם לשון היום ש”מ שקאי אפרשה שלמעלה של בכורים ומעשר כי בהם מבוארים שני האמרות אלו.


דברים פרק-כז

{יב}אלה יעמדו לברך את העם וגו’. ובקללות לא נאמר אלה יעמדו לקלל, לפי שהטובות באות מאת ה’ בפועל אבל הקללות אינן באים כ”א מעצמם ע”י הסתרת פניו ית’ כי מפי עליון לא תצא הרעות (איכה ג.לח) לכך נאמר ואלה יעמדו על הקללה ולא לקלל כ”א ליעד ביאת הקללות, והדבר בספק אם יבואו או לא כי מאחר שאינן באים כ”א בהסתרת פנים א”כ עדיין הדבר תלוי בהוראת המערכה.
ומה שנאמרו כל הארורים בפירוש ונשארו הברכות בדיוק ולא להפך, לפי שעיקר הברכה לעה”ב הנסתר ורק מפירותיהן יאכלו בעה”ז להיות להם הכנה שיוכלו לקיים המצות ע”י מציאות הברכות ע”כ הסתירם הכתוב. ועוד רמז בזה שברצות ה’ דרכי איש אז יהפוך לו הקללה לברכה שאפילו הארורים יתהפכו לברכות ע”ד ארז”ל (מו”ק ט:) תזרע ולא תחצד כמבואר למעלה בפר’ בא (י.י) בפסוק ראו כי רעה נגד פניכם. ועוד רמז שהברכה בכלל הארורים כי מאחר שהקללה היתה סבה שמיראתה בא לידי סור מרע ועשה טוב אם כן מפאת הקללות נמשכו הברכות.
ומה שבאו במספר י”א, לפי ששם של יה הוא מדת הדין שנאמר (תהלים קיח.יח) יסור יסרני יה, וכן (שם צד.יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, וכן עזי וזמרת יה כמבואר פר’ בשלח (טו.ב) ונמצא שוי”ו ה”א שבשם הגדול הוא מדה”ר וכן כתב רבינו בחיי על פסוק כי יד על כס יה (שמות יז.טז) ורצה הקב”ה לברא את העולם במה”ד היינו בשם של יה שנאמר (ישעיה כו.ד) כי ביה ה’ צור עולמים. וראה שאינו מתקיים עד ששיתף גם ו”ה לי”ה וע”כ אמרו (ב”ב ט:) הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, לפי שעיקר שכרו בעה”ז הנגבל בשש קצוות כי שכרו ממגד שמים מעל, ומתהום רובצת תחת, ופרצת ימה, וקדמה, וגו’. אבל המפייסו בדיבור הרוחני שבו אז עיקר שכרו לעולם הנעלם בשם של ו”ה דהיינו י”א ברכות כי דווקא לעה”ב השם מלא ע”כ באו הברכות במספר י”א, וכן אפילו הארורים אין הקב”ה שולח בשטף חימה לאלתר כ”א ברחמים תחילה מעט מעט אולי ישובו כדרך שעשה לדור המבול שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה כך אפילו הקללות באים מצד הרחמים מעט מעט ע”כ באו ג”כ במספר י”א המורה על הרחמים, ומטעם זה כל התוכחות הן של תורת כהנים, הן שבפרשה זו, מתחילין בוי”ו ומסיימין בה”א להורות שאפילו ברוגז רחם יזכור.
ובסוטה (לז:) דרשו כל י”א אלו, על נואף ונואפת חוץ מן מטה משפט גר יתום ואלמנה פירש”י לא ידעתי לפרשו, ואני אומר שכך פירושו כי אם ינאף את אשת רעהו ותלד בן ממנו ובמותו יפסוק הדיין שהוא יורש עם שאר אחיו הקטנים הרי הוא גוזל היתום, וגם ממעט לאלמנה מחלקה. והראב”ע כתב שכל אלו דברים שבסתר וכן פירש בחזקוני, ולפי שאין יכולת ביד בית דין לעמוד כנגדם על כן החרימם בארור וזה דעת נכון והראיה עליו שלא הזכיר לשון סתר כ”א בע”ז שנאמר ושם בסתר ובמכה רעהו בסתר כי שנים אלו כוללים כל התורה והמצות כי כלם נכללו בשני סוגים אלו דהיינו בדברים שבין אדם למקום ב”ה, ובדברים שבין אדם לחבירו, ופרט י”א אלו לדבר בהוה כי בהם הדבר מצוי להסתירם והוא הדין בכל מצות התורה שחזר וכללם בארור אשר לא יקים את דברי התורה. ומה מאד מסכים לזה מה שדרשו אשר לא יקים זה הלומד תורה שלא לשמה והיינו דבר שבסתר שהוא לומד לשם יוהרא ואין כוונתו כדי לקיים המצות ומי יוכל לעמוד על דעתו ואפילו מהש”ר טעו בזה כארז”ל (ב”מ פה.) על מה אבדה הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכים ולא פירשוה עד שפרשה הקב”ה בעצמו ויאמר על עזבם תורתי וכו’, כי בנגלה היו רואים אותם עסוקים בתורה אבל לא ידעו שלמדו שלא לשמה וכשבאו לידי מעשה עזבוה כמנהג רוב דורינו, ע”כ אמר אשר לא יקים את דברי התורה מה שהוא מדבר בפיו אינו מקיים ש”מ שהוא לומד שלא לשמה ואין לך סתר גדול מזה ע”כ החרימו בארור.


