להלכה: מדליקים נרות החנוכה בבית הכנסת בברכה משום פרסום הנס, וצריך ליזהר שיהיו בבית הכנסת עשרה אנשים, ויש שכתבו בערב שבת שהזמן דחוק אפשר לברך אף פחות מזה, כיון שעתידים לראות אותם בהמשך עשרה אנשים, ויש חולקים על כך, ונראה שספק ברכות להקל.
יש להניח המנורה בקיר או בשולחן בדרום, וצריך לסדר המנורה, יש שכתבו שיסדר המנורה בין מזרח ומערב, ויש שכתבו שיסדר אותו בין צפון לדרום, וכל אחד ינהג כמנהגו.
זמן הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, בין מנחה לערבית, ואף המקדמים להתפלל ערבית קודם שקיעת החמה יכולים להדליק ולברך, ובלבד שלא ידליק קודם פלג המנחה.
אין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, ולעניין ברכת שהחיינו וברכת שעשה נסים עיין בביאור דברים.
נהגו להדליק נרות חנוכה בשחרית ללא ברכה.
בביאור הדברים:
השולחן ערוך (סימן תרע"א הלכה ז') ובבית הכנסת מניחו בכותל דרום, ומברכים משום פרסומי ניסא. בית מדרש, כתב המשנה ברורה (שם) שדינו כבית הכנסת, וכתבו פוסקי זמנינו שהוא דווקא בבית מדרש שמתפללים בו.
בבית יוסף (שם) הביא טעמים נוספים, א: מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בליל שבת בבית הכנסת.
ב: כיון שאין אנו יכולים לקיים המצווה כתיקונה ולהדליק בפתח הבית מבחוץ, שיד העובדי כוכבים תקיפה.
ג: כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם, לפי שיש בזה פרסום גדול לשמו יתברך וקידוש שמו שמברכים אותו במקהלות, ויש בהדלקה זו משום זכר להדלקת הנרות במקדש.
ברכה זו נאמרת בעשרה
וכתב היעב"ץ בספר מור וקציעה (סוף סימן תרע"א) ואין מברכים בבית הכנסת על הדלקת נרות חנוכה, אלא בעשרה, כי פרסומי ניסא לא שייך פחות מעשרה.
ואף בערב שבת שהזמן דחוק, כתב האור לציון (חלק ד' פרק מ"ב אות ט"ו) צריך שיהיו עשרה, ואם אין שם עשרה אנשים בשעת הדלקה, אף אם עתידים לבוא מאוחר יותר, ידליקו את הנרות בלא לברך על הדלקה.
מאידך הילקוט יוסף (שם) כתב ויש אומרים שאפשר לברך ולהדליק נרות חנוכה, כיון שעל כל פנים עתידים לבוא ולראות הנרות אחר כך, נחשב כפרסום הנס, ויש חולקים, והמדליק בברכה יש לו על מה שיסמוך.
לצאת ידי חובה מהדלקה נרות חנוכה בבית הכנסת
לעניין לצאת ידי חובה מהדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, כתב הרמ"א (שם) בשם הריב"ש (סימן קי"א) שאין אדם יוצא בנרות של בית הכנסת, וצריך לחזור ולהדליק בביתו.
השליח ציבור שבירך על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, כתב המשנה ברורה (שם) שאפילו השליח ציבור שבירך בבית הכנסת, צריך לחזור ולהדליק בביתו דיש חיוב על כל אחד להדליק בביתו, ומכל מקום לא יחזור לומר בלילה הראשון בביתו ברכת 'שהחיינו' כיון שכבר בירך.
אמנם אם מדליק לאשתו ולבני ביתו, כתב (שם) שיברך 'שהחיינו' בשבילם. בשו"ת זרע אמת (חלק א' סימן צ"ו) כתב שאם בני ביתו יודעים בעצמם לברך, עדיף שיברכו ברכת 'שהחיינו', אך מנהג העולם להקל בזה, ויברך המדליק בעצמו.
מאידך בשו"ת יחוה דעת (חלק ב' סימן ע"ז) כתב ואם הוא גר לבדו בביתו, והדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, כשמדליק בביתו לא יברך אלא ברכת להדליק נר חנוכה בלבד, ולא יחזור לברך בביתו ברכת 'שעשה נסים' וברכת 'שהחיינו', מפני שכבר בירך ויצא ידי חובה, וכך הסכים האור לציון (חלק ד' פרק מ"ב אות ט"ז).
בחור ישיבה שהדליק בציבור בהיכל הישיבה, לנוהגים להדליק בישיבה ולא יוצאים ידי חובה מהדלה בביתם. כתב בספר הליכות שלמה (פרק י"ד דבר הלכה אות י"ג) שאף שלכתחילה ראוי שידליק בחדרו, מכל מקום יצא ידי חובה בהדלקתו, כיון שכל מקום בישיבה שהוא רשאי להשתמש בו ובכלל זה היכל בית המדרש, כשר להדלקתו.
