להלכה: ערב שבת קודש, יש להקדים ולהדליק נרות חנוכה מוקדם מהרגיל, לכתחילה יש להדליק כעשרים דקות קודם שקיעת החמה, וכל שהוא בתוך החצי שעה לשקיעה לכתחילה מקרי, מכל מקום זמנה מפלג המנחה ולמעלה, שהוא שעה ורבע קודם צאת הכוכבים.
אנשי ירושלים שנוהגים להדליק בכל ערב שבת ארבעים דקות קודם השקיעה, יש אומרים שיקדימו כשלושים וחמש דקות קודם השקיעה, ויש שכתבו שיקדמו כעשרים וחמש דקות קודם השקיעה.
ויש לתן שיעור בשמן כדי שיידלק חצי שעה לאחר זמן צאת הכוכבים.
יש להקדים להתפלל מנחה קודם זמן הדלקת נרות חנוכה, ונאמרו טעמים בזה, ואם עבר ולא התפלל, יתפלל מנחה לאחר הדלקת נרות חנוכה, ונחלקו הפוסקים האם מזכירים על הנסים בתפלה זו.
בביאור הדברים:
השולחן ערוך (סימן תרע"ט הלכה א') בערב שבת מדליקים נר חנוכה תחלה ואחר כך נר שבת, וכתב הרמ"א (שם) ומברך עליהם כמו בחול, אף על פי שמדליקים בעוד היום גדול.
וזמן בעוד היום גדול, כתב המשנה ברורה (שם סעיף קטן ב') ודווקא אחר פלג המנחה, שהוא שעה ורבע קודם הלילה, והכוונה שהוא שעה ורבע קודם צאת הכוכבים, ובדיעבד כתב המשנה ברורה (סימן רל"ג סעיף קטן ד') שאם הקדים לזמן שעה ורבע קודם השקיעה, יצא ידי חובה.
מדברי הראשונים בביאור הגר"א משמע שצריך להיות סמוך לשקיעת החמה ממש, וכתב בפסקי תשובות (שם אות א') שסתם סמוך היינו תוך חצי שעה לשקיעה.
האור לציון (חלק ד' פרק מ"ג הלכה ז') כתב שיתחיל להדליק נרות חנוכה כעשרים דקות לפני השקיעה, כדי שיסיים את ההדלקה כרבע שעה לפני השקיעה, ומיד לאחר מכן תדליק האישה נרות שבת.
מנהג ירושלים שנוהגים להדליק בכל ערב שבת את הנרות ארבעים דקות קודם השקיעה, כתב הגרי"ש אלישיב (פניני החנוכה עמוד קנ"ח) שבערב שבת חנוכה ידליקו נרות חנוכה שלושים וחמש דקות לפני השקיעה, ואחריהם ידליקו נרות שבת. יש שכתבו (הפסקי תשובות שם) שאנשי ירושלים ידליקו בשבת זו כ25 דקות לפני השקיעה.
והמקדים להדליקו קודם זמן פלג המנחה, אינו יוצא ידי חובה כלל, וצריך לחזור ולהדליקו.
שיעור השמן שיש לתן בו
המשנה ברורה (שם) כתב בשם האחרונים דצריך לתן בה שמן עד שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים, וכן במדליק נרות.
ואם אין לו שמן ונרות גדולות כדי שידלק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, כתב המשנה ברורה (שם) ויראה על כל פנים אחת מהן שתהיה דולקת השיעור הזה.
ויקדים תפילת מנחה קודם להדלקת נרות חנוכה
המשנה ברורה (שם) כתב בשם האחרונים שנכון לכתחילה שיתפלל מנחה תחלה, ואחר כך ידליק. והטעם לכך כתב השער הציון (שם) דאי לאו הכי נראה הדבר כתרתי דסתרי, שהרי כיון שמדליק בעוד היום גדול, על כרחך סומך על הקולא של פלג המנחה ולמעלה ואפשר להשוותו כמו לילה, ואם כן איך יתפלל מנחה לאחר מכן.
עוד טעם מובא בילקוט יוסף (מועדים עמוד רי"ב) מפני שתפלת המנחה כנגד קרבן תמיד של בין הערבים, ונרות חנוכה הם זכר לנס שנעשה בנרות המנורה של בית המקדש, שמדליקים אותם תמיד אחר קרבן תמיד של בין הערביים.
במקום שאין מנין קודם הדלקת נרות חנוכה, כתב האליה רבה (שם סעיף קטן א') שידליק ואחר מכן יתפלל, כדי לא לבטל מתפלה בציבור, וכך הסכימו הפוסקים
וכן כתב הילקוט יוסף (שם) והוסיף שגבאי בית הכנסת החושש שיבואו כמה יחידים להתפלל ביחידות אם יקדימו את תפלת מנחה מבעוד יום, עדיף להנהיג להתפלל מנחה כדרכם מידי ערב שבת.
המדליק נר ראשון של חנוכה מפלג המנחה ולמעלה, ואחר כך מתפלל מנחה כגון שחל בערב שבת, כתב בספר ברכת משה (מועדים סימן נ"ד) שיאמר על הנסים בתפלה זו, מאידך הגרי"ש אלישיב (קובץ מנשים באהל אות רפ"ט) שלא יאמר על הנסים בתפלה זו.