דברים פרק-כח

{ב}ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. בענין היותם עליון על כל גויי הארץ נאמר ונתנך ה’ תלה הדבר בהקב”ה, ובמציאת שאר הברכות נאמר ובאו מעצמם משמע ומי ירדוף אחריהם שאמר והשיגוך. הביאור הוא שכל הרודף אחר השררה היא בורחת ממנו והבורח מן השררה השררה רודפת אחריו (תנחומא ויקרא ג.) והשררה מקור לכל הברכות כי מה שקנה עבד קנה רבו, לפיכך אמר ונתנך ה’ עליון וגו’ כי זהו השררה אשר לא יאות לך לבקש אותה ולהשתדל אחריה ומ”מ יתן ה’ אותה לך ומאז והלאה תהיה השררה רודפת אחריך ותשיגך, ואגב השררה יבואו מעצמם כל הברכות האלה כי הולכים לרגל השררה הרודפת אחריך כך כל הברכות ירדפו אחריך מבלי שתחזור אחריהם והשיגוך אגב השררה, כי תקנה על ידה כל הברכות של כל גויי הארץ כי מה שקנה עבד קנה רבו.
{ד}ברוך פרי בטנך וגו’. ואח”כ אמר ברוך טנאך ומשארתך. ובקללות שינה הסדר, שהזכיר טנאך ומשארתך קודם פרי בטנך, לפי שהסברה נותנת שלעולם יעשה הקב”ה נס נסתר יותר ממה שיעשה נס נגלה וברכת פרי הבטן ופרי האדמה הכל נס נסתר אף אם ירבו יותר מן הנהוג אין זה חוץ לטבע, אבל טנאך ומשארתך שהם פירות תלושים אשר הונחו כבר בכלי אם ירבו זה נס נגלה בין אם יניח שנים וימצא ג’ כדרך שנאמר (מלכים א’ יז.יד) כד הקמח לא תכלה וגו’, בין אם יאכל קמעא ויתברך במעיו, הכל נס נגלה. ע”כ אמר בברכות לא זו נס נסתר שיעשה לך אלא אפילו נס נגלה יעשה לך ובקללות הוא להיפך לא זו אף זו.
ומה שנאמר מיד אחר ברוך אתה בצאתך יתן ה’ את אויביך נגפים לפניך. ובקללות לא הזכיר מיד שיהיו מנוצחים כי אם אחר כמה פסוקים, לפי שהסברה נותנת שמיד כאשר יראו האויבים שכל יושבי הארץ ההיא מוצלחים וברוכים הם בבואם ובצאתם, אז יתקנאו האומות בישראל ויצאו מביתם ללחום עם ישראל לגרשם מן הארץ הטובה ההיא ועל זה נאמר בדרך אחד יצאו אליך וגו’, משמע שהאומות יבואו על ישראל אבל בקללות נאמר בדרך אחד תצא אליו משמע אדרבה שישראל יצאו מארצם ללחום עם האומות, וזה לפי שבקללות האומות אשר ראו מכות הארץ ואת תחלואיה מסתמא לא יבקשו הארץ של ישראל כי לא יראו בה שום הצלחה לכך לא נאמר אחר ארור אתה בצאתך יתנך ה’ נגף לפני אויביך. באויבים שיבואו עליך כי ודאי לא יבואו אלא אתה תצא מארצך אליהם כי תראה שארצם טובה מארצך, אבל לא לאלתר כי אם אחר שיתקיימו כל היעודים הרעים שהזכיר מן ישלח ה’ בך את המארה עד יתן ה’ מטר ארצך אבק ועפר וגו’, והיו שמיך אשר על ראשך נחושת והארץ אשר תחתיך ברזל. על ראשך ותחתך למה לי וכי עדיין לא ידענו שהשמים על ראשך והארץ תחתך אלא שר”ל אותו חלק דווקא שעל ראשך ותחתיך יהיו מקולקלים אבל השמים והארץ שממעל ומתחת של ארצות שאר העמים לא יהיו מקולקלין, ודווקא מטר ארצך אבק ועפר לא מטר ארצות שאר האומות, ועל כן ישיאך לבך לצאת מביתך אל ארצות שאר האומות הטובים מארצך אולי תוכל לגרשם לישב במקומם, ע”כ אמר יתנך ה’ נגף לפני אויביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו וזה טעם יקר.