מאידך הגרי"ש אלישיב בספר אשרי האיש (חלק ג' פרק ל"ט אות מ"ד) שאינו יוצא ידי חובה בהדלקה זו, וצריך לחזור ולהדליק בחדרו.
היכן יש להניח את נרות החנוכה בבית הכנסת
השולחן ערוך (שם) כתב ומניח בכותל דרום, וכתב המשנה ברורה (שם סעיף קטן מ') והוא הדין על השולחן שעומד אצל כותל הדרום, והטעם בכל זה, זכר למנורה שמקומה בדרום.
בית הכנסת שמתפללים בו לצד דרום [בצפון ארץ ישראל] או לצד צפון [בדרום ארץ ישראל], ולא לצד מזרח, דעת הגר"נ קרליץ (פסקי הלכות חנוכה פרק ג' אות א') שמנהג העולם להדליק בצד ימין של ארון הקודש, אף שאינו דרום העולם.
ומסדרן, יש שנוהגים להניחם ולסדרם ממזרח למערב, משום שהנרות במקדש היו מסודרים בין מזרח למערב, וכך כתב הרמ"א (שם), וכך כתב האור לציון (שם) וכתב ואין לשנות מן המנהג. ויש שנוהגים להניחם ולסדרם בין צפון לדרום, משום שיש שיטות בראשונים שהמנורה בבית המקדש היה מסודרת בין צפון לדרום, וכל מנהג יעשה כמנהגו, ואין למחות ביד הנוהגים כך או כך.
זמן הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת
נוהגים להדליק בבית הכנסת בין מנחה למעריב, וכתב כן הרמ"א (שם) וכך הסכימו כל הפוסקים, ואף אלו שנוהגים להדליק בכל יום בביתם בצאת הכוכבים, בבית הכנסת רשאים להדליק אף קודם לכן, בשעה שהציבור מקובצים, ואין נכון לעכב הציבור בשביל זה, מפני שכל אחד צריך למהר לילך לביתו ולהדליק נרות חנוכה.
וטעם נוסף להדלקת נרות חנוכה לאחר תפלת מנחה קודם צאת הכוכבים, כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ד' סימן ס"ה) כיון שהדלקה בבית הכנסת היא דמיון להדלקת המנורה בבית המקדש, והדלקת המנורה בבית המקדש היתה לאחר תמיד של בין הערבים לפני הקטרת האימורים.
והנוהגים להתפלל ערבית מבעוד יום, כתב האור לציון (שם) רשאים אף להדליק את נרות החנוכה לפני השקיעה, ולפני זמן פלג המנחה (שהוא שעה ורבע קודם צאת הכוכבים) אין להדליק כלל.
ואם לאחר תפילת מנחה הולכים כל האנשים לביתם, דעת הגרי"ש אלישיב בספר תורת המועדים (ס"ק ל"ג) שמכל מקום אפשר להדליק אחרי תפילת מנחה, מאידך הגר"ח קניבסקי ספר נר חנוכה (פרק ז' אות ה') שבאופן לא ידליקו אלא סמוך לתפילת ערבית.
מי מדליק את נרות החנוכה בבית הכנסת
בעניין מי מדליק את נרות החנוכה בבית הכנסת, כתב החזון עובדיה (הלכות חנוכה) שהיו מקומות שהשליח ציבור מדליק את המנורה, וכך הובא בט"ז (סימן תרע"א סעיף קטן ח'), ובמרוקו המנהג היה שהשמש מדליק, ויש כאלו המכבדים את רב בית הכנסת בהדלקת נרות חנוכה.
בית כנסת שמתקיימים בו כמה מנינים בבית הכנסת
בית כנסת שמתקיימים בו כמה מניני ערבית, כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ט' סימן קמ"ג) וכן כתב האור לציון (שם) שאין המניינים הנוספים צריכים להדליק נרות חנוכה, אף אם כבו הנרות שהודלקו במנין הראשון, וכתב (שם) שטוב להדליק נרות ארוכים שידלקו עד לאחר המנין האחרון.
מאידך הגר"נ קרליץ (פסקי הלכות חנוכה פרק ג' אות ב') שיכולים להדליק בברכה בכל מנין ומנין, אבל אם הנרות עדיין דולקים מהדלקה הראשונה, מקיימים בכך את המצווה, ואין לברך פעם נוספת.
הדלקת נרות חנוכה בתפילת שחרית
המנהג להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת גם בבוקר בזמן תפילת שחרית, וכך מובא בספר נהר מצרים הלכות חנוכה (סעיף י"ב) שכן מנהג ירושלים ומצרים, להדליק נרות חנוכה, בלא ברכה.
וכך המנהג להדליק נרות חנוכה בלא ברכה.