{ח}יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך. לפי שנאמר (איוב כב.כח) ותגזר אומר ויקם לך. כשהצדיק גוזר גזירה הקב”ה מסכים על ידו כמו שמש בגבעון דום (יהושע י.יב) וכמו אליהו שאמר כד הקמח לא תכלה (מלכים א’ יז.יד) ובמס’ תענית (כה.) בר”ח בן דוסא איכו נימטו כשוריך, וכאלה רבים לכך נאמר יצו ה’ אתך את הברכה כשאתה מצוה על הברכה אז יצוה ה’ אתך ויסכים על הברכה ועל הציווי שלך.
ומדקאמר באסמיך, ובכל משלח ידך, וברכך בארץ, ש”מ שמילי מילי קתני וכל אחת ברכה בפני עצמה. ואולי המה כנגד מה שנאמר (משלי ו.כב) בהתהלכך תנחה אותך, בעה”ז, בשכבך תשמור עליך, בקבר, והקיצות היא תשיחך, לעה”ב, (אבות ו.ט) וכשאמר הברכה באסמיך, רמז לעה”ב הסמוי מן העין כי אין הברכה מצויה לא בדבר המדוד והמנוי כ”א בסמוי מן העין (ב”מ מב.) רמזו בזה שאין הצלחת עה”ז תכלית הברכה, לפי שכולם דבר מדוד ומנוי שיש לו קצבה וגבול וסוף ואינן נצחיות חוץ מן שכר עה”ב אשר עין לא ראתה הוא נצחי והוא עיקר כמ”ש (תהלים קלג.ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו’. הוא הטל שעתיד הקב”ה להחיות בו המתים והוא היורד על הררי ציון כי שם שער השמים ומקום לעליית הנשמות לגן עדן, ואמר כי שם צוה ה’ את הברכה חיים עד העולם. לפי שהחיים ההם נצחיים ועד העולם ע”כ שם עיקר הברכה אבל לא בדבר המדוד והמנוי אשר יש לו תכלה וקץ, ועל ברכה זו אמר יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך בעה”ב הסמוי מן העין וע”כ אמר אתך כי קנין זה הוא אתך ודבוק בך שהרי השארות הנפש אינו חוץ ממנו אלא תמיד הדבר אתו עמו, לא כן שכר עה”ז שהוא משולח ממנו וכמ”ש הרמב”ם (בשמונה פרקים) שקנין הממון חוץ ממנו ואינו דבק בו אלא הוא משולח מיד ליד כי גלגל הוא החוזר בעולם ועליו אמר ובכל משלח ידך שהוא שכר בהתהלכך בעה”ז.
ואח”כ הזכיר הגבול האמצעי, אשר בין שני גבולים אלו והוא בשכבך בקבר בארץ, שמתי ארץ ישראל אין להם צער חיבוט הקבר וגלגול מחילות וחיין תחילה וע”ז אמר וברכך בארץ, בזמן שכבך בקרב הארץ אשר ה’ אלהיך נותן לך כי דווקא מתי א”י מסוגלים בזה. ואחר שהזכיר זמן השכיבה בארץ הזכיר זמן הקימה ואמר יקימך ה’ לו לעם קדוש וקימה זו היא כדרך שנאמר (דברים לא.טז) הנך שוכב עם אבותיך וקם היינו הקימה שלעתיד וכמ”ש (ישעיה כו.יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר וגו’.
ואם נפשך לומר, שראוי לסדר ג’ זמנים אלו כסדר הווייתן כדרך שנזכרו בפסוק בהתהלכך תנחה אותך. אזי נוכל לומר שמה שאמר יצו ה’ אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך מדבר בשכר עה”ז כפשוטו. וברכך בארץ היינו בשכבך בקבר. יקימך ה’ לו היינו בזמן הקימה לעה”ב.
ד”א באסמיך היינו אוצרות תבואה, ולפי שדרך האוצרות להתקיים על ידי שנותנין לתוכן מן הקרקע של אותו מקום כמו שפירש”י על פסוק שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה. (בראשית מא.מח) ע”כ אמר כאן וברכך בארץ. על ידי שתתן מן הארץ לתוך האוצר יתקיים.
ומ”ש יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב, היינו אותו אוצר שהקב”ה עושה בשמים מיראת ה’ אשר בך כי היא אוצרו כמ”ש (ישעיה לג.ו) יראת ה’ היא אוצרו. ר”ל של הקב”ה כמו שפירש רבינו בחיי (שמות יט.ה) שכל מלך עושה אוצר וסגולה מדבר שאינו מצוי בידו בכל עת כמו אבני יקר וכן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג:) ע”כ הקב”ה עושה אוצר מיראת ה’ אשר בך. ושמא תטעה לומר שיש אליו ית’ איזו צורך באוצר זה ע”כ אמר יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב. אין לו ית’ שום צורך באותו אוצר כ”א לך הוא שמור ליתן לך משם כל צרכך ולפרנסך משם, ואין הקב”ה מוסר מפתח של אוצר זה אל השליח אלא הקב”ה בעצמו ובכבודו מחזיקו בידו כי האוצר הלזה חביב עליו מאד. ובזה מיושב מה שאמרו רז”ל במס’ תענית (ב.) ג’ מפתחות לא נמסרו בידי שליח, של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים. בשלמא חיה ותחיה שפיר כי הוא ית’ מקור חיים לכל הנולדים ולזמן התחיה, אמנם גשמים מה נשתנו משאר דברים. אלא לפי שמקורה מן אותו אוצר של יראת ה’, הה”ד יפתח לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך, כי המטר מונח באותו חדר אשר שם אוצרו של ה’.
{טו}והיה אם לא תשמע וגו’. כל הקללות הללו נאמרו בלשון יחיד ואותן שבפר’ בחקותי נאמרו כולם בלשון רבים ואם לא תשמעו וגו’. כי גם באלו יש הרבה מכות אל הכלל כמו והיו שמיך אשר על ראשך נחושת. וכן יולך ה’ אותך ואת מלכך וגו’. והרבה זולתם, ומאי טעמא היו אותן שבתורת כהנים מ”ט ואלו כפולות במספר צ”ח הלא דבר הוא.
והטעם אל זה הוא, לפי שאותן שבתורת כהנים נאמרו קודם הערבות אשר קבלו עליהם ישראל בשבועת הר גריזים והר עיבל וע”כ באו במספר מ”ט, לפי שנ’ שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חסר א’ (נדרים לח.) מזה אתה למד שהדבר אפשרי למין האנושי להכנס תוך חדר היכל החכמה והבינה ע”י מ”ט שערים הפתוחים לפניו והם שערי צדק אשר לפני ה’ צדיקים יבואו בו להבין מתוכם בינה ודעת את ה’. והחוטא אשר נכנסה בו רוח שטות ולבו טח מהבין וראה מ”ט שערי בינה פתוחים לפניו והוא לא נכנס בשום אחת מהם ע”כ ילקה במספר מ”ט, וקודם הערבות נאמר ואם לא תשמעו בלשון רבים לומר דווקא שאם כולם סג יחדיו נאלחו אז הם ראוין לאותן מכות כוללות אבל הצדיק אשר בתוכם הוא את נפשו ימלט, אבל כאן אחר הערבות כל אחד יסבול עונו ועון חבירו על כן באו במספר צ”ח כפול כנגד עונו ועון חבירו, ונאמר והיה אם לא תשמע. בלשון יחיד והמכות כלליות לומר לך שאפילו יחיד החוטא מסבב קללה אל הכלל, כמ”ש (דברים כט.יז–כא) פן יש בכם איש או אשה וכו’, וכתיב וראו את מכות הארץ. ש”מ שרבים ישאו עון היחיד כמו שהיה במעשה של עכן (יהושע ז.) לכך נאמר ואם לא תשמע. שאפילו יחיד שלא ישמע גורם מכות לרבים והם המכות הכלליות הנזכרים בפרשה.
ד”א לפי שנאמר ולא נתן לכם אלהים לב לדעת וגו’ עד היום הזה. וכתיב (משלי ב.ג–ד) כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. ודרשו בזה מ”ט מונים שני פעמים דהיינו מ”ט פנים טהור מ”ט פנים טמא (כמנין ודגלו ירושלמי סנהדרין פרק ד’ הל.ב) ולא יכול האדם לבא לידי חקירה זו כי אם מתוך בינת הלב המשכיל במ”ט שערי בינה, שהרי הקדים לומר כי אם לבינה תקרא. כי הבינה כפל מן החכמה כי הנבון מבין דבר מתוך דבר, והכתוב אומר שלא היה להם לב לדעת דהיינו הבינה עד היום לפיכך דווקא ביום הזה נתיעדו צ”ח קללות על שלא דרשו התורה בשני פעמים מ”ט, אבל אותן שבתורת כהנים נאמרו קודם שנעשו בני בינה להבין דבר מתוך דבר דהיינו מ”ט מתוך מ”ט, על כן לא באו כי אם במספר מ”ט כי היה להם להבין לפחות המושכלות ראשונות הבאים במספר מ”ט לכל הפחות.
{נד}האיש הרך בך והענוג מאד וגו’. הל”ל האיש הרך והענוג בך, ולמה אמר בך אחר הרך ומאד אחר והענוג, וגבי האשה אמר והענוגה ולא אמר מאד, ועוד שלא אמר האשה הרכה בך ואמר סתם הרכה בך, ואצל האיש אמר תרע עינו באחיו ובאשת חיקו. אבל גבי האשה אמר תרע עינה באיש חיקה ולא הזכיר אחיה, וגבי האשה אמר כי תאכלם בחוסר כל בסתר. ואצל האיש לא הזכיר זה, ועו”ק מה ענין תרע עינו או עינה אל הרכות והעונג כי מילתא דפסיקא שכל מפונק הוא טוב עין.
והביאור הוא הרכות שהזכיר אינו רכות של עונג, אלא רכות הלב כי מי שהוא רחמן בטבע יש לו לב רך ולא יאמץ לבבו, על כן אמר שהאיש הרך בך בכל ישראל אפילו לרחוקים היה טוב עין ולבו רך לרחם אפילו בך בכל ישראל ועכשיו תרע עינו אפילו באחיו וגו’, וכן הענג מאד שלא היה אוכל כי אם למעדנים עכשיו יאכל בשר בניו, אבל מלת בך לא יצדק ע”ז האופן אחר והענג. ולפי שכל איש בטבע אינו בעל תענוג כמו האשה ע”כ הוצרך להוסיף לשון מאד אחר והענג לומר דווקא שהענג מאד אשר יצא מגדר שאר אנשים אצלו הדבר חידוש שהענג מאד יאכל מבשר בניו אבל סתם ענג אין הדבר חידוש אצלו שיאכל מבשר בניו כי האיש קשה בטבע, אבל אצל האשה הדבר חידוש אפילו בסתם ענוגה בלא מאד, שתאכל דבר מאוס כזה לפי שהאשה בלאו הכי רכה בטבע רכות של תענוג כענין שאמר אח”כ מהתענג ומרוך. דהיינו רכות של תענוג, אבל מ”ש הרכה בך, היינו רכות של עין טובה כאמור, ולפי שסתם נשים צרי עין באורחים וזו יצתה מגדר סתם נשים והיא רחמנית ודומה כאילו אינה אשה אלא דרך אנשים לה לכך לא נאמר האשה הרכה, ולפי שהאיש יש בידו כח ליתן משלו לאחיו ולא יתן ע”כ אמר תרע עינו באחיו, אבל האשה רשות אחרים עליה ואינה רשאה ליתן לאחיה כלום ע”כ לא אמר תרע עינה באחיה. וא”ת א”כ מהו שאמר תרע עינה באיש חיקה איך לא תתן לאישה הרי הכל שלו ואיך לא תתן לו, ע”ז אמר כי תאכלם בסתר, שתסתיר מן בעלה האכילה אבל הנתינה לאחיה היא מפחדת פן יתגלה הדבר ואולי אחיה עצמו יגלה אח”כ כי אין דבר נסתר על ידי אחר.
{נח}אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו’. לא ניחא למרייהו דתימא הכי שאם לא תעשה את כל דברי התורה ואפילו אם לא חיסר מהם כ”א אחת אז והפלא ה’ מכותך וזה גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בה, ומהו שאמר ליראה את השם הנכבד והנורא למה הזכיר תוארים אלו כאן יותר מבשאר מקומות, ועו”ק במס’ שבת (קלח:) דרשו מן פסוק והפלא ה’ את מכותך שעתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפלא ה’ וכתיב להלן (ישעיה כט.יד) לכן הנני יוסיף להפליא את העם הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו. וכי מדתו של הקב”ה לנעול שערי חכמה מישראל כדי שימקו בעונם.
אלא ודאי שהנביא ישעיה מדבר בדור המקייים המצות, אך לא מיראת ה’ כי אם מחמת איזו תכלית חיצוני המכריחם על זה או מחמת יראת איזו אדם המכריחם על העשיה שלא בטובתם ודבר זה גורם חילול השם כי בלי ספק שהקב”ה בוחן לבות שאין עשייתם לשמה ומענישם על רוע מחשבתם והרואים אותם עסוקים בתורה ומצוה יקראו תגר על ה’, ע”כ ארז”ל (ברכות סג.) אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס כו’. לא אמרו דור שאינן לומדין תורה כל עיקר אלא לומדין אבל לא לש”ש ועל כן אין התורה חביבה עליהם בעצם וראשונה אלא התכלית המדומי חביב עליו, והמוכרח בדבר ודאי אין שם חבה ובדור כזה כנס דבריך הנעימים לא ישמע על פיך ללמד תורה ומוסר לדור תהפוכות כזה אשר כל תורתם ומעשיהם אינן כי אם מן השפה ולחוץ, גם ה’ יסבב סבות לאבד חכמת חכמיו מן דור כזה כי אין נחת רוח לפניו ית’ בתורה ומצוה כזה.
וע”ז אמר הנביא (ישעיה כט.יג–יד) יען כי נגש העם הזה. כי המה נגושים ואנוסים בכל מעשיהם ואינן עושין מיראת ה’ כי אם מיראת אנשים המכריחים אותם על העשיה, ונמשך מזה שבפיו ושפתיו כבדוני ולבם רחק ממני. כי המכריח אין בידו להכריחו כ”א על דבר שפתים אבל לא על כונת הלב כי מי יודע מסתוריו של חבירו, ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. שקוראים יראתי מה שאינו כ”א מצות אנשים כי הוא מצוה מן האנשים המכריחים אותו על העשיה ואינו מצות השם, לכן הנני יוסיף להפליא את העם הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו. אין הפירוש שחלילה החכמים יהיו אבודים שהרי לא נאמר ואבדו החכמים גם אין הפירוש שהחכמה תהיה אבודה מן החכמים שהרי לא נאמר ואבדה החכמה מחכמיו אלא הפירוש שחכמתם תהיה אבודה מן אנשי הדור, כי יתן ה’ בלבם שלא ישמיעו בחוץ קולם ויכניסו חכמתם, בדור שאין התורה חביב עליהם כדי שלא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו וימקו בעונם, מאחר שגלוי לפניו ית’ שאף אם היו לומדין ועושין לא היו לומדין ועושין לשמה כי כל דבר הנעשה על צד ההכרח אין בו שלימות כי בסור המכריח ישוב לסורו, ע”כ צוה ה’ לפרסם עליהם ולגלה רעתם בקהל בדור שאין עושין כ”א מהכרח איזו תכלית מדומי כעושר וכבוד אשר אליו הוא נושא את נפשו כמנהג דורינו זה, ע”ז אמר אם לא תשמור וגו’ והוא מדבר בדור השומר ולומד ועושה אך לא מיראת ה’ זהו שנאמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה וגו’ ליראה את ה’. ר”ל באמת תשמור כל דברי התורה אבל לא ליראה את השם הנכבד והנורא כ”א מיראת אנשים המכריחין אותך ואתה מחליף וממיר יראת השם הנכבד והנורא ביראת אנוש חציר ינתן האחוז בחבלי בוז וקצף, כי אתה ירא פן לא ישרו מעשיך בעיני האנשים כדרך החנפים שבדורינו העושים כדי למצא חן בעיניהם שיכבדום ויעשירום. אז והפלא ה’ את מכותך זו הפלאת תורה ויגרום שאנשי אמת יאספו נגה תורתם במקום אשר לא יראה ולא ימצא ואל יהי חלקם עמכם ואז ידעו כל העמים כי משפטי ה’ אמת.


דברים פרק-כט

{ח}ושמרתם וגו’, ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. לפי שמצוה גוררת מצוה (אבות ד.ב) על כן אמר שמצוה אחת גורמת שתשכילו את כל אשר תעשון כי כל אחת גוררת חברתה וז”ש (שם ד.ב) ששכר מצוה מצוה, וז”ש ושמרתם ועשיתם אותם כי השמירה תגרור העשיה ושכר העשיה הוא למען תשכילו עוד להבא את כל אשר תעשון.

קרדיט: סדר כלי יקר על פרשת כי תבוא שייך ל”תורת אמת”.

פוסטים נוספים באתר

שניים מקרא ואחד תרגום על התורה | פרשת יהדות
שניים מקרא ואחד תרגום – כי תבוא

{א} וְהָיָה כִּֽי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּֽהּ:  מ  וְהָיָה כִּֽי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ

קרא עוד »
דעת זקנים על התורה | פרשת יהדות
דעת זקנים על פרשת כי תבוא

{א}והיה כי תבא וגו’ אשר נשבע ה’ לאבותינו. ולכך אמרו רבותינו שהגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר לאבותינו, אלא בתפלה (אבל) אומר אלהינו ואלהי אבותינו שאנו סומכים

קרא עוד »
תרגום יונתן על התורה | פרשת יהדות
תרגום יונתן על פרשת כי תבוא

{א} והיה וִיהֵי אֲרוּם תֵּיעֲלוּן לְאַרְעָה דַיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן אַחֲסָנָא וְתֵירְתוּנָהּ וְתֵיתְבוּן בָּהּ: {ב} וְתִסְבוּן מִן שֵׁירוֹי בִּכּוּרַיָא דְמִתְבַּשְׁלִין מִן שֵׁירוּיָא בְּכָל אִבָּא דְאַרְעָא דְתָעֵיל מֵאַרְעָךְ דַיְיָ

קרא עוד »
אהבתם? שתפו ברשת!
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
תכנים חדשים שעלו לאתר
פרשת ראה | פרשת יהדות
פרשת ראה

פרשת ראה פרשת ראה המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ראה פרק יא’ ראשון (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם

פרשת עקב | פרשת יהדות
פרשת עקב

פרשת עקב פרשת עקב המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת עקב פרק ז’ ראשון (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת

פרשת ואתחנן | פרשת יהדות
פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן פרשת ואתחנן המלא – עם ניקוד וטעמים – חידושי תורה ופרפראות על הפרשה פרשת ואתחנן פרק ג’ ראשון (כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת

הלכות תפילין

מצוות תפילין, היא מצווה מהתורה כמו שנאמר “וקשרת לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך”. ולכן מחויב אדם להניח תפילין בכל יום, וחייב שיהיו עליו

הלכות מעלית חשמל בשבת

מעלית חשמל שבת היא פיתוח ישראלי בעקבות בנייה של בניינים רבי קומות, ומהם מתגוררים לא מעט דיירים שומרי שבת ולא מעוניינים לחלל השבת המציאו מנגנון

מעוניינים לפרסם כתבה? השאירו פרטים!
Translate »
שינוי גודל גופנים
ניגודיות